18/04/2023
על כלבים בשואה:
בתקופת השואה אסרו על היהודים לגדל בעלי חיים, כלבים שהתאימו לנאצים הוכשרו להעביר דרכם מסרים, למצוא יהודים שהתחבאו, לתת לכלבים לבחור מי יחיה ומי ימות וכמובן לתקוף יהודים.
כ200,000 כלבים שירתו את הנאצים באותה התקופה ולרבים משורדי השואה יש פחד גדול מכלבים.
*שלושה סיפורים על אותה התקופה:*
- לזוג מנצל , יהודים שחיו באוסטריה היה בית ספר ראשון מסוגו להכשרת כלבים לאילוף, להגנה, תקיפה, שמירה וגישוש. הם אפילו הוציאו ספר בנושא שתורגם לשפות רבות.
באחד מימי שישי הגיעו צבאות היטלר לאוסטריה, ובאותו בוקר ממש נתקבלה פקודה מהיטלר להביא את הזוג מנצל במכונית מהודרת לאחד ממחנות הצבא הגרמני.
למזלם של בני הזוג מנצל, את הפקודה קיבל סגן מפקד האס-אס של העיר לינץ, שהיה ידיד המשפחה. הוא עזר להם להימלט ולחצות את הגבול וליווה אותם באופן אישי עד שהוא היה בטוח שהם יצאו מכלל סכנה.
יחד עם כמה כלבים יצאו השניים באונייה, שעגנה בחופי ישראל בערב ראש השנה בספטמבר 1938.
לאחר עלייתם לארץ, השתקעו בני הזוג מנצל בקיבוץ רמת יוחנן, שם אירגנו קורס לאילוף כלבי שירות ושמירה לאנשי ההגנה.
אחר כך נענו לבקשת ראשי ההגנה והעתיקו את מקומם לקרית מוצקין, שם הקימה מנצל את "המכון לחקר כלבים ואילופם".
בבית הספר שלה לכלבים פעלה גם יחידת הכלבנים של ההגנה, שאחרי הקמת המדינה עברה לצה"ל והיום נקראת "עוקץ".
- להיטלר היתה כלבה שמאוד אהב בשם 'בלונדי'.
היא כיכבה בתעמולה הנאצית, פוסטרים שלה ושל בעליה נמכרו בכל רחבי אירופה הכבושה, ואף היטלר חוקק עבורה את 'יום הכלב'.
בלונדי הייתה נאמנה מאוד להיטלר, וגם הוא אליה.
בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השניה, בעת שבעלות הברית ובעיקר הצבא האדום כבשו חלקים נרחבים מגרמניה הנאצית, הבין היטלר שהוא חייב לרדת לבונקר שלו.
היטלר שירד לבונקר, לא שכח לקחת את כלבתו הנאמנה, בלונדי.
ב29 לאפריל 1945, כשהיטלר מבין שזה הסוף של גרמניה הנאצית, ויום אחד לפני מותו שלו, הוא החליט להרוג את בלונדי.
"אסור שהחיה תיפול בידי הרוסים" הוא אמר והוסיף "רק המחשבה על זה עושה אותי חולה". היטלר שלא היה מוכן שיושפל בידי אחרים, נתן כמוסת ציאניד לבלונדי, אווה בראון אישתו שמתו במקום, לקח בעצמו והספיק גם לירות כדור בראשו.
- הילדה בת 10 ששרדה את השואה בזכות כלב מסוג 'דני ענק' של הנצאים.
כשנינה הגיעה למיידנק, היא נפצעה קשה מירי, וכך החלו תלאותיה של הילדה נינה. לאחר 4 חודשים היא הועברה עם אימה למחנה סקרג'יסקו קמינה בפולין, בית חרושת לנשק ותחמושת בו הועסקו יהודים כעובדי כפייה. במחנה זה הפעילו הגרמנים שיטת "השמדה תוך עבודה": היהודים ייצרו תחמושת תוך שהם מתים מרעב ומהרעלה כימית. מעטים שרדו שם מעל לשלושה חודשים.
כשנינה ואימה הגיעו למחנה, הן הועמדו במסדר אותו סקר מפקד המחנה הקצין הנאצי דר' ארתור רוסט. נינה מספרת שלרוסט התלווה "כלב נהדר" מסוג דוגה דני (דני ענק) לבן עם כתמים שחורים. כשעבר הנאצי עם הכלב במסדר, עשתה נינה מה שידעה מילדות וקראה לכלב על ידי קולות ציקצוק. הכלב הענק עזב את בעליו ובא "ליהודייה הפצועה, היחפה והעלובה שעמדה בשורה". דר' רוסט, מופתע מהתנהגותה של נינה ומהתנהגותו של הכלב, ניגש אל נינה ואמר לה שמעכשיו שמה יהיה לילי. הכלב עמד לידה, היא ליטפה אותו והוא ליקק אותה חזרה. הנשים היהודיות אמרו לה שהיא משוגעת שהיא מלטפת כלב שחונך להתנפל על בני אדם.
נינה שהתה במחנה זה כשנה, הכלב כל הזמן חיפש אותה, ידע איפה היא עובדת ובא אליה לליטופים. בשל הקשר בינה לבין הכלב, דר' רוסט נתן לנינה קצת מהאוכל של הכלב כתוספת מזון, וכיוון שהאוכל של הכלבים היה טוב בהרבה מהאוכל שניתן ליהודים, היא הצליחה לשרוד את השואה.
בתמונות: היטלר, אווה והכלב בלונדי.
נינה במפגש מרגש עם דני ענק.