14/09/2017
שש עצות לתלמיד / אבי גרפינקל [פורסם בעיתון הארץ 31/8/17]
שש שנים עברו עליך בעיקר בשינה ובמשחקים, והבוקר אתה מתחיל את כיתה א'. אל תדאג — אתה תמשיך לשחק ולישון, אבל לאט־לאט המשחקים והחלומות ישתנו.
לחלק מהמשחקים יהיו שמות קצרים: "מבחנים", "שיעורים", "ציונים". לחלק אחר יהיו שמות ארוכים: "לשבת על הכיסא לאורך כל השיעור", "להקשיב למורה", "לחזור בזמן מההפסקה". כמה מהמשחקים יהיו מסוכנים, כמו "מי קופץ מהסככה של השומר". במשחק אחד יהיו רק מפסידים: "מכות". במשחק אחר, שנקרא "חרם", העיקר הוא אי־ההשתתפות. בערך בכיתה ו' יתחיל משחק שאין לו כללים ונמשך לפעמים כל החיים: "אהבה". אחר כך יתווסף אליו משחק חדש, שנמשך לפחות עד השנה השנייה של הנישואים: "מין"; במשחק הזה דווקא יש המון כללים, אבל הם כל הזמן משתנים.
הנה, אנחנו כבר רואים את שער בית הספר ועוד מעט ניפרד לכמה שעות. אז לפני שתתחיל את הלימודים, אני מבקש לתת לך שש עצות:
1. הכי חשוב שתזכור שכל הדברים שדיברנו עליהם עכשיו הם רק משחקים. זה יהיה קשה, כי כמעט כל האנשים יתנהגו כאילו שזה לא נכון. גם אני אשכח את זה לפעמים ואגיד לך "זה לא משחק", "נגמרו המשחקים" או "אתה כבר לא ילד". אל תאמין לי.
2. משחקים, כמו שאתה יודע, הם דבר רציני מאוד. תעשה כמעט הכל כדי להצליח בהם, כמו שאתה עושה בפאזל או בכדורגל. אם לא הצלחת, זה בסדר להיות עצוב, ולרוב כדאי להתאמן ולהתאמץ יותר כדי להצליח בפעם הבאה.
3. אבל המטרה האמיתית של המשחקים אינה לנצח, והכישלון האמיתי אינו להפסיד. מה שחשוב הוא לשחק כמו שצריך, לא לקחת ללב הפסדים ולא להפוך לשחצן אחרי ניצחונות. תחשוב שמישהו צופה בך כל הזמן ושמה שמעניין אותו הוא לא התוצאה, אלא איך אתה מתנהג. יש אנשים שקוראים למישהו הזה אלוהים.
4. ואם כבר מדברים על אלוהים. לפני שנתיים חזרת מהגן אחרי שילדה אחת לא רצתה לשחק אתך ואמרת: "ראיתי את אלוהים בגומות שלה". יהיו עוד הרבה גומות. אל תאבד את הגישה הזו.
5. לא רק המשחקים משתנים, אלא גם החלומות. שנים רבות אחרי שתסיים את בית הספר עוד תשוב אליו בחלומות, לפעמים כדי לתקן משהו, לפעמים כדי לחזור לרגע מאושר ולפעמים סתם כדי לעוף כמו ציפור במסדרונות או מעל החצר. מהחלומות האלה מתעוררים בדרך כלל בהקלה או בעצב. לא תמיד כדאי להבחין בין החלום למציאות. אבל תמיד תשתדל להבחין בין החלומות שלך לבין חלומות של אחרים.
6. כמו שאתה יודע, גם אני מורה. בסוף הקורס התלמידים קנו לי מתנה: שוקולד טבעוני. נתתי לך לאכול מהשוקולד הזה, אבל השארתי לעצמי שלוש קוביות. אתמול, כשהלכת לישון, אחרי שכל היום חלמתי על הקוביות האלו וחיכיתי לאכול אותן, פתחתי את המקרר וגיליתי שהחפיסה ריקה. אל תעשה את זה שוב. אני רציני: שוקולד הוא לא משחק.
הכותב הוא אב לילד שעלה היום לכיתה א'
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4404778?utm_campaign=daily&utm_medium=email&utm_source=smartfocus&utm_content=%2Fopinions%2F.premium-1.4404778