13/08/2024
תא''ל אמנון אשכול ז''ל - סיפור חייו.
בן לטצ'קה ופנחס, אח בוגר לאורנה ושלמה.
נולד ביום י׳ באדר תרצ''ד, ה - 25.2.1934, בקיבוץ עין המפרץ.
אמנון היה מבניו הראשונים של הקיבוץ, ואת יום עליית הקיבוץ לקרקע במבצע ״חומה ומגדל״ זכר לכל פרטיו, על אף שהיה רק בן ארבע.
את ילדותו והתבגרותו בקיבוץ חווה כ"עולם קסום של הרפתקאות וחוויות".
בשנת 1953, התגייס לחטיבת גולני ועבר הכשרה כקצין חבלה. לאחר שסיים את קורס הקצינים, הצטרף ליחידת המיעוטים בפיקוד דרום, בה שירת בתפקידי סיור בגבול המצרי והירדני.
לאחר שחרורו חזר לעין המפרץ, ובהמשך יצא בשליחות לקיבוץ הצעיר ניר עוז, בגבול עזה.
בשנת 1956, השתתף במילואים במבצע קדש, ולאחר מכן התגייס לשירות קבע כמפקד אזור ניר עוז, ובהמשך כמפקד אזור בקיבוץ אדמית, בהקמתו.
בשנת 1958, גויס אמנון לתפקיד סגן מפקד סיירת הצנחנים.
בשנה זו הכיר את ארזה יריב, שהפכה לזוגתו ושותפתו לחיים מאז ועד יום מותו.
בשנת 1959, נישאו ארזה ואמנון, תחילה גרו בקיבוץ תל יוסף, ולאחר מכן עברו לקיבוץ עין המפרץ, הקיבוץ בו אמנון גדל והתחנך.
בקיבוץ נולדו ארבעת ילדיהם, רקפת, נבות, עמית ובועז.
ארזה ואמנון בחרו לגור בעין המפרץ מאחר שראו בקיבוץ את ביתם,
בית שאמנון גדל בו ואיתו, בו גידלו את ילדיהם, ועליו רצו להגן ולשמור.
במלחמת ששת הימים שימש אמנון כמ"פ הסיור של חטיבת הראל. הוא הוביל את פלוגת הסיור בקרבות החטיבה מצפון לירושלים, ברמאללה, ביריחו, וכן בקרב ברמת הגולן.
במלחמת ההתשה פיקד על גדוד מאה וארבע בחטיבה עשר. במלחמה זו נפצע שלוש פעמים, האחת בעליית הזחל"מ שלו על מוקש בנסיעת סיור בבקעת הירדן,
והאחרות בקרבות עם חוליות מחבלים בעזה
בינואר 1970, פיקד על כוח למעצר חוליית מחבלים בעזה ונפצע מאש האויב. על אף זאת המשיך להילחם, ואף פרץ לחדר בו שהו ארבעת המחבלים,
ויחד עם קצין נוסף פגע בהם. לאחר מכן הוביל את פינוי הפצועים מהכוח,
על פעולה זו קיבל את עיטור המופת.
במלחמת יום הכיפורים פיקד על גדוד השריון 104, ולחם בקרבות הבלימה בסיני,
במהלך הקרבות מונה לסגן מפקד חטיבת הראל, ועמה השתתף גם בצליחת תעלת סואץ.
בקרב הבלימה המכריע ב- 14.10, השתתף עם הטנק שלו כסמח"ט בלחימה נגד השיריון המצרי בגזרה הדרומית של התעלה, בקרב שהתנהל בטווח של עשרות מטרים בודדים.
הקרב הסתיים בנסיגת המצרים לאחר שספגו אבידות קשות.
עם סיום הקרבות בחזית הדרומית, עבר לרמת הגולן
ושירת כסגן מפקד החטיבה במובלעת הסורית, עד תחילת הפסקת האש.
אמנון המשיך בתפקיד סמח"ט בחטיבת הראל לצורך שיקומה, ולאחר מכן קיבל את תפקיד מפקד חטיבה מאה שישים ושש, וכן קודם להיות סגן מפקד אוגדה.
בתקופה זו גם למד במכללה לביטחון הלאומי.
בשנת 1980, מונה למפקד פיקוד הנח"ל.
במלחמת שלום הגליל סופחו 7 גדודי נח"ל לוחמים לאוגדות השונות.
אמנון השתתף בלחימה, ולקראת סיומה הוביל את הקמת חטיבת הנח"ל.
לאורך שנת 1983, הוקמו כשלושים ושתיים היאחזויות נח"ל חדשות. על כל אלה קיבל פיקוד הנח"ל את פרס ישראל.
במסגרת תפקידו כמפקד הנח"ל, הועלה אמנון לדרגת תת אלוף.
בשנת 2003 עשרה כתב אמנון את ספרו - 'בדרכי'.
קרוביו מספרים עליו:
אמנון בא מהשטח, הוא היה אוהב אדם והיו לו חברים מכל קצווי החברה הישראלית, בין אם היו דרוזים, ערבים, דתיים וחילוניים, חברות היתה לו לערך עליון.
הוא היה ''זה שקורא את המפה נכון'' ובעל רגישות גבוהה ויכולות ניווט מופלאות.
אמנון היה איש של מעשים, זה שידליק את זרקור הטנק בעת הפגזה לילית במלחמת יום כיפור כדי לחלץ את הכוחות, זה שיחלץ אם וילדיה תחת אש, בעיצומו של קרב בעזה.
כזה שיפגש עם מנהל בית הספר ברשאדיה בלבנון באמצע מגרש כדורגל, לבד,
חשוף לאש מחבלים, כדי לנהל משא ומתן לסיום הקרב, ולחילוץ הילדים המקומיים.
זה שאחרים מספרים עליו שהציל את חייהם, והוא כלל לא יעשה מזה עניין.
אמנון נתן דוגמא אישית בכל מצב.
יושבת ראש עמותת הנח"ל, תת אלוף במילואים חדווה אלמוג, ספדה לו:
"בפרספקטיבה של זמן, אין ספק שהדרך שבה הוקמה החטיבה, משרתת את בטחונה של מדינת ישראל עד היום. אני מצדיעה לך אמנון, ומודה על תרומתך הענקית לנח"ל, ולמדינה."
ביום כ"ו באייר תשפ"ב, 27.5.2022, נפטר אמנון בשיבה טובה, והוא בן 88.
ת״אל אמנון אשכול ז״ל
יהי זכרו ברוך.
לינק לסרטון ההנצחה ביוטיוב - בתגובה הראשונה
הופק על ידי "זיכרון לחיים - אנדרטה דיגיטלית"
עבור העמותה להנצחת זכר חללי הנח"ל וחיל החינוך
