02/01/2023
בכל פעם שמתחלפת ממשלה, ולא משנה אם זו ממשלה שאני תומכת בה או לא, צצה בלבי תקווה שאולי הפעם ייכנסו למשרדים שרים שיצליחו לעשות שינויים לטובת כולנו. הרי כל שר רוצה להשאיר חותם בסופו של דבר, ולהיזכר לטובה כמו כחלון שהוריד את מחירי הסלולר, שטייניץ שדחף להסכם הגז, סער שצימצם את שעון החורף ועוד.
לכן, כשנכנס לתפקידו שר חינוך חדש, אדם בעל רקורד עשיר של עשייה ציבורית, אני מקווה שהוא סוף סוף יצליח לשחרר את הציבור הישראלי מלפיתתם של ארגוני המורים, שמונעים בכל פעם מחדש רפורמות כגון התאמת לוח החופשות במוסדות הלימוד לאלה של ההורים, תוכניות לימוד חדשניות וכדומה.
ארגוני המורים, כמו כל ארגוני העובדים בישראל, הם אגודות עותמניות שאינן חייבות בשקיפות. חלק גדול מהמורים משלם להם דמי חבר בלית ברירה, גם אם אינם מסכימים בהכרח עם הקו שמוביל הארגון, שפועל בחוסר שקיפות.
אבל האם ידעתם שגם אתם מממנים את ארגוני המורים? חלק מהמיסים שאנחנו משלמים מועברים דרך משרד החינוך למימון אותם ארגונים, שמה שמנחה אותם איננו בהכרח שיפור החינוך בישראל. אין ניגוד אינטרסים גדול יותר מאשר שמשרד החינוך, המעסיק של אותם מורים, יממן את הארגון שפועל לחסום רפורמות שהוא עצמו מוביל.
אין לי דבר נגד ציבור עובדי ההוראה. להיפך. העבודה שהם עושים היא עבודה קשה שצריכה להיות מתוגמלת. ראוי שיקבלו שכר ראוי ויזכו ליחס מכבד מהתלמידים ומהוריהם וטוב שארגוני המורים יקדמו זאת. יחד עם זאת, משקלם הבלתי סביר של הארגונים, המתודלק באמצעות תקציבי מדינה, מביא לכך ששרת החינוך בפועל היא יפה בן דוד ולא שר החינוך, שאינו יכול לבצע שום מהלך בלי הסכמתה.
אני מאחלת לשר החינוך הנכנס, יואב קיש, שיצליח לנתק את הקשר הגורדי הקיים בין ארגוני המורים ומשרד החינוך. זהו תנאי הכרחי להצעדת מערכת החינוך בישראל לעתיד טוב יותר.
