האדם מחפש שייכות - הרצאות והדרכות עם מירי הילר

26/11/2024

כשפגשתי את המשפחה הביולוגית שלי סיפרו לי שהאחות של אימי הביולוגית תכננה לאמץ אותי. היא אפילו התחילה לסרוג לי בגדים. היא תכננה להעביר אותי לקנדה וכששמעו על כך בשרות למען הילד החליטו שלא לאפשר לה. אני לא בטוחה כמה הסיפור מדויק, אך המחשבה על זה חיממה את ליבי. אני מזמינה אתכם להקשיב עד הסוף ולפתוח את ליבכם גם אם אינכם חושבים כמוני. אני חייבת להוסיף שאני מאד עצובה על האם היולדת, ובעיקר על הכאב שתעבור הקטנה. אגב רוב ההורים המאמצים, הם הורים טובים ומסורים ומבחינתם וגם מבחינת הילדים המאומצים הם שלהם לגמרי. לי לא היתה אם מוצלחת, גדלתי במשפחה מורכבת והיו המון בעיות ועם זאת אמא קראתי רק לאמא שגידלה אותי. אחי והאחיות שגדלתי איתן הם לתמיד שלי למרות שהיה מורכב. כשפתחתי את תיק האימוץ פגשתי גם אחים חדשים. עם השנים נבנה קשר והיום יש לי שתי אחיות ביולוגיות שאני מאד אוהבת וקשורה אליהן. חשוב לזכור הפעוטה הזאת לא נמסרה לאימוץ. ההורים שלה מחכים לה היא שלהם.

16/11/2024

גבעתיים ,שבת בבוקר עם ליצ'י שלנו
בדרך אנחנו פוגשות כלב רזה רזה רזה עם איש נחמד. ברור שפתחתי בשיחה ושאלתי בן כמה הכלב ומה קרה וכל שאלה שתוכל להסביר למה הוא מורעב. האיש הנחמד או המתעלל, הסביר שהכלב נורא זקן והוא דווקא מכין לו טונה וסלמון, גם אחרי שנפרדנו לא השתכנעתי ואני ממשיכה בתחושה קשה שראיתי כלב מורעב ולא לקחתי אותו הביתה מיד לאכול, שלא הצלתי אותו.
אנחנו ממשיכות בסיבוב, אני נושמת את האוויר הנקי והשמש על הפנים שלי מרגישה לי כאילו בים. הכל; הרוח הריח אני מצליחה להאמין שהגעתי לים. האמת שהים ממש לא רחוק אני אומרת לעצמי רק להיכנס לאוטו בלי הכנות מיוחדות קחי לך מגבת משקפי שמש קפה או מיץ (מים אני לא שותה אבל זה לפעם אחרת) כובע וסעי. כמו שאני אומרת ככה אני יודעת – זה לא יקרה. הים מרגיש רחוק ובלתי מושג. "הם יכולים ללכת לים? מה תשבי לך ותראי איך כולם נהנים והם עוד שם"? יותר משנה שאני לא מצליחה להינות ,כמעט משום דבר. ברור שמותר לי ללכת לים וזה בסדר אפילו לבלות, כי אם אני סובלת יותר הם לא סובלים פחות ,והחיים כל כך קצרים וחייבים גם למען כל מי שאיבד את חייו , להמשיך כי נועדנו לחיות ולמצות .טוב אני יכולה להמשיך לשכנע את עצמי ואתכם שאנחנו חייבים להמשיך, כי זאת המדינה שלנו והחיים שלנו אבל תכלס, זה לא יעבוד. אנחנו ממשיכים הלאה כי החיים פשוט חזקים מהכל. אנחנו ממשיכים כי אין לנו ברירה. אבל גם אם כל יום אתם בים, בסרט או בהצגה, גם אם אתם נוסעים לראות עולם, גם אם אתם חוגגים בחתונות ושרים בקולי קולות- אף פעם לא באמת תהיו שמחים. אף פעם לא באמת תוכלו לחייך מהלב בלי רגשי אשמה. "נדמה לך שכולם חושבים כמוך" אני שומעת את קולו של אישי החכם."אנשים כאן שמחים ואפילו חושבים שיש כאן הזדמנות נפלאה"...אבל זה לא משנה מה אתם חושבים על הזוועות שעברנו ,אני יודעת שלכולכם קשה ורע בלב, רק מהמחשבה שהם - החטופים שם- מורעבים – כמו הכלב שראיתי בדרך – ואנחנו לא מצילים אותם. כנראה שהכלב שראיתי באמת ממש זקן וחולה.
האנשים שלנו בעזה, במנהרות, חלקם זקנים, חלקם צעירים חלקן צעירות- כולם סובלים וכואבים- הם בני אדם מורעבים, הם בני אדם משלנו מכאן, אנחנו צריכים לצאת לרחובות לעצור את המלחמה בעזה- לתת לחלאות מה שהם רוצים ולהחזיר אותם הבייתה. כי כמה שמש וים ואוויר שיהיה לנו החמצן לא מגיע למח. עד שלא נחזיר אותם הלב שלנו שבוי בעזה.

