31/12/2024
הצינור
נ׳ מחזירה מלחמה
היי,
אני עדיין נ׳
אני עדיין תחת הצללה,
אני עדיין מפחדת מעיניים פוצעות ולשונות רעות.
אני עדיין נ׳, ובמקומות שאני לא נ׳, לא יודעים שיש לי קשר לנ׳ או לפרשה…
והאמת שאני אוהבת את האישה שלא יודעים עליה שהיא נ׳ והלוואי שהייתי יכולה לא להיות נ' כל החיים, בכל מקום, תמיד.
לאישה שהיא לא נ', לא כתוב על המצח שאנסו אותה, שרמסו אותה, שביזו והשפילו אותה ופצעו את נשמתה.
הצלקת של נ׳ תמיד איתי, היא מלווה אותי כבר מעל עשור ואם יש לי את היכולת להסתיר אותה אפילו לקצת שלא תהייה גלויה לכולם, אני עושה את זה.
אבל אני לא באמת יכולה להעלים את נ׳ מחיי, אני מתעוררת איתה בכל בוקר, ומתמודדת איתה כל יום מחדש, בכל מקום, כאישה וכאמא.
בשנה האחרונה משהו בחיים שלי השתנה, כמו בחיים של כולנו כאן במדינה. הפחד המשתק מהאפשרות שהכל ילקח לי ברגע אחד, שהמשפחה הקטנה והאהובה שלי שהקמתי ובניתי בשתי ידיי, תפגע חלילה וחס, שהכאב הנורא יחזור לתוכי, כל אלה גרמו לי להתכנס פנימה, להיות כל כולי סביב הבית והמשפחה שיצרתי לעצמי. בלי שום רעשי רקע, להרחיק את הטריגרים, להרחיק את הפחד, להרחיק גם את נ' מתוכי ולבנות חומה סביב הבית הקטן שלי.
כלום לא יותר חשוב מהמשפחה שלי.
כל רגע הופך יקר, כי מסתבר שהרע אף פעם לא נגמר וגם כשכבר הצלחת לצאת מבור אחד, את לא יכולה לדעת מאיפה יבוא הבור הבא.
כמה חודשים אחרי שהמלחמה פרצה גיליתי שאני בהריון וזו היתה סיבה נוספת להתכנסות פנימה, ולפני חודשיים ילדתי אחרי תקופה לא פשוטה של הריון בסיכון.
לצערי התקופה הזאת של אחרי לידה לא מאירה לי את הנפש להפך היא מעוררת אצלי המון טריגרים ומפל ההורמונים עושה את שלו. אני כבר מכירה את עצמי במקומות האלה ויודעת מה הנפש שלי צריכה כדי לא להפגע יותר. אני יודעת איזה אנרגיות יגרמו לי לצלול לתהומות, מה להרחיק ממני ואת מי לקרב.
וזו גם הסיבה שבחרתי, במיוחד בתקופה הזאת, לא לצאת בפנים גלויות והחלטתי לעת עתה לשמור את נ' מאחורי הצל.
בין לבין אני כותבת המון, כותבת לעצמי ולמגירה. אני כותבת המון, על כל מה שהיה, על הבורות והתהומות, על חבלים וסולמות, על מאבקים ופציעות, על ידיים מושטות, על כאבי הגוף והנפש, על ניצול ואובדן אמון, על בגידה ויאוש, על החלמה וחלומות, על הכל. לפעמים אני כותבת בגוף ראשון, לפעמים כצופה מהצד, לפעמים בתור נ' הילדה, ולפעמים בתור נ' האישה שהפכתי להיות.
אני כותבת המון,
והכתיבה היא מסע בפני עצמו.
ומי יודע, אולי עוד יבוא היום שבו נ' לא תפחד יותר מהצל ואז היא תוכל לשתף את מסע הכתיבה הזה בפנים גלויות.
אבל עד אז, אני כאן, נ' שרוצה להגיד תודה🙏🏽
תודה על התמיכה שלכם לאורך המסע הארוך שלי , תודה שאתם פה תומכים ומאמינים , זה נותן המון כוח 💗
אני שמחה מאוד בשביל טאיסיה שהצליחה לעשות צעד משמעותי ולהיחשף בפנים גלויות 💗
ואמן שנדע ימים טובים יותר, שכל החטופים והחטופות ישובו הביתה במהרה ושכל חיילי וחיילות צה"ל יחזרו בשלום בריאים בגוף ובנפש🙏🏽
