עצמאי בגימל עם איל שינדלר

Home
Israel
Tel Aviv
עצמאי בגימל עם איל שינדלר

תכנית רוק, אינדי ומוזיקה אלטרנטיבית ישראלית עם איל שינ?
(5)

22/06/2023

נשבר הלב. זכיתי להיות שותף לפשע של יוסי כסיף. לפרוץ מסגרות ולעשות רדיו מעולה שלא מפחד להביא מוזיקה חדשה ובועטת. תמיד לחפש דברים חדשים. לעשות כבוד לאומנים ותיקים, גם כאלה שהפלייליסט בכלל לא רואה. ובעיקר לדבר על מוזיקה ורדיו ולהתלהב ביחד משיר חדש שהגיע במייל... יוסי יחסר לרבים. כבר מתגעגע.

14/07/2021

הלילה תוכנית מאוד מיוחדת של עצמאי בגימל.
קודם כל כי נארח את קובארי - koevary לסשן לייב לקראת הופעה מיוחדת שלהם ביום שני בתאטרון ענבל בה עם יארחו את השחקנית עדי גילת.
הנה טעימה קטנה, רגע לפני שהם נכנסו לאולפן, יחד עם הצ'לו של עדן ג'משיד.

וחוץ מזה, זו גם התוכנית האחרונה במתכונת הזאת של עצמאי בגימל.
אחרי שנתיים באוויר, אני (איל שינדלר, היי :) ) עובר לתפקידים אחרים ומרתקים בחטיבת הרדיו של כאן.

אני רוצה להודות לכל הזמרים, הזמרות, הלהקות והנגנים שהתארחו בתוכנית, וגם לכל החברים מכאן - אנשי סאונד, מפיקים ואנשי וידאו -שעזרו לזה לקרות.

וכמובן תודה ל Gilad Blustein שהפיק רבים מהסשנים החיים שהיו בתוכנית, Yarden Avni שכתב בדף הזה כל כך יפה ומרגש וכמובן לאחד והיחיד, אגדת הרדיו והעורך האגדי יוסי כסיף.

אנחנו נשתדל להמשיך להפעיל את הדף הזה עם עדכונים על מה שקורה במוזיקה העצמאית בישראל.

בתגובות - קישור להופעה של קובארי. הלילה ב23:00 ב כאן גימל נשמיע כמה מהדברים שקרו אצלנו בשנתיים האחרונות.

Ziv Zac האחיות ג'משיד - Djamchid Sisters

11/07/2021

כשויתרתי היו בשיאם, אי שם בתחילת העשור הקודם, אי אפשר היה לעמוד בקצב שלהם. הם הרגישו כמו להקה שהייתה תמיד צעד אחד לפני המאזינים שלהם, מכניסים לנו בבטן אגרוף אחרי אגרוף בקצב מסחרר ובפחות משלוש דקות.

בשבע השנים שעברו, העולם השתנה מקצה לקצה. הכאוס והטירוף שבו נשארו בערך באותו מקום, אבל המודעות הציבורית לצרות האלו עלתה, ונהיה הרבה יותר קל ללהקת מחאה להצביע על כל מה שפגום. בעולם כזה, ויתרתי איבדו את היתרון שהפך אותם לתופעה כל כך חריגה ומהפנטת בתקופת פעילותם, והם מגיעים עם הרבה מה להוכיח בשיר החדש שלהם, "יום הרווקים הסיני שמח!"

כבר בשניות הראשונות הם מבטלים כל חשש מחוסר רלוונטיות. קריאות ה"מספיק עם הפלסטיק! זה של פרחות!" שפותחות את השיר מנטרלות מיד את הנאורות של העולם המערבי החדש, ונושכות בדיוק אכזרי בנקודת התורפה של הליברליות המודרנית, על כל הסתירות הפנימיות שלה. בשתיים וחצי הדקות הבאות, פחות או יותר כל משפט שנזרק לאוויר הוא מורכב, קורע מצחוק, מדויק ואיזוטרי כאחד (אפשר למצוא פה, בין היתר, שורות על ירון שהתאסלם, הבניאס, צרכנים לבנים קטנים, צרכנים שחורים שהם גם זבל, בחור בשם גדעון).

בעשור שעבר מאז שויתרתי פרצו לתודעה, סצינת הפאנק בישראל התפתחה על בסיס היסודות שהם הניחו. אין להם צורך יותר באפקט השוק והזעזוע שאפיין את השירים הראשונים שלהם, ולכן השינוי המשמעותי שארע במוזיקה שלהם מתבטא בקצב שלהם. "יום הרווקים" הוא השיר הכי איטי וכבד שיצרו עד כה, שבו גם אשכרה אפשר להבין מה נאמר כבר בהאזנה ראשונה. החושים של איתי זבולון מרגישים מחודדים ומשוכללים מתמיד – הוא יודע בדיוק מתי לזעזע את המאזינים מבלי להסיח את הדעת ממה שהוא באמת רוצה להגיד.

כתיבה: ירדן אבני

07/07/2021

כשחושבים על יוצרים שעוסקים בריפוי-עצמי, קל לדמיין מוזיקאית שעברה סדנה בנושא, שתקה במשך סופש שלם בריטריט בצפון וחיבקה את כל מה שהיא פגעה בו אי פעם. היא בוודאי יוצרת מוזיקה עדינה ואוורירית, קצת כמו האופן שבו היא מרחפת מעל הקרקע בכמה סנטימטרים מכל האנרגיות הרעות שהיא השילה.

סטלה גוט - Stella Got, שיוצרת מוזיקת רוק אפלולית וחלומית שנעה בין השמיים והארץ, עוסקת בריפוי באלבום החדש שלה, "ככה מרפאים". בניגוד למה ששם האלבום מרמז, הריפוי הוא בכלל לא הנושא המרכזי שלו. מדובר בנקודת הפתיחה והסוף של הסיפור שהיא מספרת באלבום – הוא מתחיל עם "קח את הכל", בו היא מתארת סיפור פרידה כואב ומצלק מבן זוג מניפולטיבי, ומסתיים עם שלישיית שירים שבו היא סוף כל סוף מצליחה להתגבר ולחיות עבור עצמה.

בין לבין אנחנו מקבלים את המאבק של גוט בדרך לחיים טובים יותר. כל הסערות הרגשיות שמתחוללות בתוך לבה נשפכות אל מול העיניים שלנו: היא מנסה להסיח את דעתה באמצעות עמעום החושים ב"תבוא לי בחלום", היא נתלית בזכרונות נוסטלגיים ב"גשר המעריב" ומבועתת מהזמן שמתקדם במהירות חסרת מעצורים ב"עוד מעט הקיץ נגמר". כל מסמר שדוקר את האגו שלה מוביל אותה חזרה לאותו אהוב כוזב, אשלייה של בסיס ויציבות.

גוט כותבת על החוויות שלה באופן כל כך חשוף וישיר. במידה מסוימת זה יש משהו מרענן בפגמים שעליהם היא מספרת - אפשר להרגיש את האדמה נתלשת מתחת לרגליים כשהיא שרה על תקופה של חוסר וודאות ויציבות מוחלטים.

גם כשמגיע הריפוי בטרילוגיית השירים שסוגרת את האלבום, היא נשמעת פגומה ואנושית מתמיד. אין בשירים האלה מסקנות מושלמות מהמסע שהיא עברה עם עצמה, אלא בעיקר השלמה מפוכחת עם המצב הקיים. ב"ככה מרפאים" היא לראשונה כותבת לעצמה ולא לאף אחד אחר, מעודדת להמשיך להילחם עבור השלווה.

