מאמנת ליצירת מודעות עצמית וללא מסכות

21/09/2024

מאמנת ומטפלת לנשים אשר רוצות למצוא את הקול שלהן
לחיים ב

20/09/2024

Tim Ferriss speaks with Dr. Gabor Maté, a physician who specializes in neurology, psychiatry, and psychology. He’s well known for studying and treating addic...

26/04/2024

18/09/2021

דר' Gabor Mate
אחד מהאנשים אשר השפיעו רבות על חיי
ואשר הביאו אותי להבנה כיצד טראומות הילדות
משפיעות על כל מהלך חיינו
לפענח אותן בסובלנות ובחמלה
להמשך חיים שלמים יותר.

עשרות סרטונים שלו ב YouTube
ממליצה לשמוע .

Tim Ferriss speaks with Dr. Gabor Maté, a physician who specializes in neurology, psychiatry, and psychology. He’s well known for studying and treating addic...

07/09/2021

Judith Cohen
·

כולנו מאחלים לכולם שנה טובה וכל שלל
האיחולים השגורים בפינו
בכוונה טובה
וכנות.
ואני מאחלת לכולם
שימצאו משמעות.
משמעות בכל מה שאנו עושים,
משמעות בשינוי הנכפה עלינו
משמעות בכל אשר אנו עושים אפילו
בדברים הבנאליים ביותר בחיים שבשגרה.
משמעות בעבודה
אשר אנו לפעמים מרגישים שנכפית עלינו
ומתוך זה לקחת אחריות
לנוע למקום משמעותי יותר עבורנו.
כשנחשוב על המשמעות בדברים הקטנים,
נוכל לנוע בקלות רבה יותר לדברים הגדולים והחשובים יותר
בשבילנו.
צירפתי למטה ריאיון עם הפרופ' הנודע ויקטר פרנקל
אשר היה אסיר במחנות ההשמדה בשואה
ואשר מבין ספריו הרבים כמו
"האדם מחפש משמעות"
ן "שאיפה למשמעות"
גרם לי לאחל לכם את ה"משמעות"
כאיחולים לשנה החדשה אשר לפתחנו.
שנה משמעותית וטובה לכולם
Viktor Frankl: Self-Actualization is not the goal
YOUTUBE.COM
Viktor Frankl: Self-Actualization is not the goal
In one of his final television interviews Viennese psychiatrist Viktor Frankl, author of "Man's Search for Meaning" explains how Logotherapy's concepts of me...

12/07/2021

שד' רוטשילד,
14.00, חם , מהביל
קו 5.
צעקות רמות נשמעות מאשה מבוגרת המתקרבת לתחנה
בעלה משתרך אחריה , שניהם כבני 75-80.
פניו אדומות מהחום, קשה לו ללכת ובעיקר מנסה להתגונן מצעקותיה של אשתו.

מסתבר שהיו בסנטר ושכח את חפציו האישיים באיזשהו ספסל.

אשתו לא הפסיקה להאשים , להנמיך ולנזוף בו....
ואני חמלתי עליו
ראיתי את התסכול שלו על ששכח את חפציו,
את חוסר האונים שלו ,
ואת הניסיון שלו להשקיט את אשתו.

ניסיתי לדבר איתה,
ניסיתי לעודד באומרי שגם לי קרה מקרה כזה
שכולנו שוכחים דברים
אך זה היה לשווא...
היא המשיכה בהאשמותיה כלפיו.

ואז הבנתי,
הלוא גם היא מתוסכלת,
גם לה חם ולא נעים בחום הזה
וגם היא רוצה הביתה.

הנחתי את ידי על זרועה,
אמרתי לה שאני מבינה אותה
וניסיתי להשקיט את התסכול אשר אפף אותה עם חמלה ואמפטיה.

איני יודעת אם הם מצאו את התיק. מקווה שכן.

אך כל הסיטואציה הזכירה לי כמה אנו שיפוטיים,
כמה מהר נוטים אנו לחרוץ כל ארוע מבלי להכיר את הנפשות הפועלות.