עזרו לי להפיץ את הפוסט הזה🙏🏼

בבקשה בואו צאו ותזעקו עם המשפחות. דיי תוציאו אותם.

#מהעםהחטופים #הלבשלנושבויבעזה
# #רעב

*בתמונה ציור של ילדים על תקווה וחלום בטקס לציון 29 שנה להרצחו של יצחק רבין*

10/11/2024

9.11 World Adoption Day
אין דוגמה טובה ומרגשת יותר מהרגע שבו אן שרלי מוזמנת ע"י מרילה ומת'יו לחתום בספר המשפחה כמחווה להצטרפותה למשפחה. אן הג'ינג'ית החולמנית- האסופית, שנרגשת כ"כ מהרגע שבו היא הופכת לשייכת מזדעזעת הרי כיצד ייתכן שרק תחתום את שמה בלבד?
עבור אן, זהו רגע חשוב ומכונן שבו בפעם הראשונה היא שייכת. זר לא יבין זאת.
להרגיש שייך זה הכל. כולנו שייכים להורינו ולאחים שלנו באופן טבעי. אבל לילדים מאומצים זה ממש לא מובן מאליו. ואן שרלי מסבירה את זה בכזה חן שאי אפשר שלא להתרגש.
גם אם אין לכם ילד מאומץ , זכרו שכל הילדים (גם מבוגרים) מחפשים תמיד להרגיש שרואים אותם שהם מתקבלים במשפחה פשוט בשל היותם. ללא תנאים. להרגיש שייך זה לדעת שלא משנה מה תעשה או תגיד או תחשוב אתה אהוב, אתה שלנו אתה בבית.
צפו בקטע הכל כך מתוק !
הורים שאימצו והורי אומנה - המרכז לליווי מקצועי והכשרות לקשר בטוח
#יוםהאימוץ
#שייכות #הוריםוילדים #הוריםומורים #הורותללאתנאים