המילים האחרונות של האלבום, "אי אפשר הכל ואי אפשר בכוח", עוטפות את כל החוויה של "ככה מרפאים" בחמלה. גוט יודעת לקבל את הדברים בעצמה שהיא לא יכולה לשנות. גם אם מדובר בקלישאה, מעטים האמנים שיודעים להסביר אותה כמוהה.

הלילה ב-23:00 ב כאן גימל, נשדר שעה של מוזיקת אינדי ישראלית מצוינת, כולל אירוח באולפן של עדי שחם שתבצע שירים מהאלבום החדש שלה.

כתיבה: ירדן אבני

05/07/2021

כיאה ליוצרת אינסטרומנטלית, המוזיקה של שרון מנסור ( SHASHA ) נשאבת המון פעמים לתוך סגנונות וז'אנרים ספציפיים. גם כששיתפה פעולה עם מוזיקאים בעלי חזון עשיר כמו יוסי פיין ואורפנד לנד וגם באיפי שהוציאה השנה, היא יצרה תערובות מוזיקליות הטרוגניות של צלילים אלקטרוניים ואוריינטליים כאחד.

בסינגל החדש שלה, הראשון מאיפי שני שעתיד לצאת השנה, היא מפשיטה את עצמה מהשפעות סגנוניות. ב"THE GAP" זה רק היא והפסנתר, רוקדים ביחד בדואט מתואם. הנגינה שלה מרגישה כמו התאמה מושלמת לעטיפת הסינגל, שמציגה מלבן אפור שמוצב באגרסיביות באמצע יצירת אמנות צבעונית – כך מנסור משחקת עם מה שאנחנו יודעים או לא כמאזינים.

לעתים, היא איטית ומהורהרת, שמה את הדגש בעיקר על מה שהיא לא מנגנת, הסדקים שנוצרים בין הצלילים הרחבים. בפעמים אחרות היא נכנסת לסערת חסרת מעצורים של נקישות קלידים מסחררות, וגם אז נראה שהיא מנסה לשלהב את המאזין עד לתחושה של היפר-ונטילציה.

לכאורה, מדובר במוזיקה נקייה וקלאסית יותר מהיצירות האלקטרוניות של מנסור. האזנה מעמיקה יותר תגלה שאין שום דבר נקי במוזיקה הזאת. בנגינה של מנסור יש פרא אמיתי, סערת רגשות וקונפליקט פנימי עצום. ככל שמתמסרים אליה, כך היופי מתחת לפני השטח מתגלה יותר.

כתיבה: ירדן אבני

04/07/2021

אחרי חמישים שניות דחוסות של רוק בועט ומשוחרר-רסן, Kosta Kaplan קוסטה קפלן מחליט לעצור באמצע את השיר החדש שלו. זה מהלך די מוכר בשיר רוק, עצירה מוחלטת שמדגישה את כל הבלאגנים והקצב שהיו באזני המאזין עד עכשיו, אבל האופן שבו היא מבוצעת כאן מעוררת מחשבה. קפלן מדגיש דרכה את הסתמיות והריקנות בנושאים שהרגע הוא שר עליהן – ניסיון להיראות, להיות משמעותי עבור מישהו אחר בעולם הזה. אחרי העצירה, הוא לא חוזר ישר לספרינט של השיר, אלא מדדה אליו בחוסר-פאר מרהיב.

זהו הלחם והחמאה של קפלן עד כה. גם באלבום הבכורה המשובח שהוציא וגם עם להקת חיה מילר הוא פירק את הניסיון לחיות לפי מיתוסים של הצלחה ותהילה – הוא שר על האבסורד של חיים כמוזיקאי שצריך לממן את הקריירה שלו במלצרות, ועל עיר גועשת שבשירים שלו הפכה לעייפה וקודרת.

"מיק ג'וגר" לא שונה מכל מה שבא לפניו, אבל הוא מרגיש כמו המנה הכי ממוקדת ודחוסה של כל מה שהופך את השירים של קפלן לשלו. דקה וחצי מרגישה כמו מגבלת הזמן המושלמת עבורו, והוא מאגד את כל מה שהוא רוצה להגיד לוואן-ליינרים חדים ומדויקים. זה ממש תענוג לפרק את המשפט "מיק ג'וגר רץ כל בוקר ובכלל לא בן תמותה" ולראות איך הוא מצליח במילים בודדות לגעת בנושאים כמו מוזיקה, גבריות, הפחד ממוות והנסיון לחיות חיים טובים יותר. זאת חוויה מוכרת להחריד – גם מי שלא ניסה לעשות ספורט אף פעם מכיר את התחושה של לנסות להיות משהו שאתה לא עבור מישהו אחר, לפעמים עבור עצמך.

ובאמצע מגיעה העצירה הזאת, מספקת דממה רועשת מתוך הכאוס שבראש של קפלן. היא משמשת כמעין סימן קריאה לתגלית הגדולה ביותר של השיר הזה, מדגימה כמה גישת ה"פחות זה יותר" הולמת את החזון המוזיקלי של קוסטה קפלן. באחד השירים הכי מגובשים מוזיקלית שהוציא עד כה, כיף לראות שהוא ממשיך לנסות במקביל כיוונים חדשים.

כתיבה: ירדן אבני

30/06/2021

הכל מרגיש מחתרתי במוזיקה של Ryskinder. מהנשימה הראשונה של כל שיר שלו, אפשר להריח את המרתף שממנו הוא מקליט, להרגיש את הסדקים בסימפולים החורקים שלו ולהתאמץ להאזין מעבר לרחשי הלו-פיי כדי לשמוע את המשפטים המקודדים שלו. אין יותר אינדי מזה.

השיר החדש שלו מגיע מאוסף של לייבל קסטות גרמני שיצא בלעדית בבאנדקאמפ, ואפשר להבין את האפיל הבינלאומי למוזיקה שלו. בניגוד למוזיקאים אחרים שמטשטשים את הזהות הישראלית בהפקה ההדוקה שלהם, רייסקינדר מעולם לא התיימר לייצר שירים נגישים או מתקשרים. "קזחסטן" לא ימלא אצטדיונים או פסטיבלים, אבל הוא זורק את עכברי האינדי האירופאיים ישירות לתוך הלכלוך והטינופת של האנדרגראונד התל-אביבי.

רייסקינדר הוא עדיין אחד מהעופות המוזרים ביותר באינדי הישראלי, אבל נראה שמוזיקאים רבים מתחילים להשלים פערים בדרך אליו. האלבומים הבולטים ביותר מסצינת הרוק התל אביבית של השנים האחרונות צברו קצת מהרפש שהוא הביא בשירים שלו. משפטים כמו "דופק עם כלבת על הקירות של המרתף" הם עדיין מוזרים מאוד, אבל ככל שהעולם נהיה יותר כאוטי, הטירוף של רייסקינדר מעורר יותר הזדהות.

כתיבה: ירדן אבני

28/06/2021

בשיר החדש שלה, נונו-Nunu מעניקה את אחד מהתרגומים העבריים הראשונים לז'אנר ההייפר-פופ. כמו צ'ארלי XCX וסופי, ענקיות הז'אנר מעבר לים, גם "בנים" משתמש בנוסחות פופ טהורות ומגביר אותן פי 100 כדי לגרום לנוּנוּ להישמע כאילו היא לכודה בקליפ לשיר בארבי גירל.