אני בטוחה שכמה מכן חוות שיפוטיות מצד הסביבה מבלי להכיר אתכן
מבלי לדעת מה אתן חשות ומרגישות.
וזה פוגע ומביא למחשבות שמא אנו לא מתכתבות ומתאימות לסביבה.
פגיעה בערך העצמי שלנו
ובחוסר אמונה עצמית.

בעצמי חוויתי תחושות אלו.
אני פה בשבילכן בתפקידי כמאמנת אישית.

למידע נוסף
בפרטי.

26/05/2021

"נמאס לי להיות שחקנית בנישואין האלה"...
"מרגישה שהלכתי לאיבוד במרוץ של בית, עבודה, ילדים ובעל...
מי אני בתוך ל אלה?"
"כל כך עצבנית, מגיבה בכעס לכולם ואנשים נרתעים ממני.
בעבודה, עם חמותי ועם חברות.

מדוע מרגישה כך?
מדוע כל כך כועסת?
מרגישה שאני מרצה את כולם ולא מקשיבה לעצמי."

זה מה ששמעתי כשישבתי בכיכר לספוג קצת שמש קייצית.
כמה מכן מרגישות כך שהלכתן לאיבוד,
שאתן משחקות תפקיד אשר נדרש מכן כי ככה צריך,
שאתן מובלות ולא ניתנת להן האפשרות לבחור מה טוב בשבילכן?
לו הייתה לכן האפשרות הייתן בוחרות שוב אותו הדבר?

אז אני יהודית,
עברתי בעצמי את כל השלבים המתוארים מעלה ועוד...
היה לי תפקיד של ילדה ייצוגית,
מערכת זוגית ייצוגית ואני, יהודית הלכתי לאיבוד.
מי אני?
לאחר שנים של טיפול מתוך סקרנות עצמית לגלות מי אני,
בחרתי ללמוד אימון במטרה להיות נוכחת בחייהן של נשים אשר חוות שהם משחקות בתסריט אשר לא הן בחרו.

והיום אני מאמנת נשים "להוריד את המסכה"
מפניהן ומחייהן
לעצור רגע ולבחון האם הבחירה שלהן נכונה.
האם היו משנות את הדרך ואם כן איך לעשות זאת?
להבין מאין הכעס המבעבע בתוכן ולדעת לשנות.

מי שמזדהה עם הכתוב מעלה,
ורוצה להבין מדוע היא מגיבה וכועסת, מי היא, מה הבחירות שלה ומה הייתה רוצה לממש בחיים אלו,
אני כאן בשבילכן.
צרו קשר במסנג'ר והשאירו פרטים.
אשמח להיות בשבילכן.

יהודית
ו

Judith Cohen

25/05/2021

Judith Cohen
1 דק' ·
משותף עם ציבורי
האם לדעתכם יש הבדל בין העצמה לחיזוק?
והאם מי שמגיע לתהליך אימוני הוא חזק מספיק כדי לעבור את התהליך,
או ההפך, חלש?

23/05/2021

Judith Cohen
‏

אז החיים חזרו לשגרה☀
האומנם????
אף פעם לא הבנתי את המילה הזו.
מה זאת שיגרה?
הלוא שיגרה היא סובייקטיבית לכל אחד ואחת.
אני יודעת להודות כל יום ויום על הבריאות שלי ושל מקורבי
על העובדה שאנו חיים ופעילים וחיוניים,
אך אני מתכוונת למשהו אחר.....
מכירים את האנשים המתכננים חופשות או אירועים לעוד חצי שנה ויותר?
אז אני לא אחת מאלה.
אולי כי חייתי הרבה שנים במתח תמידי של הישרדות.
אולי כי העדפתי להתכנס פנימה ולא לשתף את העולם בתחושות והפחדים אשר ליוו אותי
כי איבדתי אמון באנשים.
אך הבנתי דבר אחד...
כל עוד מאמינה בעצמי ,
כל עוד קשובה לי
אדע איך להתמודד, אדע להתייעץ ואמשיך הלאה.
לא אוהבת את המילה שיגרה.
במקומה , מעדיפה את המילה גמישות.
כי גמישות מאפשרת לי להתאים את עצמי לנסיבות מבלי לאבד את עצמי,
גמישות זה אומר שאנו חזקים מספיק להתמודד עם כל מה שמגיע.
וגמישות זו גם החלטה לא לעשות דבר, כי כרגע לא מתאים לנו.
ובאשר לחופשה?✈️✈️
כל כך רוצה לטוס...
אך כפי שציינתי, לא קובעת מראש.
אני גמישה😍
אגב,
התמונה עם הקפה...
מתארת בדיוק את מי שאני.
החיים מתחילים אחרי הקפה☕️
אם אתן מרגישות שהאירועים האחרונים שיבשו את עולמכן,
אם אתן מרגישות שאתן חיות חיים שלא אתן בחרתן,
צרו עימי קשר ואשמח לעזור

