11/12/2024
דודו ביטון (36) פורש 💔
וזה הסיפר שלו (וגם שלי)
את דודו ביטון הכרתי זמן רב. עקבתי אחריו וידעתי שיש ילד
גולר ומוכשר בטוברוק. בזמן שכולם דיברו על שלומי ארביטמן,
ידעתי שיש שם שחקן לא פחות טוב ממנו.בגיל 19 הוא הושאל להפועל פתח תקווה והבקיע בחצי עונה 10 שערים שהפכו אותו לחלוץ הכי חם בליגת העל. ידעתי שזה הזמן להוציא אותו החוצה. הוא היה צעיר, גבוה, מהיר ובעל משחק ראש משובח ובעיטה מצוינת. חלוץ רחבה אמיתי שמחפש את השער כמו שעכבר מחפש גבינה. אם הקבוצה שלו ניצחה 0-4 והוא לא היה ברשימת הכובשים, הוא היה עצוב ועבורו זה היה כמו הפסד.
אחרי מספר פגישות עם אריק איזיקוביץ' הבנתי שזאת עסקה
שאפשר לעשות. הפור נפל על שארלרואה, קבוצת תחתית בבלגיה שחיפשה חלוץ בנרות.
בעל הבית האיראני של המועדון, עבאס ביאט, אהב את הווידיאו
של השחקן וביקש עוד חוות דעת מהצוות המקצועי, שלאחר
צפייה במספר משחקים נוספים נתנו את האישור.עבאס הגיע לארץ ואספתי אותו מהשדה. ארוחת ערב מאוחרת ושיחה על החיים ועל איך היה באיראן בימים הטובים שלפני מהפכת האייתולות. הוא סיפר על העושר הרב שהיה למשפחתו ועל החיים הטובים שהיו בארצו.
מאוד הופתעתי מכמות הידע שיש לו על ישראל, על ההיסטוריה
ועל המנהיגים. הוא קרא המון ספרים והיה בקיא בפרטים רבים,
אבל בכדורגל קצת פחות. הוא רכש את המועדון עם משקיעים
אמריקאים שאיתם עבד בעסקי המשקאות שלו. כך הוא הפך
לנשיא של אחד המועדונים הוותיקים במדינה.
עבאס הוא איש נפלא, אינטליגנט בצורה מעוררת הערכה,
דובר מספר רב של שפות ובעל ידע שלא נגמר בהיסטוריה
ופילוסופיה.בביקור שערכתי בביתו הופתעתי לגלות שהוא מגדל שלוש חתולות פרסיות גזעיות שממלאות את חייו הדי בודדים.עבאס הוא בעל אזרחות אמריקאית, גרוש ואב לשתי בנות
שחיות ולומדות בארצות הברית. הם נפגשים פעמיים בשנה
וככה יוצא שרוב ימות השנה הוא נמצא לבדו במשרדו ובדירתו.
כשראיתי זאת הייתה לי צביטה בלב והבנתי מיד שהאיש לא
זקוק רק לחלוץ, הוא בעיקר צריך חבר. וזה מה שהפכתי עבורו.
למוחרת נפגשנו במלון קרלטון בתל אביב עם איזיקוביץ'
התחלנו בבוקר וסיימנו ב-19:00 בערב, אחרי משא ומתן ארוך
ומייגע שהסתיים בלחיצת יד ובחתימה על טיוטה שהכנתי.
שעה אחרי כן הזמנתי את דודו לכפר המכבייה כדי לדון
בפרטים של החוזה האישי שלו ולהכיר את בעל הבית החדש.
ביטון הגיע עם אבא שלו, אלי, איש נמוך קומה ובעל סיפור
חיים שגם שני ספרים לא יספיקו להכיל. ההורים של דודו ביטון
גרושים ואת מרבית חייו עד אז הוא בילה אצל סבתו, שגידלה
אותו כפי שאם מגדלת את בנה.
הפגישה הייתה באווירה טובה, כשאני מתרגם לשניהם שבקושי
ידעו מילה באנגלית. התנאים סוכמו לשמחת כל הצדדים, וגם
פה הכנתי טיוטה קטנה שנחתמה ולאחריה עשינו צילום בלובי
המתחדש של כפר המכבייה.
דודו נרכש בחצי מיליון יורו. הוא הספיק לשחק בשארלרואה
כחצי שנה שבה כבש שישה שערים, ולמרות שבסוף העונה הקבוצה ירדה לליגה השנייה, הרכישה של דודו נחשבה לעסקה טובה.עונה לאחר מכן שכנעתי את ראשי ויסלה קרקוב שמאור
מליקסון צריך "חברה". הפולנים השאילו את דודו לעונה תמורת
150 אלף יורו.דודו התאקלם מצוין וסיים עונה גדולה כמלך השערים של הקבוצה.זאת אולי הייתה העונה הטובה בקריירה שלו, שתדע עוד הרבה אכזבות בהמשך.