הציניות שבאמצעותו היא מספרת על עולם הדייטים הוירטואלי שבו היא פוסעת לראשונה, עם רצף חרוזים קורע שמתחיל בטינדר ונגמר ביום כיפור, מעניק לשיר תחושה של קלילות ושעשוע מבלי להישמע פארודי לחלוטין. היא לא רק מגחכת על החוויה הזאת של החלקה לימין ולשמאל על בנים בטלפון – הביטים המכניים והפלואו המהיר של השיר עוזרים לה לשחזר במדויק את תחושת האוטומטיות שכל מי שהשתמש בטינדר מכיר.

בין רכבת ההרים הססגונית שעליה היא רוכבת בבתים, הפזמון משמש מעין עצירת ביניים מהורהרת. על אף שגם הוא מוגש בשרשרת חרוזים קליטים להחריד, הוא מרכז את כל הבלבול וחוסר הניסיון שנמצאים בבסיסו של השיר. זאת תזכורת לבדידות שנמצאת מאחורי החוויה הקופצנית והכיפית של "בנים" – בסופו של דבר זה סיפור על נערה בשנות העשרים המוקדמות לחייה שמחפשת אהבה בתוך אלגוריתם ממוכן.

כתיבה: ירדן אבני

27/06/2021

כששומעים את השיר החדש של הילה רוח / hila ruach, מפתה לשים את האצבע על מה השתנה מאז הפעם האחרונה ששמענו אותה. אמנם זאת לא הפעם הראשונה שרוח יוצרת באסתטיקה שקטה, אבל "סופרמן" מרגיש כמו הפילטר הכי מאופק ועדין שהמוזיקה שלה עברה דרכו עד כה. הרוק האפל שלה, שמרגיש כאילו הוא שייך לחלום הזוי ונזיל שבקושי נשאר זכר ממנו בעת ההתעוררות, לא מוגש בסינתיסייזרים מתכתיים וגיטרות רועשות כמו בדרך כלל, אלא דרך האוויר הקר שיוצא לה מהריאות בזמן שהיא שרה.

בכל זאת, יש אלמנט בולט אחד בשיר שמרגיש מאוד מוכר. ההגשה שלה, כוח עוצמתי בכל שיר שיצרה רוח עד כה, מופיעה גם כאן. מדובר בכלי החזק ביותר שלה, מתוק ועקום בו זמנית, מלווה בשלמות את המניפסט הקבוע שטמון במילים שלה. מקריאה בלבד אפשר לפרש את הטקסט שלה ככואב ומבולבל, אבל זה האופן שבו היא שרה שמכניס בו מתיקות ואופטימיות – זה נשמע כאילו היא התאהבה בשפל המדרגה שאליו היא הגיעה.

בשני האלבומים המוערכים שהוציאה עד כה, רוח ליטשה את אנרגיות הרוק הישראלי שאיתן היא התפוצצה בהופעות. נראה ש"סופרמן" הוא ניסיון כלים ראשון בגישה חדשה בכתיבה שלה. עצם העובדה שהיא יכולה להישמע כל כך מחדשת ובו בזמן לשמר את הקסם שיש בכל שיר של הילה רוח – זה סימן להתקדמות אמיתית של אחת היוצרות הענקיות שפועלות כיום בארץ.

כתיבה: ירדן אבני

23/06/2021

יצאה השבוע מלא מוזיקה חדשה ומעולה. הנה הילה רוח / hila ruach ו Adam Ben Amitai - אדם בן אמיתי מ למהלא - LamaLo מזמינים אתכם להאזין הלילה ב-23:00 לכאן גימל!

16/06/2021

הלילה! 23:00! כאן גימל! השמעת בכורה של השיר החדש של מירב הלינגר (Meirav Hellinger), "ימים יעידו"! יה!

15/06/2021

יש ל Cohen - כהן יכולת מיוחדת להיטמע לחלוטין בתוך הסגנונות שהוא מבצע. כמו שחקן שנעלם בתוך הדמות, כך הראפר והמפיק יכול ללבוש על עצמו לחלוטין את הז'אנר שהוא בוחר, יחד עם העולם הפנימי שלו, המניעים והקונפליקטים שנמצאים בשורשים שלו.

השיר החדש שלו מוגש על מצע בסים שמנים ומלודיה אוורירית, כזה שמתקשר עם הטרנדים החמים בז'אנר אבל מתרחק מהפקות הבום-באפ והטראפ של הפרויקטים הקודמים שלו. "על השתק" עובד בגלל שכהן מרגיש נינוח לחלוטין בתוך העולם הזה, שמזוהה יותר עם ראפרים צעירים מסצינת הסאונדקלאוד האמריקאית. מהביטים דרך הפלואו ועד המילים שהוא זורק ברקע, זה נשמע כאילו כהן יודע מה הוא עושה, גם אם הוא עושה זאת בפעם הראשונה.

ראפר מתבגר זה עדיין רעיון חדש בעולם ההיפ-הופ הצעיר. ראפרים מתקשים להישאר רלוונטים כשהם מגיעים לגיל שבו קשה להמשיך לשיר על מה ששרו בשנות העשרים לחייהם. עשור וחצי בתוך הקריירה שלו, כהן מעדכן ומעצב את עצמו באופן שגם הראפרים הגדולים בעולם לא הבינו עדיין איך לעשות זאת בעצמם.

כתיבה: ירדן אבני

14/06/2021

עדן אטד הוא איש של מילים. השירים שהוא כותב ל Bones Garage, להקת האם שלו, הם מהטקסטים היפים ביותר שנכתבו על ידי מוזיקאי ישראלי באנגלית. אפילו ניגוני הגיטרה שלו נשמעים כאילו הם מתקשרים ישירות עם המילים שהם מלווים.

הטריו No Point Baby, שהוא מוביל ביחד עם עומר ברנד על בס ודוד גורנשטיין על תופים, הוא המקום שבו אטד משתחרר מעול המשמעות של המילים שלו. כל השירים כאן מלאים במשפטים מצחיקים וחסרי משמעות שבעיקר נשמעים טוב ויכולים להיתקע בראש שעות. אם יש בהן אמירה משמעותית היא רק עוברת-אורח בזרם התודעה של אטד.

הבחירה הזאת היא מה שהופכת את האלבום השני של ההרכב לכל כך מהנה. התחושה היא שהם עצמם לא עומדים בקצב שהם מנסים להכתיב – האלבום נפתח עם שיר שמערבב לחלוטין את הפוליטי והאישי ("אין לי מקום במיטה הזאתי/ אין לי מקום במדינה הזאתי"), ממשיך עם שיר שעוסק בהתנגשות של כסף עם ערכים ומטרות, ובשיר השלישי אנחנו כבר עם בלדת פרידה קורעת מצחוק שקרויה על שם ריטה.

הם מצטרפים לקוסטה קפלן ורגל סברס בשורה של מוזיקאי פוסט-פאנק שמשתמשים במוזיקה שלהם כדי להתמודד עם הכאוטיות של העת הנוכחית. השירים של קפלן פואטיים יותר ומלאים במשפטים מפותלים וחידתיים; רגל סברס תמיד נמצאים צעד אחד לפני המאזינים, משתמשים בכל כך הרבה ניימדרופינג ומושגים מקודדים שזה מרגיש כאילו הם הסניפו סאב-רדיט לפני שהם ניגשו להקליט.

אם ההרכבים האלו מרגישים כמו משוררי זעם מודרניים, לטריו התל אביבי אין אמביציות כאלה. המוזיקה שלהם לא מציעה זעם או ייאוש, אלא נחמה והסחת דעת. רוחו של מאור כהן וזקני צפת מרחפת מעל האלבום – גם כאן מדובר בצעירים פוחזים שבעיקר שואלים ומשתעלים, עוברים ממשבר קיומי אחד לאחר, ומנסים לא להיבהל יותר מדי מהמחשבות שעוברות להם בראש. קשה שלא להתמכר לתחושת ההזדהות שהם מציעים.