16/10/2024

אני נטולת אגו ובכל זאת כל המשפחה במשחק מותח מסקרן וכולם רוצים להיות בצד המנצח.
" בטח שאני יכולה לנצח " אני עונה בביטחון " אמא את אפילו לא מבינה את המהלכים אז תקשיבי" מנסה בכורתי. ואני עונה שאני יכולה לנצח גם בלי להבין הכל, זה תמיד היה כך. כל חיי. לא כולם יכולים להבין. אני יודעת שיש לי חורים או בורות, שדות של חושך. הם נוצרו מהרגע שבאתי לעולם ולא זכיתי בחיבוק של אמא. כשנאלצתי להדוף כאב, ולשכח מה שלא נעים. תינוקת שנמצאת חמישה חדשים בבית ילדים, שמחכה למשפחה ולבסוף מגיעה לאמא שלא יודעת לחבק ואפילו לאהוב, חייבת לשמור על עצמה . וכך עם השנים מחקתי וסיננתי ומצאתי לעצמי פינות וחלומות וסרטים מומצאים כדי לשרוד , כדי שיהיו לי חיים מאושרים.
הדרך הזאת שמרה עלי היטב, אבל אופן ההתמודדות הזה, הביא אותי גם להתעלם ממידע רב שהיה לפני. מידע שסונן גם ללא צורך .
בכלל , ילדים שורדים מתקשים להפוך למנצחים לאלו שמובילים. ( בהמשך בהחלט כן)
אז אף פעם לא ניצחתי. למרות שהייתי מצויינת לעיתים, לא ידעתי את זה בכלל. וגם אם שמתי לב, הסברתי את זה כמקריות. אז במשחקי המשפחה הן מעדיפות להיות עם אבוש, גם אני 😆, אבל הן לא מבינות שאסוציאציות ודמיון זה הכי אני ! אז כן ,שוב הפסדתי בכל קבוצה שהייתי , אבל לא בגלל שאני לא מבינה את המשחק עד הסוף ולא בגלל שאני פחות טובה . היום אני מנצחת כי יש לי משפחה נפלאה של מנצחים. יש להן ידע והן מצטיינות, והכי חשוב הן נשמות טהורות כל אחת מבנותיי. הלב שלהן בצד הנכון. גם אם הן לא בוחרות בי להיות השותפה שלהן במשחקי קופסה.😜
ומה דעתכם על הציורים שלי ? כישרון חדש שגיליתי לאחרונה. והנה הזדמנות להשוויץ קצת.
עדיין מעתיקה ונעזרת ביוטיוב ובובינרים מדליקים
#הוריםוילדים #הוריםטובים #מאומצים

10/10/2024

צפי מבקשת משמוליק שיתנצל. הוא לא מבין למה ואיך. ללכת לבית הכנסת ולהתפלל זה לא במקום לבקש סליחה מהלב מול מי שנפגע .
הסרטון ביוטיוב עלה לפני שנתיים. ודווקא בימים אלו ,כולנו נדרשים לחשבון נפש. מי ייתן וכולנו נהיה מאוחדים למען השבת החטופים ונדע גם המבוגרים לשמור על שיח מכבד. שיבוא ימים טובים ! 🙏🏼

07/10/2024

04/10/2024

חייבת לישון כבר לא מסוגלת החטופים החטופים המשפחות האבל הפחד...יצאתי מאוחר לטיול לילי עם ליצ'י שלי, רוכב אופנוע לא קשור לכאן מתניע לא מתניע פתאום פחד חילחל... יש ! אני חושבת לעצמי "אני עדיין מסוגלת לפחד". היה נדמה לי שאין בי כבר פחד. עברתי כ"כ הרבה, ועדיין... הטילים והאזעקות וואלה,לא מזיזים לי כל אלה. אני נכנסת לממד עבור בנותיי וחושבת שמה כבר יכול להיות נורא עוד? אין לי פחד. רק כאב עמוק .כאב וצער על כל האבדנים, על המשפחות שאיבדו שמפחדות על יקיריהן ,על מי שעוד יאבד. ואיך אפשר לישון? החיילות המתוקות שם הן לא יוצאות לי מהראש.
אז גליתי הלילה שעוד יש קצת פחד. כי אין ביטחון.
אני הכי מפחדת מהעם שלנו ,שמאכזב אותי שלא יוצא בהמוניו לצעוק לשחרר אותם. את כולם. שיש רבים ששמחים ועליזים למרות כל האסונות. מהם אני הכי מפחדת.
לילה טוב עולם. כבר בוקר אולי אלך לישון . בבוקר אגלה שהם עדיין שם.