בסוף העונה כרטיס השחקן של ביטון חזר אוטומטית
לשארלרואה וזאת עשתה אקזיט לאחר שמכרה את השחקן
במיליון יורו למועדון הפאר הבלגי סטאנדרד ליאז', שנציגיה
התרשמו מדודו במהלך העונה בוויסלה והחליטו להמר עליו
כחלוץ המוביל בהתקפת הקבוצה.שארלרואה עשתה עסקה נפלאה, אבל מבחינתי זאת הייתה אכזבה גדולה. דודו הגיע לליאז' "מנופח" וקצת "שבע" בזכות ההסכם המצוין שהשגתי לו. הוא לא הכין את עצמו כראוי בפגרה והגיע לתחילת האימונים שזוף ובכושר הכי ירוד בקבוצה.
המאמן ההולנדי היה סבלני וניסה לעשות הכול כדי לשלב את
הרכש היקר בהרכב, אבל הטלפונים התחילו להגיע מבלגיה, עם תלונות והערות ליכולת הירודה של ביטון.
כששאלתי אותו מה קורה, הוא ענה תשובה ישראלית טיפוסית:
"תגיד להם שאני שחקן של משחקים, לא של אימונים".
במקביל התגלה במועדון חלוץ צעיר שעלה מהנוער וכלל לא
היה בתוכניות. קראו לו מישי בטשואיי. בכל פעם שלדודו נתפסו השרירים או שהוא לא כבש, הילד הזה נכנס ועשה זאת במקומו.אחרי חודש הוא כבר לקח לו את המקום בהרכב והשאר היסטוריה.דודו הגיע לחודש ינואר עם שער אחד בלבד וכולם הבינו מיד שצריך למצוא פתרון.
שוב הצלחתי להביא עסקה, הפעם זו הייתה אלופת קפריסין
אפואל ניקוסיה, מועדון שיש לי בו היסטוריה מצוינת של עסקאות
מוצלחות (נונו מוראיס, בובן גונצארוב).
גם הפעם זה הצליח. בניקוסיה דודו עשה טוב, כל מה שעשה
בליאז' רע. הוא כבש שערים חשובים בדרך לעוד אליפות
והתאקלם נהדר חברתית ומקצועית.עונה אחרי כן הוא שוב ניסה את מזלו בליאז', הפעם תחת מאמן ישראלי. גיא לוזון. הפעם דודו הגיע מחויב ובכושר טוב. הוא ניסה והשתדל, אבל כבר היה קשה להוציא את מישי מההרכב.הוא כבר לא היה הילד מהנוער. עכשיו הוא כבר מלך השערים והשחקן האהוב ביותר על האוהדים.
הצעתי כמה פתרונות, אבל דודו דחה אותם והעדיף את הכסף
הטוב בליאז' על פני מקומות שהיו עושים לו טוב לקריירה.
הוא עוד הספיק לשחק חצי שנה בליגה השנייה בספרד
(באלקורקון) ועוד חצי עונה באלופת סלובניה מריבור, ומשם
חזרה ארצה להפועל תל אביב המתפרקת.
הרבה שחקנים היו מתחלפים עם קריירה כזאת וגם עם חשבון
בנק כמו שלו, אבל עדיין ישנה הרגשה של פספוס לגביו. הוא
היה כבר שם ונגע בתהילה
הייתי איתו בפולהאם כשוויסלה שיחקה נגדה בגביע אופ"א
וראיתי איך הוא משחק נגד קבוצת פרמייר ליג. הוא היה השחקן
הטוב מבין כל 22 השחקנים שהיו על המגרש באותו ערב, והשם
שלו כסגן מלך השערים בפולין היה במחברות של כל סקאוט
באירופה.
***
באותה עונה גדולה של דודו בוויסלה, נסעתי לגרמניה עם בני
הבכור אלי (שקרוי על שם אבי ז"ל) ועם בחור ישראלי חביב
ובעל קשרים נהדרים בגרמניה, שמו אבי נסימי.
זאת הייתה נסיעת עבודה והוא ארגן לי פגישות עם ראשי כל
הקבוצות הבכירות בגרמניה. נפגשנו בבלגיה ונסענו ברכב גדול
ומרווח למסע מרתק ובלתי נשכח. עברנו מעיר לעיר וממועדון
למועדון. הכי זכור היה המפגש הבלתי נשכח עם דורטמונד הענקית.