כתיבה: ירדן אבני

13/06/2021

ככל ש איה זהבי פייגלין ממשיכה להוציא מוזיקה חדשה השורשים וההשפעות המוזיקליות העמוקות שלה מתגלות יותר ויותר. לכאורה ברוב השירים שלה היא נשמעת כמו רק עוד זמרת-יוצרת עם גיטרה, אבל אלו הדברים הקטנים שחושפים את המשיכה שלה למחוזות מוזיקליים חדשים.

ניתן לראות את זה בהתנסויות העדינות בשירים שלה עם אלקטרוניקה ופופ; בשיתופי הפעולה וההתארחויות אצל ראפרים כמו ג'ימבו ג'יי ושקל, בעצמם מוזיקאים שמשחקים בחבל עם גבולות הז'אנר שלהם. הדוגמא החדשה ביותר היא בקאבר המעניין שלה ל"LA ISLA BONITA" של זמרת אחת, מדונה.

מדובר באתגר שקשה שלא ליפול בו. הגרסה המקורית של הלהיט של מדונה כל כך אייקונית שקשה שלא להחוויר מולה רק מעצם הניסיון לשחזר אותה. לכן, הצעד המתבקש היה להרחיק את הביצוע מהצבעים המוכרים שלו - אולי לתרגם אותו לעברית; אולי לקשר אותו לז'אנר אחר לגמרי (כמו עיבוד הפולק הפסיכדלי שפייגלין עצמה יצרה יחד עם ג'יין בורדו ל"ואלס להגנת הצומח").

פייגלין לא עושה את מה שמצפים ממנה. במקום, היא מגישה קאבר שמרגיש כמו גרסה עירומה של המקור. אם היה אפשר להרגיש את השמש זורחת על מדונה בחופי סן פדרו, כאן פייגלין נשמעת כאילו היא עומדת על אותו חוף רק בשעת לילה מאוחרת, בוהה מהירח ומהופנטת ממנו.

רוב המוזיקאיות שהיו בוחרות בעיבוד כזה היו נשמעות כמו נערות שמבצעות את השיר לבד בחדר מול המצלמה האישית שלהן ומעלות את הסרטון ליוטיוב. פייגלין מצליחה לצלוח את האתגר, והתעוזה שלה משתלמת – היכולת שלה להעמיק בטקסט של מדונה ולהדגיש את הרגש שטמון בו מעוררת הערצה.

במובן מסוים, הביצוע הזה מוכיח את מה שכל כך מיוחד בפייגלין - היא יוצרת נבונה שבוחרת לקבל על עצמה את מוסכמות הפופ, ולא להסתייג מהן, כדי להרחיב את עולם היצירה שלה.

כתיבה: ירדן אבני

09/06/2021

האלבום החדש של Eviatar Banai - אביתר בנאי - העמוד הרשמי מסתיים עם השיר "שקט", מילה טעונה במשמעויות בעולם הפנימי של המוזיקאי הוותיק.

בתחילת דרכו, שקט היה משהו שהוא חיפש לא מעט. כשהוא היה שבור לב באלבומו הראשון והמיתי, הוא כתב לאהובתו הכוזבת שהיא "רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי". בשלב אחר בחיים שלו, כשהוא כבר התחתן והקים משפחה, הוא כתב את "את שקט", שיר אהבה שהרגיש כמעין חותם על מסע החיפושים של בנאי – השקט הגיע, ואיתו האהבה והחיים הביתיים והנוחים.

והנה מגיע "שקט", והוא כבר לא "תשובה אחת לכל השאלות". אם כבר, הוא ההפך מהתשובה שחיפש בנאי במשך שנים, מעין אנטי-קליימקס למשברים הקיומיים שהוא שטח במשך שנים. "אני נגמר, אני נולד, אני שקט", הוא שר, ונשמע כאילו הוא מבין בזמן אמת את מהות חייו. אם עד עכשיו בנאי היה שר על שקט, עכשיו הוא יוצר אותו בעצמו עם מנגינות שקטות שמגיעות מבפנים.

"החיים מתחילים לנגן" הוא האלבום השני שיצר אביתר בנאי עם תמיר מוסקט כמפיק. אם באלבום הקודם שיתוף הפעולה עם מוסקט הרגיש כמו ניסוי ותהייה, עכשיו זה מרגיש כאילו החזון המשותף של השניים התגבש לחלוטין. ההפקה של מוסקט צבעונית וגועשת מצד אחד אבל עדינה מצד שני, והיא תואמת מאוד לנקודת המבט המפוכחת של בנאי, שכבר לא מפריד בין הסערות למנוחות שלו.

בנאי מציג כאן את השינוי הכי חד עד כה בכתיבה שלו. הוא נוטש את השפה הציורית והמופשטת שלו ומסתכל ישירות על המציאות שעמה הוא מתמודד. הוא מתחיל את האלבום עם "מכור", מעין רשימת קניות תודעתית של כל מה שיושב לו על הלב; "הסיפור הזה", שעוסק ברגעים שונים מעברו של בנאי, הוא רגע נדיר שבו בנאי דורש שלא רק נרגיש את מה שהוא אומר אלא שגם נבין אותו לעומק.

ככל שבנאי יותר ישיר הוא מצליח לפרק את המציאות המורכבת שהוא חי בה. שירים כמו "חיבורים" ו"לא רואה אותי" טוענים זוגיות והורות, נושאים שהוא עסק בהם בעבר לא מעט, באינטנסיביות שגורמת להם להרגיש חדשים לחלוטין. הוא ממשיך למצוא שיאים חדשים של רגש - "שיר חמלה" מתעסק במוות באופן כל כך שלם ומפוכח שקשה שלא להרגיש את הלב נמעך מול משפטים כמו "אתה אמרת, בכאב שלך מונח הכאב של כל העולם".

יש רגע אחד שמייצג את הלך הרוח של האלבום בשלמותו – הקאבר ל"כוכב" של אסף אמדורסקי, שהפיק את אלבום הבכורה של בנאי ב-1997. המילים שלו על לחיות את החיים ככוכב נוצץ שקורן למרחקים תואמות באופן מופלא למניפסט של האלבום כולו. החיים לא סתם מתחילים לנגן באלבום הזה של בנאי, הם נוכחים יותר מתמיד במוזיקה שלו ובקול שלו.

כתיבה: ירדן אבני

07/06/2021

בעטיפת הסינגל החדש של Cloud Of I - Yuli Shafriri, הפרויקט החדש של יולי שפרירי, מוצג ציור מהפנט של עין שנראית כמו הנוף שהיא רואה.

ל-EP הראשון של הפרויקט שעתיד לצאת בקרוב קוראים "GAZING", והתמונה כבר ברורה – שפרירי ממקדת את המוזיקה שלה בחווית הבהייה, וזורקת את המאזין לעומס חושים שנובע מניסיון לספוג את כל היופי של העולם במספר מצומצם של דקות.

ה"סוד" שבשם השיר לא מתגלה תוך כדי האזנה, ושפרירי מעדיפה להתמקד בקסם של מסע החיפושים מאשר בגילוי עצמו. לכל אורך השיר היא נשמעת מסורה ומשולהבת מהחוויה שהיא מתארת. סגנון הפולק האמריקאי שלה לא נשמע גנרי בכלל, והוא מעורב בהשפעות מזרחיות ואירופאיות שגורמות לו להרגיש דינמי ומורכב. אם היא באמת בוהה היא לא מתמקדת על נקודה ספציפית, אלא יותר נהנית להסתנוור מהשמש שמעליה.

