06/10/2021
למרות טבעו בר החלוף של הפייסבוק, אני מקפיד להתייחס אליו בכבוד הראוי. כמו שיחות הספאם שמטרטרות בטלפון השכם והערב, אני משתדל שלא לגזול מזמנם ותשומת לבם של אנשים שלא לצורך, ונמנע בדרך כלל מפוסטים שמסתכמים ב"מזל טוב!" או "אנחנו גאים לברך".
[..]
שלשום, אירחנו בסטודיו מתנדבים מעמותת "מיקרוסינמה- סרט לשם שינוי"- מיזם קולנוע קהילתי שמביא סרטים לשכונות וליישובים שאין בהם בתי קולנוע, כלשון עמוד האינטרנט שלהם. נתבקשתי להעניק לקבוצת המתנדבים (אנשים מסורים ואיכפתיים, במיטב שנותיהם) הצצה אל מאחורי הקלעים של תהליך היצירה הקולנועי והטלוויזיוני. בסיום שטף הדברים, הרימה אחת המשתתפות את ידה, ושאלה: "אתה כל הזמן אומר על סרט זה או אחר- 'עבדנו', 'עשינו', 'יצרנו'; למה בדיוק?" אני חייב להודות שזו אחת השאלות הטובות שנשאלתי, שלא כללה כלל התייחסות לאור או לצבע.
מעבר לרגשות הקירבה המובנים לכל יוצר שבא בשערי הסטודיו, כך אמרתי, ולמרות מה שהורו ושנו לי בחוג לקולנוע באוניברסיטה, הקולנוע היא יצירה קולקטיבית, של אנשים רבים. אמת הדבר, ובאופן מיוחד- בארצנו הקטנטונת, שסרט או סדרה הם בראש ובראשונה יציר דמיונו, פרי זיעתו ודמו של במאי; ולמרות זאת, בתוצאה הסופית, במידה כזאת או אחרת, ניכר מגע ידם ותרומתם של אנשים רבים; הייתי שמח לקרוא לזה Labor of Love- ואכן כך הוא הדבר, במקרים רבים.
אחרי ההקדמה הארוכה הזו, אני רוצה להודות לאנשים היקרים, שאיפשרו לי לקחת חלק ביצירות שהביאו לאוויר העולם. למרות תרומתי הצנועה, במידה כזאת או אחרת אני מרגיש שהם גם שלי; וכמו ילד, שעושה את צעדיו הראשונים בעולם, אני מחזיק להם אצבעות, מתפלל ומייחל אך טוב. ב"ה, בלי נדר, ארחיב ואכתוב יותר על כל סרט וסרט- ה' יודע שהם ראויים לכך. לעת עתה, אסתפק בתודה.
[..]
תודה לאמרי, על "התאונה" (ועל איילת, טל, נטע, מאיר, און, עילאי, אלאמר, וכל האנשים הטובים שהביא לחיינו.)
תודה לגידי, על "אגדת חורבן" המופלא-
וברכות גדולות גם לאורי ויוסף (עריכה), רונן ונתי (עיצוב פסקול), אסף ויונתן (מוזיקה), ודוד ומיכאל (עיצוב אומנותי)- שמוכיחים שלפעמים אחד ועוד אחד שווה יותר משניים.
(פרס העריכה השנה ריגש אותי במיוחד- יוסף היה המורה שלי לעריכה באוניברסיטה, ואורי היה המורה שלי ליוגה, ומשניהם למדתי רבות, על קולנוע ועל החיים).
ברכה מיוחדת שלוחה גם לעמיר ולריימונד, על זכייה מוצדקת מאין כמותה בפרס שחקנית המשנה ב"הבית ברחוב פין", שליווינו בראשית דרכו, וקרוב לליבי מאוד.
[..]
הייתי רוצה לסכם בהבעת תקווה שיבוא יום וגם מעצבי התמונה יוכלו לקחת חלק בהכרה שמעניקה קהילת הקולנוע והטלוויזיה הישראלית לאנשים שעמלים בשורותיה, ולא רק כצופים מן הצד. מצד שני, למיטב ידיעתי חברי הנהלת האקדמיה עודם צופים בסרטים המועמדים בעזרת מכשיר הקינטוסקופ של אדיסון, ואני מתקשה להאמין שהאסימון (או המטבע) ייפול בזמן הקרוב. למרות זאת, כפי שכבר אמרו רבים וטובים ממני, שכר המעשה הוא בראש ובראשונה במעשה עצמו, ועל כך אין לי אלא להיות אסיר תודה.
![אֵיךְ נִרְאֶה מִדְבָּר?[..]בתחילת דרכי בעולם עיצוב התמונה, הזמין אותי חבר להקרנת בכורה של סרט דוקומנטרי אמריקאי-ישראלי ב...](https://img3.medioq.com/445/471/2991226344454710.jpg)