באותה שנה דורטמונד בדיוק התחילה את הרנסנס והמהפכה
של יורגן קלופ. ביקרנו באימון וראינו את האישיות וההשקעה
הרבה שלו בכל פרט ופרט. הוא ידע הכול על כל שחקן ודאג
שהם יגיעו בשעה 8:30 למתחם ויצאו משם לא לפני 14:30 ישר
לשנת צוהריים.
בשיחה איתו הוא היה חביב ואף הסכים להצטלם עם אלי שלי,
כמו גם שאר השחקנים. זה היה אחרי שהתארחנו במשרדים
המפוארים שנמצאים באצטדיון המדהים שלהם.
שם במשרדים נפגשתי עם המנהל הספורטיבי ועם הסקאוט
הראשי.
כששאלתי אותם אם הם מחפשים חלוץ, הם אמרו שלא, שהם
מחפשים שחקן כנף עם דריבל ושיש להם חלוץ צעיר שהם
מרוצים ממנו ובונים עליו (לבנדובסקי), אבל אם יש לי משהו יותר טוב ממנו אז הם מוכנים לשמוע. בלי למצמץ פתחתי את התיק ושלפתי שני דיסקים.הסתובבתי אליהם ואמרתי, "הדיסק הזה הוא מה שאת מחפשים, והדיסק השני יותר טוב מהחלוץ שלכם".
אלו היו הדיסקים של דני פרדה ודודו ביטון.הבן שלי לחץ לי על הרגל מתחת לשולחן. לא הבנתי למה.כשראינו את המיטב שיש לפרדה וביטון להציע, הם התלהבו
והבטיחו להיות בקשר. נפרדנו לשלום ויצאנו לאימון, לא לפני
שהם מילאו לנו שקיות עמוסות במזכרות.כשהגענו למכונית, הבן שלי הפתיע ואמר לי, "אבא, עשית
בושות". שאלתי בתמימות למה, והוא ענה: "איך אתה מעז להגיד
שדודו ביטון טוב מלבנדובסקי? אתה יודע איזה שחקן זה?!"
האמת שלא הכרתי אותו אז, אבל דור הפיפ"א והאקס בוקס
של בני ידעו גם ידע.
***
אחרי הסאגה הלא מוצלחת בהפועל תל אביב, דודו לחץ עליי
למצוא פתרון בחו"ל. הוא רצה לצאת מישראל – ויהי מה. הוא
הרגיש שלא מיצה את הפוטנציאל שלו וידע בדיוק איפה הבעיה.
ניסיתי ופעלתי עבורו בכל הגזרות. אחת מהן הייתה דרום
אפריקה. ידעתי שרמת החיים שם טובה ושיש שם שלוש קבוצות
שיכולות לשלם כסף טוב.
הפעלתי את מערך הסקאוטינג שלי והצלחנו להשיג עסקה
שיכולה הייתה לפתוח עבורי גזרה חדשה, ולהעניק לדודו פרנסה
טובה.
שם הקבוצה הוא אורלנדו פיירטס מהעיר יוהנסבורג.
איש הכספים ויד ימינו של הבעלים הוא יהודי ותומך ישראל
אמיתי. בשיחות הרבות שניהלנו התיידדנו וההרגשה הייתה מאוד
טובה.
סיכמנו על השכר ועל כך שנגיע להתרשמות הדדית למספר
ימים. הם שלחו לנו שני כרטיסי טיסה וסגרו עבורנו שני חדרים
במלון חמישה כוכבים.
מזג האוויר היה נהדר והאוכל מצוין. ביום הראשון אחרי
ארוחת הבוקר אספו אותנו מהמלון כדי לצפות בדרבי הגדול
של יוהנסבורג: אורלנדו שלנו נגד קייזר צ'יפס של פיטר מסיללה,
אקס מכבי חיפה.
נסענו כשעה ברכב של מנהל הקבוצה והגענו לאצטדיון ענק
שאכלס קרוב ל-90 אלף איש במשחק הזה! לא ייאמן. דודו ואני
קיבלנו יחס של VIP.
בבוקר הגענו למשרדי ההנהלה, שם הכרנו את "החבר" היהודי
שלי, איש חביב וחובש כיפה. הוא הוביל אותנו למשרד של
הבעלים של הקבוצה.
הבעלים הוא איש אפריקאי מבוגר, שמבט קצר על פניו מגלה
שעומד מאחוריו סיפור גדול. דיברנו כשעה על הכול ובסיום
סיכמנו שדודו יתאמן מספר אימונים ונדבר שוב אחרי זה.