זה השיר השני שיוצא מהפרויקט המעניין הזה, והוא מרגיש יותר מגובש ואותנטי מקודמו, שבוצע באנגלית. העברית של שפרירי מאפשרת לה להגיע בדיוק למטרה שלה – להרגיש את האדמה שמרגישה הכי קרובה לה ולאוזן של המאזינים.

כתיבה: ירדן אבני

06/06/2021

הניצחון הגדול של הקליפ לשיר החדש של Shai Tsabari - שי צברי, אחד הקליפים היפים ביותר שנעשו כאן לאחרונה, טמון בחבורת הגברים הממוצעת למראה שמככבת בו. כבר מתחילתו בולטת העובדה שלא רואים הרבה דמויות כאלה בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית – רובם ככולם בגיל העמידה ומעלה, מקריחים, מתהדרים בכרס יפה או שדופים למדי. הכוראוגרפיה של רננה רז והבימוי של רועי ריק הופכים את הפגמים שלהם ליפים ונוצצים.

המראה האותנטי שלהם לבדו היה יכול להעביר תחושה כי מדובר בייצוג נאמן של גבר ממוצע, ולא מודל הגבריות האלילי שבדרך כלל מעטר את המסכים שלנו. אבל כמו בשיר עצמו, גם הקליפ מביט פנימה אל דמות הגבר שבור-הלב ומציג תמונה מורכבת יותר ממה שאנחנו רגילים אליה – לא גבר חסון שמזיל דמעה בודדה בפנים אטומות, אלא חבורת גברים שזועקים, בוכים, רוקדים ומתחבקים ביחד.

גם לטקסט של צברי יש טוויסט עדין על שירי שברון הלב המוכרים. הוא בקושי מזכיר את מושא האהבה שלו, וכשהיא מוזכרת היא מתוארת כמטרה לא מושגת. שתי קלישאות מוכרות בז'אנר הזה, "מה עשית לי" ו"בלעדייך אני לא קיים", מתהפכות בחזרה על הכותב שלהן: בעיני צברי, הוא זה שגורם לעצמו לסבול, והוא ללא ספק יכול לחיות בלי אהבה, גם אם הוא כמה לה. כמו ריקוד הרחמים העצמיים של הגברים בקליפ, צברי מדגיש שכאבי הלב האלו הם בעיקר בינו לבין עצמו.

כשצברי הוציא את אלבום הבכורה המוצלח שלו ב-2015, הוא פרץ עם סגנון שמרגיש מאוד טבעי לאוזניים ישראליות: השפעות מזרחיות ולבנטיניות, הרבה קצב וגרוב, הרבה לב ושמחה. מוזיקאים דומים רבים בחרו להישאר באותה טריטוריה, ושגשגו לאורך זמן רב.

"מכור לאהבה" מוכיח יותר מתמיד כמה השירים החדשים שלו מעידים על ניסיון להרחיב את שטח היצירה שלו. החל מהבחירה להתחיל את השיר עם אוטו-טיון ולא להשתמש בקול הטבעי שלו, אחד מכוחות הטבע העוצמתיים ביותר במוזיקה הישראלי; כלה בהתנסות עם סגנונות כתיבה שונים (במקרה הזה, חזרה אחורה לאחד מהשירים הראשונים שכתב בצעירותו); ועד לצלילה לעומק לתוך סטיגמות של גבריות ואהבה.

זה מסעיר ומרגש לראות את אחד הכישרונות הגולמיים הגדולים בישראל פועל מתוך ניסוי ותהייה, מתפתח ומתעצב מול העיניים שלנו.

כתיבה: ירדן אבני

02/06/2021

רוצים לשמוע עוד מהקסמים של Moti Bikovsky - מוטי ביקובסקי? אנחנו נשמיע את השיר החדש שלו הלילה ב-23:00 ב כאן גימל, ועוד המון מוזיקת אינדי ישראלית חדשה ומצוינת, אל תפספסו!

01/06/2021

את השיר הרביעי באלבום החדש של Yoni Deutsch - יוני דויטש, הוא פותח בבהייה מעוררת רחמים במראה. הוא מביט בעצמו ורואה אדם מוזנח שלא מצליח להוריד מעצמו את הריח של המיטה, אבל למעשה הוא מבין לראשונה את המצב שבו הוא נמצא לאורך רוב שירי האלבום – אדם שמבוהל מהשגרה התקועה שבה הוא נמצא.

"שעשועים ומחול" אמור להיות הקליימקס הרגשי של האלבום שבו דויטש מחליט לשבור את הלופ ולצאת מהשיתוק שבו הוא נמצא. עצם העובדה שהשיר הזה ממוקם באמצע האלבום מעיד על כך שמדובר במאניה רגעית – לרגע הוא שוב רוצה לטרוף את העולם, לאהוב, לעבוד, לנסות. בשיר הבא, "לא מרגיש", הניוון הרגשי כבר חוזר לאוויר.

הלופ האינסופי שמתאר דויטש מוכר היטב לבני דורו שמתמודדים עם משברי מוטיבציה, מצוקה כלכלית, חלומות שבורים וחרדות קיומיות. אחרי שנה שלמה שבה כולנו נתקענו בבית, המשברים האלו הפכו לנחלת הכלל. מה שהיה יכול להיות תיאור של חוויה מילניאלית ספציפית הפך להיות אלבום שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם תחושת החנק שבו.

השגרה האפרורית הזאת היא רק נקודת פתיחה למשברים גדולים יותר. ב"סוני", אחד מהשירים הטובים ביותר כאן, הוא מתחיל כל בית עם סיטואציה פשוטה וחד-מימדית. הוא מנסה לכתוב, לבשל, למצוא את השלט של הסוני – בכל פעם המציאות משתבשת, והמחשבות שבראש שלו נהיות אפלות יותר. "בלי תירוצים" מכיל את אחד מההודאות החשופות והישירות באלבום – בלי מנגנוני ההתמודדות של דויטש מה שנשאר הוא רק לעמוד מול מציאות מפחידה.

הצלילים הראשונים של האלבום שייכים לסינת'יסייזר פופי אפל, מהלך מוזיקלי שנטחן עד עפר באינדי הישראלי של השנים האחרונות. בעזרת מקצבים שבורים, צלילים מוזרים שמגיחים ברקע וניגוני גיטרה מעורפלים של עדן אטד הנהדר (שמנגן עם דויטש בלהקת BONES GARAGE), הוא מצליח לגרום לסגנון שלו להישמע מוזר ומרענן.

ככל שדויטש מרגיש יותר כלוא בתוך השגרה שלו, המילים שלו מצטמצמות והמוזיקה ממלאת את מקומן, מעמיקה את הסערה הרגשית שמתרחשת בתוך הראש שלו. ברגעים הטובים ביותר של האלבום, דויטש מדגים את מה שמייחד אותו כיוצר – היכולת להשתמש בבנאלי ובשגרתי כדי לצאת מהקווים.

כתיבה: ירדן אבני

26/05/2021

כש Tamar Aphek מבצעת שיר של אליוט סמית', היא מכניסה את עצמה לטריטוריה חדשה ולא מוכרת. הפיוז'ן-רוק מפוצץ הסטייל של השירים שלה מרגיש כמו נטע זר בעולם הפולק העדין של היוצר המנוח. במובן מסוים, הניגודים בין היוצרים האלו הם מה שהופך את התוצאה הסופית לכל כך מספקת.