23/09/2024

מזמן לא העלתי פוסט והסיבה היא שהלב שלי הרבה מדי זמן בעזה. ואחר כך, בבית שלי שעובר גם הוא טלטלות לא צפויות.
אני נכנסת לחדרה והוא ריק. המצעים הספרים, הכל התרוקן אמאל'ה, התחושה שאני לא אראה אותה כל יום ,ממש לא ברורה לי, ההיפרדות הטבעית הזאת , מרגישה לא נח.
הבית מלא. יעלי השתחררה, מיכלי שפוסט נפרד מגיע לה, חזרה משנת שרות שתיהן כאן. הילדים של חברים ,בני גילנו רובם כבר מטיילים בעולם, גרים עם חברים וזה הכי נכון והכי מתאים. כי בואו למי יש עוד כח לבשל כל הזמן ולקפל כביסות ?
כילדה ללא הורים נוכחים שגדלה כמעט לבד, היציאה מהבית היתה תחושת שחרור גדולה. מועקה שהשלתי.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי ,"אם לבד ,לפחות שלא אסבול ביקורת ואשמה מאמא שלי."
הייתי בטוחה שהמשפחה תתפרק בלעדי, שהם לא יחזיקו. הם התמודדו. גם כך הכל היה מפורק.
הילדה שלי קרובה לכאן , ותמיד אנחנו איתה. מזכירה לעצמי ,זה שונה. לה תמיד יש בית לחזור אליו. לי לא היה.
תהנו מרגעי החסד עם הילדים הצעירים שלכם. הזמן טס. החיים כאן בארץ השתנו וכולנו בתוך סיוט מתמשך. חבקו אותם תגידו להם כמה שהם אהובים, פשוט בשל היותם.
צאו לרחובות ותצעקו שחייבים להחזיר את כולם הביתה. יש אימהות ואבות וילדים שלא יכולים להרים טלפון, שלא יכולים לקפוץ לבקר איך אפשר לשאת את המחשבה הזאת???

10/08/2024

קשה לי. מודה. ובחרתי פשוט להיות בעשיה. הדרך שבה אני בוחרת להתמודד משתנה. בצעירותי לא היה לי למי לפנות. חוץ מזה שדאגתי (האמת שכך יצא) לחבר צמוד וחברה טובה אחת לפחות , מצאתי דרך מעולה לשחרר כאב - פשוט הייתי בוכה . יום קשה , הלב רטט וכאב אז הייתי נכנסת למיטה ובוכה . לא לא כמה דמעות אלא מפל שוטף וקוצף, ביללות עם קול חזק כשכל הנוזלים יצאו לי מכל החורים.
אל תעצבו, זה היה פשוט מעולה! אחרי שגעיתי יללתי וריחמתי על עצמי , קמתי בבוקר כמו חדשה . חייכנית ואופטימית כהרגלי. למעשה שיחררתי את כל המתח, והכאב נשפך לו החוצה. הבעיה שכשהפכתי לאמא זה כבר לא הסתדר. בן זוגי למד להכיל, כשלא היו לנו ילדים אבל פתאום לא היה לי זמן ואפשרות כזאת. לא רציתי להבהיל את המשפחה.
בעצם הדרך שמצאתי היא הומור. לצחוק גם בקול וגם לעשות צחוק כשהמצב קשה.
פעם היינו בים עם חברים. הים היה מסוכן נכנסתי עם אהובי למים ולפתע מצאתי את עצמי נסחפת לעומק. גם הוא הרגיש וצעק לי להתקדם שהים מסוכן. הוא החל לצאת ואני התחלתי לטבוע. " גיא בוא" צעקתי כשגיליתי שהוא לא בא לקראתי ואני ממש מאבדת כוחות, התחלתי לצחוק. צחוק משוגע והסטרי צחוק של "הלך עלי" הבנתי שאין מה לעשות.הוא הסתובב וראה אותי צוחקת ולכן לא הבין את המצוקה שלי. אני לא בטוחה מה גרם לו בכל זאת להסתובב ולהגיע אלי באמת רגע אחרי שהתחלתי לבלוע מים .
באמת ככל שהמצב עגום אני צוחקת ,כך קרה כשנגמר לנו הכביש בטיול בחו"ל ,אפילו בלוויות ובעוד מצבים. הוא למד לא לכעוס עלי
"כי זה לא מצחיק" . ילדים מרבים לצחוק כשהם בלחץ או במבוכה. לא פעם ההורים לא מפרשים כהלכה את התנהגותם ,ונוזפים בהם. את זה שכחתי לציין בפרק החדש בפודקאסט להורים " תראו אותי"
קראתי לו -הומור בבית כדרך חיים . מזמינה אתכם לשמוע וספרו לי מה מצחיק אתכם? כיצד אתם מתמודדים עם קושי וכאב?

https://youtu.be/d6SmyiFdvbI?feature=shared

צאו הערב לצעוק את זעקת החטופים והמשפחות. כי את הכאב הזה חייבים להפסיק מיד וזה לא צחוק!