15/05/2021

14/05/2021

Judith Cohen
‏2‏ דקות ·
משותף עם ציבורי
"זה לא שלי! "
"זה שלה"
"אני לא אחראית על הרגשות שלה/שלו."
האומנם?
מזה זמן נפוצה התיאוריה ,גם של מאמנים ומטפלים
שאיננו אחראים לרגשות של אחרים.
את התיאוריה הזו אימצו לליבם הרבה מאוד אנשים. הלוא זה סוג של אישור
להתחשב ולהתנתק מרגשותיו של הזולת.
מה הפלא שאנו כל כך מנותקים? אדם לעצמו יחייה.
דווקא כמי אשר חוותה בילדותה ובבגרותה ניתוק מרגשותיה והתחשבות
ברגשות אחרים,
כי ככה יאוהבו אותה,
כי היא אחראית לרגשותיה של אימה, של אביה, של הבוס שלה,
ומנהלת הבנק שלה...תוך ביטול רגשותיה, מה שהוביל להתקפי חרדה
ובדידות
איני מקבלת את את האמירה שכתבתי למעלה.
ברגע שאנו אומרים "זה שלה" אני לא אחראית לרגשות אחרים"
אנו בעצם מפחדים להתמודד עם הרגשות שלנו.
מפחדים להתמודד איתם ומעדיפים ליצור חומה ביננו לאחר.
הרי אף אחד לא ביקש שניקח אחריות על רגשותיו.
אז מדוע אנו אומרים "זה שלה"?
מה מפחיד אותנו?
ברור עצמי של מדוע אנו יוצרים מחיצה כזו ביננו לבין רגשות האחר,
מה זה משקף לנו? ממה אנו פוחדים?,
תביא אותנו למקום של בחירה חופשית של בחירה מתי לגלות אמפטיה ולהתחשב ברגשותיו של האחר,
ומתי ואיך אנו מבטאים את עצמנו בחופשיות אך מכבדים את האחר.
ישנם אנשים שנבחר להתחשב ברגשותיהם, לא לפגוע בהם ,להבין אותם.
וישנם אנשים שנהייה מספיק חזקים כדי לראות אותם ,,ולבחור לשמוע ולהגיב
אך לעולם לא להעליב.
המשפטים האלה של
"זה שלה"
הם משפטים מרחיקים.
מרחיקים אותנו מחברה הומנית וקשובה לאחר
ובעיקר מרחיקים אותנו מעצמנו.
אני בוחרת באיכפתיות לרגשותיו של האחר
עם מודעות לרגשותי שלי.
יש לי את החופש לבחור.
מה דעתכם?