אפק לא מקבלת על עצמה עיבוד אקוסטי ופשוט, אלא עוטפת את השיר בצלילים שמוסיפים צבעים חדשים לעולם הלו-פיי של סמית'. כשהיא מבצעת את הפזמון הממוטט, היא מחזירה את השיר לקרקע, ולכמה רגעים הזמרת המרשימה הזאת שרה בקול שברירי וחשוף. אפשר ממש להרגיש את החיוך הקטן מהטקסט של סמית' עולה לה על הפרצוף.

את הקאבר הזה היא הקליטה לאוסף שמציין שלושים שנה ללייבל Kill Rock Stars. לא רק שמדובר בהזדמנות ענק להשתתף בפרויקט בינלאומי מרשים, אלא גם בהזדמנות של אפק להראות את הוורסטיליות שלה כיוצרת ומבצעת.

הלילה ב-23:00 ב כאן גימל נשדר שעה של מוזיקת אינדי ישראלית חדשה ומצוינת.

כתיבה: ירדן אבני

25/05/2021

לראפרית הנדירה ECHO אקו יש קול ייחודי. כמו הגיחוכים של ג'יי זי בסוף כל משפט או האופן שבו סנופ דוג סופר מאחת עד לארבע, גם היא יודעת להשתמש בקול שלה כדי לגרום לכל משפט שהיא אומרת להישמע טוב. אלו לא סתם השוואות מוגזמות – היא מכוונת בכל שיר שלה לאיכויות הגבוהות ביותר שראפ מאפשר.

הפסקול השלם שהיא יצרה ביחד עם תומר כץ (D Fine Us) לסדרה "המפקדת" מרגיש כמו אלבום שעומד בפני עצמו, מורכב בשאפתנות מהשפעות גלובליות מחד אבל לא מאבד את השפה הלוקאלית שלו מאידך. כמו הסינגל "עיניים אליי", שכתבנו עליו כשיצא, גם שאר השירים הם חגיגה של כל הדרכים שבהם אפשר לעוף על עצמך בישראלית.

התחושה רוב הזמן היא של קרקס – אקו זורקת שורה של רעיונות ומשפטים, רובם ככולם מאיימים להיתקע לכם בראש לנצח, וכץ מחזיר לה עם להטוטי ביטים מחשמלים, לא צפויים ובו-זמנית מרגישים כמו המעטפת היחידה שבתוכה השיר יכול להתקיים.

כץ לא רק נמצא שם כדי לתת קונטרה לאקו. מדובר במפיק מחונן שיודע להישאב ולהבין לעומק את עולם התוכן שבתוכו הוא יוצר. למרות שחלק מהשירים כאן הופיעו בסדרה, יכול להיות שתזהו יותר בקלות את הקטעים האינסטרומנטליים שהוא יצר עבור רגעי מפתח בסיפור של המפקדות מפלוגת געש.

אלו לא רק קטעים שנתפרו לסצינות מסוימות, אלא נעימות שממש שואבות השראה מהסיפור והדמויות שיצרו עטרה פריש וניר ברגר. קטע בשם "נעימת סבל ויגון" מכניס הרהור ואמביוולנטיות לבטחון המופרז והמזויף שצריכות להדגים המפקדות במהלך הסדרה. זה שהנעימה מוגשת בצורה אוורירית וקלילה יותר בשיר "אני שמיים" שמגיע מיד אחריה מזקק פרשנות עמוקה יותר לסיפורים של ספיר הסמלת (מיה לנדסמן) וכפיר המ"פ (דור הררי), דמויות כריזמטיות שאוכלות את עצמן מבפנים.

ככל ש"המפקדת" התקדמה, הפרקים שלה נעשו עמוקים ויפים יותר. הפסקול של אקו וכץ לא מנסה להשלים את הנראטיב של הסדרה לחלוטין, אבל הוא ניחן באותה יכולת של הגשה כיפית וקלילה שמכילה אמת עמוקה מתחת לפני השטח.

כתיבה: ירדן אבני

23/05/2021

השירים באלבום החדש של Chava Alberstein - חוה אלברשטיין מרגישים ממש כמו הכוכבים בשמיי העטיפה שלו - כל אחד מהם מייצג עולם אחר משלו.

הרבה דברים קורים כאן - היא מבצעת טקסטים שלה וגם של אחרים, ובין הלחנים הג'אזיים השגרתיים שלה היא שוזרת התנסויות עם האינדי-פולק של אלון עדר ועם הפקות אלקטרוניות עדינות ומוזרות. גם ברמה הקונספטואלית, אין פה רעיון מרכזי אחד שמקשר בין השירים, אלא אסופה של נקודות מבט מהן אלברשטיין כותבת ומבצעת – היא יכולה להיות מיואשת ובודדה, נוסטלגית ורומנטית, מהורהרת ולמודת נסיון.

הרגעים הטובים ביותר כאן הם אלו שבהם הרעיונות האלו מתערבבים אחד עם השני. "איפה כואב", שבעדינות מערער את הקרקע היציבה של המוזיקה של אלברשטיין, מצייר בציניות ובלבביות את ההתמכרות שלנו להנצחת אסונות וטראומות קולקטיביות. מיד אחריו מגיע "אנשים אומרים" המסויט, שבו היא בכל זאת מצליחה למצוא את הלב בעין סערת הרגשות של השיר.

אם יש קונספט רופף שבכל זאת חוזר לאורך האלבום, הוא ההתמודדות עם התבגרות. זה ממש מעורר השראה לראות כיצד בשלב בחיים שבו בעיקר מסתכלים אחורה ומסכמים, לאלברשטיין עדיין יש מסקנות ולקחים מהחיים שעברה. היא יכולה להישמע שבעה ונינוחה כמו ב"הייתה לה ארובה לבנה" שהיא מבצעת בדואט עם אבי קושניר, ובו בזמן לשיר על מאבקים וסערות שעדיין מלוות אותה ב"אל המים". חוכמת החיים מהדהדת מכל קירות היצירה שלה.

רק מוזיקאית במימדים של חוה אלברשטיין יכולה להתמודד עם עומס שכזה על אלבום שמרגיש כמו שקית הפתעה, עם תחושה שבכל שיר הולך להציע סגנון אחר שיצטרף לחזון הכולל של אלברשטיין. מוזיקאית-העל הוותיקה כבר לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד – את "ערב אחר" היא פותחת עם חצי דקה של אקפלה, ומחליטה, לא מבקשת, לייצר לעצמה דינמיות ושחרור בתוך היציבות של השגרה. לפי איך שהאלבום שלה נשמע, היא לגמרי מצאה את זה.

כתיבה: ירדן אבני

19/05/2021

דניאלה ספקטור - Daniela Spector ו עינב ג'קסון כהן הן מוזיקאות מזן נדיר, מהסוג שמסוגל ליצור סערת רגשות מוזיקלית מכמות מצומצמת של צלילים ומילים. "מקום על פני המים", השיר החדש שהם כתבו במשותף עבור סרט אנימציה קצר בשם "Holy Holocaust", מראה כמה קשה במיוחד לעמוד בפניהם כשהן מאחדות כוחות.

"מקום על פני המים" היא כותרת שמציעה בטחון ושלווה, אבל השיר עצמו עוסק בהיעדר הדברים האלו. ספקטור וג'קסון מושכות את הקרקע היציבה מתחת למציאות שהן מעצבות – מציאות שמתחילה מזהות שמתחלפת בכל יום, דמויות שזזות ממקום למקום ללא חנייה ולילות ללא שינה.

משפטים כמו "הלילה בער כל הלילה" לא מציעים אסקפיזם, והכמיהה ליציבות ולשפיות מרגישה רלוונטית מאוד לאירועי השבוע שעובר על המדינה. בכל זאת, הביצוע הרגיש כתמיד של היוצרות המוכשרות מזכיר שנחמה לא תמיד משכיחה מהמציאות, אלא מזכירה כמה תחושות שמלוות את ההתמודדות עם המצב הן אוניברסליות.