04/08/2024

כשהצצתי בתקציר לסרט, חשבתי לעצמי שזה לא רעיון ככ טוב לראות סרט כזה, בימים בהם אני מודאגת ועצובה ,בגלל המצב במדינה ואפילו בתוך הבית שלי, ובכל זאת משהו משך אותי לנסות. חשבתי שמעולה לי לבכות כעת ,גם כך אני מתקשה להירדם , והכי עדיף לבכות בגלל הסרט ולא בגלל דאגותי.
כמה שאני שמחה על כך. ישבתי מרותקת במשך 120 דקות מאוחר מאוחר בלילה, צחקתי ,בכיתי ונהנתי מכל רגע. ולכן אני
חייבת להמליץ על הסרט "אהבתה מרתיחה את מי האמבטיה". סרט יפני מרגש עצוב ומקסים על אימהות ,על בנות על התמודדות, אומץ ועל יחסים בכלל. סרט על נתינה הכלה, שיתוף פעולה וסליחה. משפחה לא חייבת להיות במודל מסויים. משפחה יכולה להיות של אמא ובת בלבד או של אמא ושתי בנות או של אבא וילדה . אמא או אבא יכולים לגדל ילד שלא ילדו ( וואלה ? מי כמוני יודעת). בסרט הזה אנחנו מתחברים ואוהבים את כולם , סרט שמאפשר להבין ולאהוב גם את מי שלא התנהג ,כפי שמצופה ממנו. אמהות שנוטשות ילדות, אבות שנעלמים וגם עוברי אורח שמוצאים בית רק בגלל שזכו בחיבוק ממישהי מיוחדת שראתה אותם.
סרט משנת 2016 ,נציג יפן לאוסקר .
תכינו את הממחטות . למרות הצער ויש צער תצאו בתחושה שהלב שלכם קיבל מסאג' נפלא. יתחשק לכם לחבק את היקרים לכם. ורק להרבות עוד טוב בעולם. ככה לפחות אני הרגשתי.
כולנו זקוקים לחסד.
צפו וספרו לי מה אתם לקחתם מהסרט הזה
ואם עדיין לא יצאתם לרחובות למען החטופים שלנו, אף פעם לא מאוחר מדי.

06/07/2024

בצעירותי הרגשתי חייבת לאמא שלי.( אימי המאמצת)
בכל זאת היא זאת שגידלה אותי. אישי החכם אמר מבלי לחשוב " מירי ילדים גדלים. הזמן עובר אם טיפלה בך או לא, את גדלת" אני זוכרת שזה מאד הפתיע אותי. וואלה הורים יקרים תזכרו ,הזמן עובר והילדים גדלים. נכון ,אם תאכילו אותם תתנו להם את הדברים הבסיסיים הם יגדלו. אבל זה ממש לא מספיק. צריך להשקיע בהם , להקשיב להם לראות אותם באמת. אחרת הם יגדלו בתחושת תלישות, בחוסר ביטחון ובחוסר שייכות. לכן כל כך חשוב היה לי לפתוח פודקאסט להורים שיוכל לתת להם כלים והבנה כיצד לראות אותם ,את הילדים.
" תראו אותי " הכוונה תראו אותם וגם את עצמכם ההורים. כי לא קל להיות ילד. וזאת האמת.
הקיץ הגיע להיות עם הילדים הרבה שעות וואלה זה מאתגר.
פרק חדש - טיפים חכם בקיץ. מוזמנים זה עבורכם. תשתפו חברים ,הורים צעירים .אצרף קישור .
https://open.spotify.com/episode/4uqJUdIUByvaqoM3RVm6jl?si=GF1LYWdcT6eUih-7ApT3bQ

https://youtu.be/rfSF0kmnerU?feature=shared

איך אתם מתכוננים לחופשה הזאת? יש לכם כוחות ? יש לכם עזרה?