02/05/2021

לא הרבה יודעים ,
אך הייתי נשואה לבעל תשובה.
שלוש וחצי שנים של שמירת מצוות קלה וכבחמורה ,
של מקווה, כיסוי ראש, הפרשת חלה , שבתות וחגים , הכל לפי ההלכה.
אך אין ברצוני לתאר את חיי הנישואין שלי,
אלא לשאול:
האם ה"אמת " של אדם אחד חייבת להיות ה"אמת שלי"?
לא אתאר פה את המאבקים אשר ליוו את תהליך הגירושין הקשה מנשוא.
אך דבר אחד ידעתי:
הבן שלי לא ילמד בישיבה!
הבן שלי לא ילבש שחורים ומגבעת!
הבן שלי יקבל ממני מידות טובות וערכים טובים ויהייה אדם ערכי וישר.
מה שאני בעצם רוצה לומר לכן, שעשיתי בחירה:
האם להישאר בתא המשפחתי מתוך הסכמה לחיים שמישהו אחר בחר בשבילי?
האם אלה החיים שאני בוחרת?
אז לא!
נפרדנו.
ואני ,עם ילד קטן בן 3 חזרתי ארצה, והתחלתי מחדש.
היה קשה! היו התקפי חרדה, היה קושי כלכלי
אבל בשום אופן לא מוכנה לוותר על עצמי.
לא מוכנה לחיות חיים של מישהו אחר.
ואתן?
האם אתן מוצאות את עצמכן בחיים של מישהו אחר?
חיים שלא אתן בחרתן?
תבחרו בכן,
במה שאתן רוצות, מרגישות ומחליטות.
ואני פה בשבילכן.
מאמנת ליצירת מודעות עצמית וללא מסכות

29/04/2021

אז למה אני מתכוונת כשאני כותבת
"מאמנת ליצירת מודעות עצמית וללא מסכות"?

כולנו שמות מסכות יומיום. רוצות דוגמא?

כשמישהו שואל אותנו מה שלומך?
ואנו אומרים טוב תודה-------זו מסכה.
הרי לא נרצה להתחיל בלתאר את חיינו האישיים.

כשאנו מתאפרות , אנו שמות מסכה. כדי להרגיש טוב עם עצמנו,
כדי להראות טוב בעיני הסביבה ואפילו מול הבעל.

אנשים שמים מסכה כדי שלא להיפגע.
כדי שמי שרואה אותנו יראה אותנו בעיניים שלו.

תארו לעצמכם ילדה אשר ציפו ממנה להיות ילדה טובה.
ילדה אשר מפנימה שלהיות טובה זה להתעלם מאישיותה ולהתנהג
כפי שציפו ממנה.
זו מסכה. מסכה אשר בחרה בה כדי להיות אהובה ומוגנת.

ואם נניח ,אותה ילדה מתחילה להשתובב, להיות ילדה שובבה וחמודה?
התגובה המידית של הוריה היא כעס. היא לא מתאימה להתנהלות שלהם.

מכאן, הילדה מצמצמת את עצמה , מצמצמת את עולמה ,רק כדי לקבל אהבה מהוריה.

ונניח שהילדה גדלה להיות אשת משפחה מושלמת.
ממש
"דונה אידיאלה". בשלנית , נקייה ,מתוקתקת עם
ילדים מושלמים, ילדים עם תואר, המשפחה האידיאלית אם באמת יש דבר כזה...

עד כמה המסכה שלה מודעת?
האם היא בחרה להיות "דונה אידיאלה"?
או האם הסביבה אשר בה גדלה ציפתה זאת ממנה?

האם זו בחירה חופשית שלה.
או שהמסכה הזו נכפתה עליה?

הרבה מסכות שמתי על עצמי במהלך השנים.
כי אני הייתי אותה הילדה הקטנה. "לא דונה אידיאלה" אבל מאוד ייצוגית.
הרבה מידות טובות נתנו לי הורי, אולם אפשרויות של ביטוי עצמי לא ניתנו לי.

וכך גדלתי וראיתי את החיים מתוך נקודת ראותם והציפיות של אחרים.
אתם יודעים , מסכות.
ולאט לאט יצאתי לחקירה. חקירה מי זאת אני, מה הרצונות שלי,
מהן האהבות שלי, איפה אני בוחרת להיות אני ,
והיכן עוטה על עצמי מסכה.

הבחירה היא רק שלי. לא אשקר את עצמי יותר.

ואני כותבת לכן, נשים, אשר לפעמים מרגישות חנוקות בתא המשפחתי שלהן,
חנוקות בעבודה ועם הילדים
וחנוקות במערכת היחסים אשר בנו לעצמן.
הסירו את המסכה ותתחילו לחיות
אפשר ליצור עימי קשר בנייד או במייל
אשמח להיות בשבילכן.