בשבועות האחרונים יצאו טונות של מוזיקה חדשה בעברית ששידרנו בתכנית. הלילה ב-23:00 ב כאן גימל נעצור לרגע ונחזור לכמה מהאלבומים והשירים הטובים ביותר של העת האחרונה.

כתיבה: ירדן אבני

12/05/2021

הלילה ב-23:00 ב כאן גימל נשדר שעה עם מאה אחוז נחמה והסחת דעת לכל מי שצריך

10/05/2021

עדי שחם - Adi Shaham פותחת את האלבום החדש שלה בסצינה גדולה מהחיים. היא שוכבת בחדר מלון מפואר בקומה המאה, ומשתמשת בפרטים כמו סוכריות אמ אנד אמז אדומות ושמן לווייתנים כדי לתאר עושר מוגזם, כמעט סוריאליסטי. מחבט הבייסבול שאיתו היא הולכת לישון וסכין קפיצית שטמונה במיני בר מחזירים את הסצינה הזאת לחיים האמיתיים – גם אישה במעמד פאר צריכה לישון עם עין אחת פתוחה בלילה.

"בייסבול" מציג באופן נהדר את כל מה שמרכיב את השירים של שחם – סינת'פופ קר-רוח שמשחק עם הגבול בין הנגיש והמוזר, יחד עם שפה ייחודית ומשעשעת. משיר הפתיחה שנשמע כמו חגיגה בורגנית ברמות של ביונסה וג'יי זי ועד לג'ורג' קלוני ששומר על שחם מתוקפים מיניים בלילות – היא שייפה את העולם הפנימי שלה לכדי שלמות, ועכשיו היא מזמינה אותנו להיכנס.

על כל שיר בעל נקודת מבט משועשעת היא מעמידה רגע מפוכח שיכול לכווץ למאזין את הבטן. "פתית שלג" מגחיך את המשברים המילניאליים של התל אביבי הממוצע ("אין לי מוטיבציה כי פינקתם אותי" הוא משפט מפתח כאן), אבל ב"אלוהים אדירים" החרדה והמשבר הקיומי של אותו חתך אוכלוסין מרגישים הרבה יותר משמעותיים. מול "רוצה עוגייה" הקורע מצחוק שמתעסק בגבריות רעילה עומד "מי ייקח אותך", יצירת סינת'ים שמזכירה את ניסויי הפופ של רובין השוודית מתחילת העשור הקודם, מלאה במשפטי ספק-עצמי שצפים וחוזרים אל הערפל.

מעל כולם בולט "בוטיק". באמצע הטקסט של שחם, מנקודת מבט של אישה שנשואה לגבר עשיר, פורצת הראפרית ג'אזז עם קטע מנקודת המבט של הבעל. מדובר באחד מקטעי הראפ הטובים של השנה בעברית, שמפרק אמיתות מרות על מאבקי כוח במערכת יחסים לא בריאה. אם האלימות בשיר מבעבעת מתחת לפני השטח לכל אורכו, הבית של ג'אזז הוא רגע ההתפרצות.

ההנאה של שחם מהמוזיקה שלה היא קריטית. הפמיניזם של שחם מלא בחגיגה של נשיות, מבטים ציניים על חברה מקולקלת ותמיכה קולקטיבית ומרגשת בקהילה שלה. היא מצליחה להוכיח שלא צריך להיות חמורת-סבר כדי לייצר אמירות מהותיות על שוויון מגדרי, אבל שגם רצינות היא הכרחית כשאת אישה ב-2021.

כתיבה: ירדן אבני

09/05/2021

מבין גרסאות החידוש הנוצצות שיצאו לשירי האלבום האחרון של Rona Kenan - רונה קינן, "זמן התפוז", בולטות במיוחד החגיגיות והשמחה ברמיקס של תמיר מוסקט ותום ארמוני ל"בואי למרפסת". מוסקט וארמוני לא היו צריכים לעשות הרבה כדי למצוא את הדיסקו שחבוי ב-"מרפסת" – הגרסה המקורית בעצמה לוותה בהפקה גרובית וחלקלקה – אבל הגרסה שלהם מעידה כמה השתנה כאן בזמן שעבר מזמן יציאת האלבום.

אם "מרפסת" המקורית הייתה הזמנה זהירה לקהל מהוסס, כזה שכועס אבל גם חסר תקווה לשינוי מהותי, "מרפסת" המחודש מרגיש כמו הזמנה לחגיגה אמיתית של מחאה, כזאת שמרגישה מהותית ומוחשית. המשפטים שצמד המפיקים מבליטים מהרקע מדגישים את היופי האנושי והכוח שבקהילה שמתאחדת סביב מטרה קולקטיבית אחת.

בשנתיים שעברו מאז האלבום של קינן, עברנו מגפה אחת וארבעה מערכות בחירות, אבל גם הצלחנו למצוא מחדש את הכוח להתנגד למציאות הבלתי-אפשרית שאנחנו חיים כאן – אותו כוח שקינן חיפשה לבד ב"זמן התפוז". עכשיו, סוף סוף אפשר לרקוד את השירים שלה ביחד.

כתיבה: ירדן אבני

05/05/2021

מלך אפס עם הודעה חשובה שהיא פשוט 👍😜

הלילה ב-23:00 ב כאן גימל תוכלו לשמוע אותם ואת השיר החדש שלהם, יחד עם עוד המון מוזיקת אינדי ישראלית מצוינת.

04/05/2021

הראפרית ECHO אקו לא סתם כתבה את שיר הנושא של "המפקדת", סדרת הלהיט החדשה של כאן 11 – המוזיקה שלה מלווה כמה רגעי מפתח בסדרה, והיא בעצמה מופיעה בהופעת אורח כאפסנאית.

הרגעים שבהם המוזיקה שלה מפציעה הם לא סתם אנקדוטה, אלא ממש תורמים לסאבטקסט של הסדרה. בולט במיוחד רגע אחד שבו בוקע סינגל אחר שאקו הוציאה השנה, "קארמה", בזמן שתיית שחרור של קצינה שנועה (בגילומה של אלונה סער) מחליפה בתפקיד. לפתע, הפזמון הקליט של אקו ("מי מנהלת את העסק הזה") הופך מדאווין שגרתי לשאלה מהותית בנרטיב של הדמות הראשית בסדרה.

ההוק הממכר של שיר הנושא הפציע למשך כמה רגעים גם הוא ויצר המון סקרנות לקראת הגרסה המלאה. עכשיו כשהיא יצאה (כשיתוף פעולה עם תומר כץ, מהפרויקט המעניין D Fine Us), היא מרגישה כמו החגיגה המשמחת שהיא הבטיחה להיות. הפזמון הזה הוא עדיין השימוש הכי כיפי שעשו למונח צבאי מאוס, ואקו מגישה את השיר המלא עם כמות מקסימלית של סטייל.

ברמת החיבור לסדרה עצמה, מתבקש בהאזנה ראשונה לשים את השיר באותה משבצת שמילאה "קארמה", שהתחברה לנראטיב הסדרה ששואל מי באמת שולט בעניינים בסביבה הצבאית. כשמתעמקים בגרסה המלאה, שמקושטת לכל אורכה בדרכים שונות של אקו לעוף על עצמה, מגלים הלך רוח שהשיר והסדרה עצמה מעמיקים בו מאוד כשהם מפרקים את החוויה הצה"לית – חבורה של חיילים שיצאו כרגע מגיל ההתבגרות, ונמצאים בשיא החיפוש העצמי והרצון לאינדיווידואליות.