14/06/2024

יש מצב שאני גאון ולא ידעתי? יש מצב שכל חיי באמת לימדו אותי להאמין שאני לא שווה ואני, האמנתי ?
כנראה שכן ,לא לא שאני גאון, אבל כנראה שהאמנתי שאני לא כמו אמא ואבא והאחיות שלי. לא היו לי את הגנים שלהם. אומצתי בגיל חמישה חודשים וכשחילקו תפקידים בבית ,אני הייתי הטובה. אחותי החכמה עוד אחות היפה .אחי המאומץ גם, היה הבעייתי.
כמה קל לנו להשתכנע כשההורים לא מחזקים,לא מעודדים ומבקרים אותנו ללא הפסקה.
הייתי ילדה נהדרת טובה מדי, עושה הכל כדי שלא לחטוף מכות ,ובאמת לא חטפתי. האחים שלי כן. שילמתי מחיר יקר בהיותי " הילדה הטובה" סינדרלה אמיתית. הצלחתי להקים משפחה משלי, שלוש בנות מוצלחות ממש. גם הן מאמינות שזה בזכות הגנים של אבא. טוב אולי גם קצת של אמא. אני זוכרת שבקלות אמרתי על עצמי בקול; "איזה סתומה. אוף אני חלשה בזה" וכו וכו. וגם בנותי ,האמינו לי.
לאחרונה התחלתי גם לצייר. למה גם? כי אני מנגנת בחליל צד ובגיטרה מבשלת מעולה, מורה חבלז ,מדריכת הורים מעולה, תסלחו לי אני מתאמנת בלהרים לי. כי לא עשו את זה עבורי. והערב ציירתי .עקבתי אחרי סרטון ביוטיוב ואני המומה מהתוצאה .( אפילו לא הסתכלתי על התמונה הסופית, לא בטוח שהייתי בוחרת דווקא את המבט הזה חחחח) וואו זה אני ציירתי? ככ נרגשת שלא נרדמת. מאז המלחמה אני נכנסת למיטה רק כשאני מותשת. הפעם אני לא נרדמת בגלל הציור שלי. אז אולי אני באמת מוכשרת. איך אתם מרימים לילדים שלכם? אתם מבקרים ומעירים להם ? אז אל. פשוט תעופו עליהם.
כי הרבה שנים הם יאמינו למה שתגידו. ואם יש לכם ביקורת, תבקרו את המעשה שעשו, ככה בעדינות. בלי אישי. בלי לפגוע במי שהם. תזכירו להם כל יום כמה שאתם אוהבים אותם. ככה בלי סיבה ,פשוט בשל היותם. פשוט כי הם מי שהם.
ומה דעתכם על הציור שלי?