בכל בוקר נסענו למתחם האימונים הגדול שמרוחק כשעה מהמלון.
התנאים אירופאים לכל דבר. ארוחת בוקר. חדרי הלבשה מודרניים.
מגרשים מצוינים. מאמן סרבי שמעביר אימון בקצב מטורף. אמבטיות
קרח ושלושה חדרי עיסוי מקצועיים. בסיום האימון כולם אוכלים
צוהריים עם דיאטנית שמפקחת על כל שחקן ושחקן.
דודו הרשים מאוד במשחק האימון שארגנו במיוחד נגד קבוצה
מהליגה הראשונה וכבש צמד תוך 25 דקות.
כשחזרנו למלון אחרי אימונים, דודו היה הולך לנוח ואני
המשכתי לעבוד.
בזמנו מוטל'ה שפיגלר (מורי ורבי) הכיר לי בתל אביב איש
חביב וגדול מידות בשם ג’ון סומו, שנחשב לגדול כדורגלני
דרום אפריקה. הוא שיחק בזמנו עם מוטל'ה ועם פלה בקבוצת
הכוכבים של ניו יורק, קוסמוס, וכיום הוא הבעלים של קבוצת
קוסמוס המקומית.
הוא הגיע לאסוף אותי ויחד נסענו לצפות בקבוצתו משחקת
משחק חוץ נגד קבוצה ששייכת לשבט הזולו, השבט הגדול
והחזק במדינה.
זאת הייתה חוויה מדהימה. הקהל הרב, הריקודים המסורתיים,
הקולות והצבעים.
לפני המשחק נכנסתי לחדר ההלבשה כדי לתת מוטיבציה
לקבוצה ולהגיד שהגעתי מישראל במיוחד כדי לצפות בהם. אבל
הדבר שלא אשכח התרחש במחצית. בזמן שאני קונה פופקורן
מקומי עם קרמל מתוק, הגיע העוזר של אותו סומו וביקש
שאתלווה אליו בדחיפות.
יחד ירדנו לחדר ההלבשה. קוסמוס היו בפיגור 1-0 וכבר
בכניסה שמעתי את הצעקות של סומו על השחקנים, כשהמאמנים
עומדים ומסתכלים.
ואז הוא פנה אליי ואמר, "מיסטר דודו, אתה יכול להגיד להם
מה ראית בחצי הראשון?"
לא הייתי מופתע, כבר הייתי מאות פעמים בחדרי הלבשה. הכל
אותו הדבר, הזיעה היא אותה זיעה והאכזבה, הלחץ והמתח לא
שונים מאשר בכל מקום אחר.
כשכולם מביטים בי, התחלתי לדבר: "לא הגעתי מישראל כדי
לראות את זה. נראה שהנשיא שלכם מאמין בכם יותר משאתם
מאמינים בעצמכם. תישארו עכשיו חמש דקות עם עצמכם
ותחליטו איך אתם רוצים שהדרך שלכם באוטובוס חזרה הביתה
תיראה", ויצאתי.
קוסמוס ביצעה מהפך וניצחה 1-3.
כשחזרתי באותו הערב למלון ישבתי לאכול את ארוחת הערב שלי
בבר ספורט הסמוך ללובי וצפיתי במשחק ליגה מקומי. צד את עיניי
כדורגלן עם רגל שמאל ומהירות יוצאת דופן. מיד רשמתי את שמו
בפתקים של האייפון כפי שאני עושה תמיד וצלצלתי לפיטר מסיללה.
24 שעות אחרי הוא הצליח לגרום לשחקן להגיע אליי למלון.
ישנו במשך שעה והשחקן היה להוט לצאת לאירופה.
הוא היה כבר בן 22 והרגיש מוכן. הוא גם סיפר לי שיש לו
סעיף יציאה נמוך של 250 אלף דולר לכל מועדון מחוץ לדרום
אפריקה. מיד החתמתי אותו על מנדט לבלגיה ולישראל.
במשך שנה שלמה הצעתי אותו לכל הקבוצות הגדולות בישראל
ובבלגיה. בן מנספורד היה הכי קרוב ורציני לעסקה, אבל ברגע
האחרון החליט שלא. הסכומים הזולים והקלטת האטרקטיבית
שהכנתי לא עזרו לי הפעם.
כיום אותו שחקן, פרסי טאו (Percy TAU) משחק בליגה הכי
טובה בעולם, בברייטון שבפרמייר ליג.
***
הימים חלפו והעברנו שבוע קסום של מסעדות, קניות, מזג
אוויר, אוכל טוב וכדורגל. מה צריך יותר הבן אדם?
