30/08/2024
"נדיר לגלות ספר ילדים ישראלי חדש, לילדים שכבר קוראים בעצמם, שכתוב כמו קלאסיקה. לי הכתיבה הזאת הזכירה את זו של טובי היוצרים לילדים, כמו אורי אורלב שלנו, וכמו אריך קסטנר ואסטריד לינדגרן. כי 'הלוויתן של סבא' הוא ספר שכתוב ממש מתוך ראשו ולבו של ילד, ולא מתוך ראשו של מבוגר שנדמה לו שהוא יודע איך ילד חושב... וכנראה ממשיך לחיות בו הילד שהיה פעם, כי הספר הזה פשוט נפלא. כבר לא כותבים היום ככה ספרים לילדים."
עטרה אופק, שאין כמוה להבנה מעמיקה ספרות ילדים, בהמלצה רותחת על ספרו של זאב סמילנסקי. לנו נותר רק להצטרף לשבחים
נדיר לגלות ספר ילדים ישראלי חדש, לילדים שכבר קוראים בעצמם, שכתוב כמו קלאסיקה. לי הכתיבה הזאת הזכירה את זו של טובי היוצרים לילדים, כמו אורי אורלב שלנו, וכמו אריך קסטנר ואסטריד לינדגרן. כי "הלוויתן של סבא" הוא ספר שכתוב ממש מתוך ראשו ולבו של ילד, ולא מתוך ראשו של מבוגר שנדמה לו שהוא יודע איך ילד חושב. וזה כישרון שאי אפשר ללמוד, או שיש לך או שאין. וזו כתיבה מתבוננת, קשובה, שקולטת כל מה שהילד רואה ושומע סביבו ומגיבה בהתאם, ולכן את מאמינה לסופר הזה ללא סייג. ואולי אין בכך פלא, כי הוא בנו של יזהר סמילנסקי, הלא הוא ס' יזהר, ומן הסתם נחשף מגיל רך למילוליות עשירה ולספרות ילדים משובחת, וכנראה ממשיך לחיות בו הילד שהיה פעם, כי הספר הזה פשוט נפלא. כבר לא כותבים היום ככה ספרים לילדים.
הספר מתחיל בהסתייגות של הילד גיבור הספר מסבא שלו המשונה, שהגיע מישראל להתארח עם סבתא האהובה בבית המשפחה בבריסל, והוא ממלא לילד את הראש בסיפורים כאלה ואחרים שכמעט תמיד מעצבנים אותו, ובאותו יום הוא זה שבא לקחת אותו מבית הספר ("והנה, הנה, הנה, מי זה בא, אוי אוי אוי, סבא שלו, בדיוק מה שלא רצה שיקרה, סבא עם השאלות המוזרות שלו והבדיחות שאי אפשר להבין והחוכמות שלו שמצחיקות רק אותו, את סבא") והפעם הוא מספר לו משהו מאוד משונה ומוזר על זנב של לוויתן, וכשהילד מספר על כך לחברתו סימון (לאורך הספר אנחנו לומדים להכיר כמה מלים בצרפתית, השפה שבה מדברים בבריסל) היא נדלקת ומסתקרנת ויחד הם מנסים להבין את התעלומה, שרק הולכת וגדלה, ואז גם המציאות עצמה נעשית משונה ומוזרה, ולא אגלה לכם יותר כי חבל על כל ספוילר, כי הכל כתוב כל כך נפלא ומושלם. ורק לקראת הסוף, כשאנחנו כבר לא בטוחים אם הסיפור הזה ממריא מקרקע המציאות המוכרת אל מחוזות הפנטזיה, וגם הילד גיבור הספר כבר מבולבל ונרעש וחרד, הכל מתברר ומסתדר על הצד הטוב ביותר.
על הכריכה מצוין אמנם שזה "סיפור לסבאים לספר לנכדים", אבל כדאי גם להורים לספר לילדים (כי הם יתענגו על כל פסקה ועל כל עמוד) ולילדים בני 7–10 לקרוא בעצמם. ויש בסיפור עוד רבדים סמויים, שאולי רק ההורים יחושו בהם במודע, אבל הם בוודאי יחלחלו גם לתודעתם של הקוראים הצעירים, כפי שקורה בכל קלאסיקה טובה. זהו ספרו הראשון של סמילנסקי הבן לילדים, והלוואי שימשיך ויכתוב להם עוד ועוד (98 עמ', לא מנוקד, ערך: אלי הירש, ציירה בחן רב: רותי קפלנסקי, הוצ' פטל מקור בעריכת אביבית משמרי ואלי הירש). להשיג בחנויות הספרים (למשל המגדלור) או בהנחה באתר ההוצאה: tinyurl.com/29vdzhkt
Avivit Mishmari Zeev Smilansky Eli Hirsh פטל הוצאה לאור