12/05/2024

"מירי אבא שלך חי"? שאלה אותי תלמידה מתוקה מבית הספר,לאחר שראתה את לוח הזיכרון . אז לא אבי הביולוגי לא בחיים גם אבי לא. (אבא יהודה שלי נפטר כשהייתי בת 14 הוא אימץ אותי בהיותי בת חמישה חדשים) . לא הכרתי את אבי הביולוגי מאיר ימיני שנפל במלחמת יום כיפור.
בכל שנה אני נוסעת להיות עם המשפחה בקיבוץ ,לעמוד איתם מול קיברו ולהרגיש מעט שייכת. עם השנים למדתי להכיר את אחותו, אחיו ונשותיהם ושאר בני המשפחה, והקשר באמת הלך והעמיק. זכיתי.
השנה אני לא נוסעת לקבוצת יבנה. התלבטתי כבר כמה ימים. אני מרגישה צורך להיות איתם להיות חלק וגם כאילו זה הזמן שלי להמשיך את זכרו של מאיר. הלב שלי שבור, יחד וכמו רבים מאיתנו ,מארועי השבעה באוקטובר.
הכאב משותף. כל כך הרבה משפחות חדשות איבדו בן אבא בת אמא אחות . אני משוטטת וקוראת פוסטים על כאב שלא ניתן לשאת. מדי פעם אני משכנעת את עצמי לשמור מרחק. לשמור על עצמי. " כולם ככה מרגישים, כולם חווים את העצב הזה". אמרה לי מישהי ,לאמירה שקשה שכואב לי. זה נכון.
אבל אף אחד לא מרגיש ומסוגל להכיל עצב וכאב אותו הדבר.
כל אחד פוגש את העצב מהמקום האישי שלו. מתוך החיים והחוויות מתוך המקום הילדי והבוגר שלו.
פעם חשבתי שיש לי המון חוסן. באמת האמנתי בזה. היום כבר הרבה פחות. למרות שאני אדם " נח לבכות". בוכה בכיף שלי גם מסרטים של דיסני וגם מתוך צחוק מתפרץ, הפעם זה משהו אחר. אפילו מי שמכיר אותי כל כך טוב מסביר לי "זה לא שלך. תראי את האחות הזאת שאיבדה את אחיה, תראי את האמא הזאת שהבן שלה חטוף. זה לא שלך את לא יכולה לקחת כל כך אישי כל דבר"
אז הרשו להגיד לכם. שכנראה שכן. כנראה שאני מתקשה . כנראה שהעור שלי דקיק ושברירי יותר משחשבתי. העובדה היא שאני פשוט מפורקת. שבורה הרוסה. אין לי אויר. זאת לא ההתמודדות ה" טבעית" שלי. היכולת לשרוד קושי ולהתרומם ממנו. היום אני מתוסכלת מהכאב של משפחות החטופים אני מרגישה חוסר אונים וייאוש. אני מרגישה את הבדידות של מי שיושב שם בחושך וסובל. ואין לי דרך להושיע. היו לי כוחות, כי תמיד יכולתי לעזור לאחר. נדמה לי שזאת הייתה אחת הדרכים שלי להתרומם. והפעם... אין לי . החיים מבחוץ, במדינה פולשים לי פנימה. מערבולת של רגשות ועצב. אבא מאיר הפעם לא אגיע. אני בטוחה שיבינו.
ואני אתרגל נשימה ועוד נשימה. אזכיר לעצמי שאני עושה מה שאפשר. אבקש מכולם לצאת להפגנות כדי להילחם, עבור מי שאפשר עוד להציל. בתקווה שנוכל כולנו לנשום עמוק שנוכל להתרומם ובאמת להתאחד למען העתיד.
אבא שלי לא חי יותר. אבל אני משפחתי ובנותי כאן ויש לו המשכיות ויש מי שמזכיר אותו. מאיר ימיני בן קבוצת יבנה נפל בהיותו בן 27. היו לו חלומות כמו לכולנו. כפי שכתבתי לתלמידים; בארץ שלנו יש עדיין מלחמה והחיילים של כולנו, מסכנים את עצמם יום יום. אנחנו יכוליםלחשוב עליהם ,להיות טובים בעצמינו ולזכור שהחיים הכי חשובים. עלינו לעשות הכל כדי שלא יהיו מלחמות.