במובן מסויים, השיר הזה מדגים מה הופך את "המפקדת" ליצירה כל כך מתגמלת – כיפית וקלילה על פני השטח, אבל בחיפוש תמידי ורעב אחר האמת שטמונה מתחתיו.

כתיבה: ירדן אבני

Address

קרמיניצקי 6
Tel Aviv

Opening Hours

22:00 - 12:00

Website

https://www.kan.org.il/radio/program.aspx/?progid=1447

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when עצמאי בגימל עם איל שינדלר posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Videos

הלילה תוכנית מאוד מיוחדת של עצמאי בגימל. קודם כל כי נארח את קובארי - koevary לסשן לייב לקראת הופעה מיוחדת שלהם ביום שני בתאטרון ענבל בה עם יארחו את השחקנית עדי גילת. הנה טעימה קטנה, רגע לפני שהם נכנסו לאולפן, יחד עם הצ'לו של עדן ג'משיד. וחוץ מזה, זו גם התוכנית האחרונה במתכונת הזאת של עצמאי בגימל. אחרי שנתיים באוויר, אני (איל שינדלר, היי :) ) עובר לתפקידים אחרים ומרתקים בחטיבת הרדיו של כאן. אני רוצה להודות לכל הזמרים, הזמרות, הלהקות והנגנים שהתארחו בתוכנית, וגם לכל החברים מכאן - אנשי סאונד, מפיקים ואנשי וידאו -שעזרו לזה לקרות. וכמובן תודה ל Gilad Blustein שהפיק רבים מהסשנים החיים שהיו בתוכנית, Yarden Avni שכתב בדף הזה כל כך יפה ומרגש וכמובן לאחד והיחיד, אגדת הרדיו והעורך האגדי יוסי כסיף. אנחנו נשתדל להמשיך להפעיל את הדף הזה עם עדכונים על מה שקורה במוזיקה העצמאית בישראל. בתגובות - קישור להופעה של קובארי. הלילה ב23:00 ב כאן גימל נשמיע כמה מהדברים שקרו אצלנו בשנתיים האחרונות. Ziv Zac האחיות ג'משיד - Djamchid Sisters

הלילה! 23:00! כאן גימל! השמעת בכורה של השיר החדש של מירב הלינגר (Meirav Hellinger), "ימים יעידו"! יה!

הלילה ב-23:00 ב כאן גימל נשדר שעה עם מאה אחוז נחמה והסחת דעת לכל מי שצריך <3 גם עדי שחם - Adi Shaham תהיה שם עם האלבום החדש והמהמם שלה!

מלך אפס עם הודעה חשובה שהיא פשוט 👍😜 הלילה ב-23:00 ב כאן גימל תוכלו לשמוע אותם ואת השיר החדש שלהם, יחד עם עוד המון מוזיקת אינדי ישראלית מצוינת.

אריק ברמן - טוב לנו ביחד

אריק ברמן Eric Berman חוגג עשור לאלבום האינטימי והמקסים "הקלטות המרתף - חלק א' ". לקראת הופעה חגיגית ב Piano Festival | פסטיבל הפסנתר.

Nomke - Ended by the morning - חי בעצמאי בגימל

נומְקֵה nomke (נועם סדן) הוציאה שיר ראשון בדרך לאלבום. רגע לפני שהשיר יצא היא הגיעה אלינו לאולפן לביצוע מיוחד יחד עם בנות חמשה, בדרך להופעה מיוחדת ב Piano Festival | פסטיבל הפסנתר. יחד עם נומקה שרות ומנגנות: קובארי - koevary, קיקי מלינקי Kiki Malinki, Bijoux ו עומר מושקוביץ - Omer Moskovich חַמְשָׁה ▲ פסטיבל הפסנתר

אלבומי השנה של עצמאי בגימל עצמאי בגימל #47 25.9.19 אלבומי השנה של עצמאי בגימל רונה קינן - בהפגנה (מתוך זמן התפוז) אלון עדר ורונה קינן - מלאכת החיים (מתוך משתלבים בנוף) רחל ירון - לרוץ מהר (מתוך פעם ביום) אפרת בן צור - היה זה שקט (מתוך עיר מרוחקת) שלום גד - ברוסיה על הכנרת (מתוך שם זמני) Hayelala - Kitchen Fables (מתוך Songs from the Little Creek of Klil) סיסטם עאלי - שלח נא (מתוך מהרג'אן) רביד פלוטניק - נענע (מתוך ועכשיו החלק האומנותי) ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא - הבית בו גדלתי (מתוך מה ראפרים רוצים) עטר מיינר - אף פעם לא הפסקתי (מתוך עטר מיינר) קוסטה קפלן - שיר חרטה (מתוך מדרכות מפיקות חשמל) Age is a Box - One By One (חי בעצמאי בגימל, מתוך One By One) רות דנון - משהו מתקרב (מתוך מה שלא נאמר) A-Wa - Hana Mash Hu Al Yaman (Bayti Fi Rasi) להאזנה: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=109874 Rona Kenan - רונה קינן سيستم عالي - System Ali - סיסטם עאלי שלום גד Shalom Gad Alon Eder Rachel Yaron Efrat Ben Zur אפרת בן צור Hayelala רביד פלוטניק (נצ'י נצ') - Ravid Plotnik ג'ימבו ג'יי - Jimbo J Atar Mayner Age is a Box Ruth Danon A-WA

עצמאי בגימל | נערות ריינס - שה מה לה מה

הלילה " נערות ריינס" חוזרים לבארבי להופעה מאוד חד פעמית והם יארחו (בין השאר) את הילה רוח / hila ruach. הם גם הוציאו לכבוד הארוע שיר חדש! אז הנה ה"שה מה לה מה" אצלנו באולפן רועי פרייליך Roei Freilich Eyal Shindler

עצמאי בגימל | היללה - לובליאנה

תראו איזה קסם! הרכב הפולק היללה עובד כבר מספר שנים אך רק עכשיו הוא עומד להוציא אלבום בכורה. ארבעה מחברי ההרכב הגיעו אתמול אלינו לאולפן לבצע את "לובליאנה", שיר שלוקח אותנו למסע געגועים מסביב לעולם ניתאי קלי: שירה וגיטרה, יובל מעיין: גיטרה וקולות, סוף ניקריטין: קונטרבס וקולות, יובל קאופמן: כלי הקשה וקולות סאונד: תמיר צובארי, צילום: שלומי בנעטייה Hayelala Eyal Shindler כאן גימל

עצמאי בגימל | מארינה מקסימילאן - יש פה בית

לפני שבוע מארינה מקסימילאן הגיעה להתארח אצלנו באולפן וביצעה את השיר החדש והיפה שלה "יש פה בית". מחר יגיעו לבקר חברי הרכב הפולק המרגש היללה! מילים: מארינה מקסימיליאן, אורן ברזילאי לחן: מארינה מקסימיליאן, אורן ברזילאי וניצן קייקוב סאונד: תמיר צובארי, צילום: שלומי בנעטייה Marina Maximilian מארינה מקסימיליאן כאן גימל Hayelala

עצמאי בגימל | הילה רוח - Eight Count

הערב הילה רוח בבארבי עם אביב גדג' וקרני פוסטל. בשבוע שעבר היא היתה אצלנו באולפן ושרה לנו את השיר הראשון שהיא הלחינה אי פעם (!) למילים של צ'ארלס בוקובסקי. תראו איזה יופי זה! הילה רוח / hila ruach הילה רוח והלם העתיד ✶ בארבי 23.7 Charles Bukowski Author