אז זהו, מסתבר שמדובר בהטעיה. דרום אפריקה מרדימה אותך,
וברגע שאתה הכי לא מוכן, תוקפת אותך כמו מתאגרף מיומן.
ביום האחרון שלנו שם, רגע לפני שאנחנו אמורים לחתום על
החוזה, יצאנו לאכול במסעדה הכי טובה בכיכר מנדלה. הכול היה
מלא עד אפס מקום. סטייקים איכותיים, ירקות בתנור ובקבוק
יין ב-50 שקל לזוג.
הנהג של המלון התחבר איתנו והפך לנהג הקבוע שלנו. תפקידו
היה לקחת אורחים למרכז העיר ולהחזיר אותם למלון, בוואן עם
הלוגו והשם של המלון עליו.
בזמן שאנחנו יושבים ואוכלים, הנהג לא הפסיק לנדנד לדודו
ולשלוח לו הודעות של מתי אנחנו מסיימים. דודו התחיל להאיץ
בי. "נו, הנהג לוחץ, הוא רוצה לנסוע". בשלב מסוים הפסקנו
לענות לו וחשבנו שהוא נסע.
כשירדנו כדי לקחת מונית, ראינו אותו ממתין לנו כשמאחור
יושבות שתי תיירות מבוגרות מזימבבואה. התיישבתי לצד הנהג
ודודו ישב מאחור עם התיירות.
הדקות חלפו והנהג לא החל בנסיעה. אחרי כמה דקות האצתי
בו, אבל הוא היה עסוק בטלפון הנייד. כמה שניות לאחר מכן,
הדלתות של הנהג ושלי נפתחו בפתאומיות וגבר רעול פנים
הצמיד לי אקדח לראש וביקש את השעון (רולקס). דודו ושתי
התיירות מאחור החלו לצעוק, השודד הוסיף צעקות משלו,
ואני מיהרתי להוריד את השעון ונתתי לו. שני השודדים נכנסו
למכונית והתחלנו בנסיעה, כאשר כל הרחוב שהיה עמוס בעוברים
ושבים הסתכל עלינו באדישות, כמו על סצנה מסרט.
הבנתי מיד מי עומד מאחורי זה. זה היה הנהג.
ביקשתי ממנו לנסוע לתחנת משטרה וגם שם התחוללה דרמה,
כאשר כנופייה ניגרית חטפה את אחד מעשירי הקהילה ההודית, מה
שאילץ את המשטרה להחביא את דודו ואותי בתוך חדר הכספות.
כשנרגענו העניינים, המשטרה לקחה אותנו למלון ומשם פיטר
מסיללה הסיע אותנו לשדה התעופה. אמרנו שלום ולא להתראות
לחוויה שכמעט עלתה לנו בחיינו.
מיותר לציין שהאופציה ירדה מסדר היום שלנו ודודו העדיף את
הקוסקוס בשכונת ״סלע״ על פני "ארגזים" של כסף ביוהנסבורג.
מילה אישית על דודו ביטון: דודו גדל אצל סבתו שהיא כל
עולמו בשכונת סלע בנתניה. הוא דובר כיום שלוש שפות:
אנגלית (מהחיים) צרפתית (מליאז') וספרדית (מהטלנובלות שהיה
רואה עם סבתו).
דודו הוא בחור נהדר עם כל המידות הטובות. הוא מנומס
ונאמן ומעולם לא בגד בי ולא עשה דברים כנגדי. העובדה שיש
בבעלותו כיום שתי דירות בשכונת עיר ימים, היא הגאווה הכי
גדולה שלי.
אומרים שאלוהים מחלק מתנות למי שמגיע לו. ככה הוא עשה
גם עם דודו, כשהכיר לו את אשתו לין, עזר כנגדו. יש להם שני
ילדים והם גרים "בעיר ימים" בנתניה.
גם היום דודו ממשיך להפציץ ועושה זאת בליגה הלאומית.
כיום (תתפלאו) דודו הוא השחקן הכי מקצוען שיש. שומר על
תזונה נכונה וסדר יום של ספורטאי אמיתי. הכי רחוק מהבחור השזוף שהגיע לאימוני טרום העונה בליאז' עם כושר ירוד ועם המשפט הכי ישראלי: "אני לא שחקן של אימונים". מי שבוודאי
לא יתלונן על כך הוא מישי בטשואיי
מתוך הספר 📚 ״הסוכן״
https://nivbook.co.il/product/%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F/
Football Players Agency The largest and most successful company in Israel for representing and managing professional football players