19/04/2024

פעם אמרה לי מנהלת , שמאד אהבתי והערכתי " הכל קורה לך זאת לא אשמתך אבל זה ... " אז באמת שהכל קורה לי כמו בחיים עצמם הכל קורה יש דברים מבאסים יש דברים מפתיעים ומוזרים ויש שממש כואבים.
בחג הזה אני לא רוצה לחגוג ולא לשבת סביב שולחן החג כי איך נחגוג והם שם במנהרות? איך נשמח ומשפחות רבות איבדו את יקיריהן? איך נשב יחד בבית ומשפחות רבות ללא בית לחזור אליו ?
"אמא בבקשה אז ניסע נעשה קצת פסק זמן ננשום תקופה קשה לכולנו, אמא בשבילנו.
אם תשבי ותבכי בבית תועילי להם? הם יכאבו פחות?"
השתכנעתי. אפשר לנסות להתנתק לשבת ליד בריכה ביוון נגיד עם הבנות האהובות שלי ששתיים מהן מאז המלחמה כמעט לא ראיתי והגדולה שעברה ועוברת כאבים וברורים רפואיים. יאללה. גם המתח במשפחה ככ גדול. נוסעים.
הגדולה מצאה כהרגלה חופשה חלומית כמעט ברגע האחרון, ברודוס מקום מושלם גן עדן. אפילו מצאתי חברה מהעבודה ששם ליצי הכלבונת המתוקה שלנו מרגישה בבית.
שלושה ימים לפני, הגדולה שוב עם כאבים לאחר שאושפזה רק לפני שלושה שבועות מגיעים למיון. איך ניסע ככה? הרופא מרגיע- סעו ותהנו.
הקטנה בדמעות החבר לא יוצא מהצבא רק בחג יכולנו להפגש הוא יצא קודם, היא נוסעת מנהריה לדרום, סלטות באויר אם צריך, אוסף אותה וניפגש בשדה. מעולה.
המפקצית בהשלמה כמעט חוטפת דום לב אין תשובות צריך אישור אלוף לצאת מהארץ. לנשום ממי בואו ננשום. "אל תדאגי אם לא יאשרו אשאר איתך בארץ." אני אומרת לה ומתכוונת. החופשה מתרחקת לי. נו גם כך קשה לי לדמיין את עצמי על שפת בריכה והם ...
שיחה עם החברה "קשה לי מרגיש מוזר לא מצליחה עוד לדמיין. כאילו היקום אומר אל תסעו. רוני שוב עם כאבים ליעל אין אישור מהצבא..."
שולחת לה תמונה של החלום ."בכלל אני רק רוצה שקט." גם אח של גיא וגיסתי האהובים ובעיקר הקטנטונת שלהם המטריפה בת החמש טסים איתנו. יהיה כיף יהיה מדהים.
בלילה כולם כבר ארוזים מתקבלת הודעה יש אישור האלוף לא איכזב. הלילה לילה לילה
שמחה גדולה הלילה !
מתעוררת בשלוש וחצי לפנות בוקר למה התעוררתי? יש עוד חצי שעה , פותחת את חדר האמבטיה שפריץ מים חמים מתוך הכיור חצי סלון מוצף צינור התפוצץ.
ההילר סוגר את הברז
מתחילים לגרוף את המים. מה מה עוד?
הצלחנו לצאת מהבית הגענו לשדה. חיבוק לפיצפונת טיסה ראשונה ואנחנו איתם
עוברים את הבידוק
אני כבר מתרגשת מתחילה להרגיש חופש
מגיע לי מגיע לנו אז מה, אם נסבול יעזור למישהו? ממשיכה בשכנוע עצמי.
בידוק "שימו לב אוטוטו נגמר לכם זמן לדרכונים. תחדשו בקרוב." מגיעים להניח את המזודות : "סליחה אבל שתי אלה לא יכולות לטוס"
וחושך על פניי תהום. מה? מה? מצטערת הדרכונים.
אין לכם מספיק זמן לפחות חצי שנה ...
שלח לי אותות ומופתים מכה אחר מכה מה את לא מבינה? את לא נוסעת לשום מקום. רצית שקט? קיבלת.
טוב מכריז ההילר בחגיגיות " אנחנו משפחה אז לא טסים"
לא לא הפעם הייתי ממש נחרצת. "אתם נוסעים !מיכלי ואני הביתה.
ותהנו תבטיחו לי שתהנו."
לאחר בכי מכוונים שונים לא אפרט בכי של אכזבה ופספוס והכרה של כולם ש-בלי אמא אי אפשר - כמעט היה שווה לי 😜
חזרנו מיכלי ואני הביתה.
הטיסה שלהם נדחתה הם חזרו לשנצ. ויוצאים בערב.
אני לא אדם מאמין אבל משהו אותת לי שהפעם לא.
ואני שקוראת פוסטים של משפחות חטופים ואימהות אבלות, שמאז התחלת המלחמה בקושי נושמת, כעת נושמת עמוק ולאט מתבוננת במשפחה המופלאה שהקמנו בבנות הנהדרות שלי ואומרת תודה! כולכן איתנו. יש לנו קורת גג.
תודה 🙏🏼

17/04/2024

ברוכים הבאים לעונה השניה בפודאסט "תראו אותי" להורים אנשי חינוך ולכל מי שפוגש ילדים. אני רוצה לגדל ילד חופשי עם חירות מחשבתית שירגיש שהכל פתוח והשמיים הם הגבול עבורו, ....