14/02/2021
מכתב האהבה שכתבתי על עצמי,
ארוך, חושפני וכן. הלוואי שתכתבו כזה גם לעצמכן.
💜💜💜
אהבה, עצמית.
תקראו לזה תעופה אם בא לכן, העיקר שמצאתי את זה.
היקום (וגם רוב האנשים שמכירים אותי) יודע שלקח לי הרבה זמן.
ואני כותבת את זה פה,
כי אולי יש עוד מישהי צריכה לשמוע את זה עכשיו.
אני מאחלת לכולנו לאהוב את עצמנו כל כך,
שכל אהבה שתיכנס לחיים שלנו תהיה רק בונוס.
ולחשוב על כל מה שאנחנו אוהבות, למשל...
כמה זמן לקח לי להבין שאני דווקא ממש אוהבת את זה,
שאני אף פעם לא ממש סגורה על עצמי.
שבחרתי מלא מסלולים בחיים שלי, ניסיתי וחזרתי אחורה,
עד שהגעתי למסלול הנוכחי,
שבטח גם ממנו אסטה מתישהו ואגיע למקום חדש.
איזה מרגש זה.
אני אוהבת את זה שאני חושבת לפעמים יותר מדי,
ואומרים לי שאני שקטה ולא מדברת מספיק,
אבל זה רק כי אני עדיין חושבת על מה שאחרים כבר שכחו.
אני אוהבת שאני תמיד מנסה להילחם בנטייה שלי לאי-סדר,
גם כשאני יודעת שזה קרב אבוד מראש.
ואת זה שלא תמיד מבינים את ההומור שלי,
או סתם את מה שאני מנסה להגיד.
אני אוהבת את זה שאני כותבת את עצמי,
מאז שלמדתי קרוא וכתוב,
כי כנראה שבעצם תמיד היה לי מה לומר.
אני אוהבת את זה שאני אוהבת את האנשים בחיים שלי כל כך,
עד שלפעמים אני כועסת כי נראה לי שהם לא אוהבים אותי אותו דבר. הם כן.
אני אוהבת את זה שאני מכירה מילים של מיליון שירים בקטע מוגזם,
וחייבת, אבל חייבת לשיר אותן, לא משנה איפה אני נמצאת.
את זה שאני זוכרת שמות של מפורסמים ופרטי טריוויה חסרי חשיבות.
אני אוהבת את זה שבא לי לחבק כל כלב שאני רואה ברחוב
ולא נמאס לי מהכלבים בחיי אף פעם 🐶
(כן לואי, רייגן, בייגי, פני, ג'וני ועוד, מדברת עליכם. אהבה קיצונית)
אוהבת שתמיד יש לי דעה על מה שקורה סביבי,
שאני מדברת לפעמים יותר מדי על פוליטיקה,
שאני מתעצבנת מדברים שאני קוראת ושומעת -
כי אכפת לי, ולפעמים זה ממש כואב.
אני אוהבת את זה שאני לוקחת הכל ללב,
כי ככה הוא תמיד מלא.
יאללה, תנו פה אהבה, לעצמכן, לחתול, לפיצה 💜
ספרו לי אם אתן בעניין של לכתוב כזה,
או תייגו חברה שאתן חושבות שתאהב את הקונספט.
אהבה היא אהבה.
