02/03/2024
שפתיים כחולות
סיפור קצר של שרון הר פז שהתפרסם בירחון מוטיב ע"ש ליאורה דיין
פאריז בחורף עלולה להיות קטלנית. לפחות עבורי. לא רציתי לצאת החוצה ולעזוב את החמימות ששררה בדירתה, אך ביאטריס התעקשה: "יעשה לנו טוב לשאוף קצת אויר צח." 'זה למען האהבה', אמרתי לעצמי עת יצאנו לטייל לאורך הסן. הרוח הקפיאה לי את הפנים. השתדלתי לעמוד בפניה כמיטב יכולתי. לא היה כיף. למרות כל השכבות אותן העטיתי עלי, זה לא ממש עזר לי. 100 לא ממש התאימו לי, הן אף פעם אינן מתאימות. הרוח שנשבה די בחוזקה הוסיפה כפור להקפאה. בביקורִי אצלה הפעם, הבאתי איתי בורקה שקניתי בארץ כי כובע הצמר הרגיל לא עזר לי להתגבר על הקור שהקפיא לי את הפנים והעצמות בביקורַי הקודמים, אך ביאטריס התרתה בי לבל אעטה אותה. "את ממש לא רוצה שיעצרו אותך לתשאולים על כל צעד ושעל", הסבירה. לא, ממש לא רציתי.
"מעניין על מה תכתבי הערב בקשר לבילוי שלנו כאן", אמרה עת פסענו לאט, זרועותינו שלובות זו בזו. "את תמיד מזכירה את הקור המקפיא אותו את חווה פה. אף פעם לא כתבת על הבילויים שלנו ברבעים השונים והיפים בעיר, למה זה?"
היה לי קשה לענות מבעד לשיני הנוקשות זו בזו ושפתי הרועדות בְּפָנַי שקפאו. "איך לא קר לך?" תהיתי. "גם אם את רגילה למזג האויר הנורא הזה, עדיין אי אפשר להתעלם מהקור המקפיא הזה."
מחייכת, היא קֵרבה את פניה אל פני, מצמידה את שפתותינו זו לזו. "אולי זה יחמם אותך קצת", אמרה בשובבות עת שחררה אותן לאחר זמן-מה. אני מקוה שלה היה נעים, כי אותי זה לא חימם כלל. קשה להרגיש ממש עם שפתיים קפואות, גם אם הן של אהובתך. "לשפתיים שלך יש תחושה של גלידה", העירה ביאטריס, חיוך חמים במבטה, "גלידה טעימה מאוד!" הדגישה. אולי כדי לעודד אותי.
'יותר לכיוון של ארטיק קרח', חשבתי לעצמי, מדמיינת בעיני רוחי את צבען הכחול מהקור.
הבלוג של שרון הר פז
https://sharonharpaz.wordpress.com/2024/02/29/%d7%a9%d7%a4%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa-blue-lips/
