15/10/2023
בלילה, אני נופלת לתהומות היאוש.
כל השדים שהודחקו במהלך היום מגיעים בלילה וכמו בשיר קולעים צמות מהכאב.
השבעה באוקטובר יהפוך להיות ליום שחור שלעולם לא נחדול מלהזכיר ולדבר עליו. היום בו מדינת ישראל השתנתה לנצח, ואני, אני שונאת את העובדה שאני חיה בעיצומו של אירוע היסטורי מקולל.
אני שמחה שהילדים שלי לא יזכרו את זה כמעט וגם הגדולים שיזכרו, יזכרו ״רק״ את הטילים והאזעקות, ואת המשפחה מאשקלון שפינינו עבורה את הבית.
אני מודה לאלוהים שאין להם שמץ שהתרחשה שואה בדרום, שהם לא יודעים את הזוועות שנפש אדם לא יודעת להכיל.
שהתמימות לא נלקחה מהם.
רשימת השמות לא נגמרת, במשך 8 ימים היא רק מתארכת ומתארכת.
השמות מקבלים פנים. לפנים מוצמדים סיפורים.
בכל יום שעובר עוד סיפורי אימה מתגלים ואת מבינה כמה את עוד צריכה להסתיר.
להיזהר במה שאת אומרת, אפילו בהבעות הפנים, כי את כל כך מנסה להגן עליהם, הם לא יכולים הרי לדעת שהמפלצות האמיתיות הן לא בסיפורים, הן בעצם בדמות בני אדם.
אבל-
בתוך החור השחור הזה, בתוך התהום האכזרית אני יודעת שאני חייבת להיאחז בנקודות האור.
אני יודעת את זה; כי רק כך נוכל לחזור לשפיות ורק כך אוכל להגן על הילדים שלי.
חשבתי לעצמי איך ממלאים חלל כל כך גדול. איך יוצאים מהשבר.
ואז החלטנו, ביחד עם חברים שלנו, להרתם למאמץ.
יש לנו בית עם שישה חדרים, הוא גדול דיו כדי לנוכל להשתמש בו עבור סיוע למשפחות מהדרום.
ארגנו אותו, ואנחנו מארחים פה 13 נפשות מאשקלון, לחלק מהן נפגע הבית מטיל. עברנו לגור עם החברים שלנו שיש להם בית מספיק גדול להכיל גם אותנו.
הייתי קצת בלחץ, מההחלטה, אבל, אז- כשהם הגיעו ויצאו מהמכוניות וראינו את הפנים שלהם ברגע אחד אני ואורן היינו באורות.
הם לא באו שפופים, הם באו מחויכים! שמחים! לא הפסיקו להודות ולומר שסוף סוף יוכלו לנשום. ״עם ישראל בתפארתו!״ הם אמרו לנו.
אחד הילדים אמר ״יוווו עכשיו אני יכול לשבת להתפנן בסלון בלי שיפול עליי טיל״
הם נכנסו לבית פשוט בעננים! שמחים בטירוף! כל כך שמחו!!! אחד הגברים אמר לאשתו- ״זהו!!! עכשיו את יכולה לנשום! הגענו למקום בטוח״.
לא היה להם מושג- כמה הם, בהגיעם אלינו, הפכו למקום הבטוח שלי.
המקום בו יכולתי לתת.
הנתינה הזו- זו הדרך לשמור על השפיות.
להציל את עצמינו.
לקדש את החיים.
כל דבר . גם אם בכח .
זה המרפא ללב פצוע.