פנס: מוסף לביקורת ספרות

פנס: מוסף לביקורת ספרות פנס הוא מוסף מקוון לביקורת ספרות מבית המחלקה לספרות עברית ומכון הקשרים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בימים קשים שכאלה, שאנחנו עוסקים בטראומה ובאפשרות להשתקם ממנה,חיים וייס בוחן את השאלה הזו דרך הרומן של יניב איצקוביץ' ההת...
29/01/2025

בימים קשים שכאלה, שאנחנו עוסקים בטראומה ובאפשרות להשתקם ממנה,
חיים וייס בוחן את השאלה הזו דרך הרומן של יניב איצקוביץ' ההתחלה של כל הדברים:

ספרו של איצקוביץ' נשען על הידיעה כי במקרים של טראומה המשאלה לנוע בעקבות הזיכרון אל אותה נקודה מדומיינת שכל הדברים החלו בה ומשם לטוות סיפור קוהרנטי היא בלתי אפשרית. הטראומה מטבעה מכוננת זיכרון מגומגם, רווי שתיקות וחורים, זיכרון שאינו מאפשר את מימושה של הפנטזיה לסיפור אחדותי והרמוני בעל ראשית, אמצע ואחרית.

לקריאת הביקורת:
https://bit.ly/4gYdaZS

רפי צירקין סדן על הבחירה של קטיה פטרובסקאיה, סופרת יהודיה ילידת קייב, לכתוב את ספרה "אולי אסתר" בגרמנית. צירקין סדן בוחן...
20/01/2025

רפי צירקין סדן על הבחירה של קטיה פטרובסקאיה, סופרת יהודיה ילידת קייב, לכתוב את ספרה "אולי אסתר" בגרמנית. צירקין סדן בוחן את המשמעויות ההיסטוריות והפואטיות הכרוכות בבחירה הזו, שפה שרכשה רק בעשור הרביעי לחייה.
לקריאת הביקורת:
https://bit.ly/3CbiIAR

יהיו שיגידו (ולמעשה כבר היו שאמרו) שבבחירתה להתמקד בחיי הנפש ובכמיהות הרומנטיות של הדמויות במקום בפועלן הפוליטי או הספרו...
17/01/2025

יהיו שיגידו (ולמעשה כבר היו שאמרו) שבבחירתה להתמקד בחיי הנפש ובכמיהות הרומנטיות של הדמויות במקום בפועלן הפוליטי או הספרותי מנציחה לנדסמן את הדיכוטומיה העתיקה המשייכת נשים לספרה הביתית־רגשית ואת הגברים לזירת העשייה הציבורית והרציונלית. לטעמי, ההפך הוא הנכון: דמויות הגברים בספר הן קטועות ופגומות דווקא משום שהגברים בספר אינם נוכחים בספרה הביתית ואינם מסוגלים למערכת יחסית רגשית עמוקה עם נשותיהם או ילדיהם. המרחב הציבורי שהגברים פועלים בו ועושים בו דברים "חשובים" אינו מצטייר בסיפור כלל ועיקר כמקום שבו קורים הדברים האמיתיים, אלא להפך, כמרחב שהגברים הללו נמלטים אליו פעם אחר פעם ממפגשים אותנטיים עם עצמם ועם זולתם ומחומרי החיים הממשיים.

מירה בלברג על "הפועלות" מאת נילי לנדסמן בגיליון 45:
https://bit.ly/3BWOgup

הגיליון הראשון של פנס לשנת 2025 ראה אור,גיליון 45, שעוסק ברובו באופן שבו היסטוריה נאספת ואולי גם מפורקת:📍חיים וייס על הא...
14/01/2025

הגיליון הראשון של פנס לשנת 2025 ראה אור,
גיליון 45, שעוסק ברובו באופן שבו היסטוריה נאספת ואולי גם מפורקת:

📍חיים וייס על האופן שבו "ההתחלה של כל הדברים" מאת יניב איצקוביץ' מבטא את חוסר היכולת ליצירת סיפור קוהרנטי בפני טראומה.

📍מירה בלברג על כשרונה הפואטי של נילי לנדסמן לייצג את ההיסטוריה של גדולות תנועת העבודה בספרה "הפועלות".

📍יגאל שוורץ מוצא סטיות מדרך המלך הציונית בספרו ההיסטוריוגרפי של אבנר הולצמן " מולדת במִלים: תחנות בספרות העברית".

📍נועה שורק מתפעלת מהוירטואוזיות בשפה בספר הביכורים "עֹל הַלּוּ" רואי רביצקי.

📍רפי צירקין-סדן מראה מה אפשר ללמוד מהשוואת התרגומים העברי והרוסי לספרה של קטיה פטרובסקאיה "אולי אסתר" על הגירה, זרות ושייכות.

קריאה מהנה
ולשובם המהיר של כל החטופים והחטופות,
מערכת פנס - חיים, נעמה ונעם

איך עולם שבו יש יותר כותבים מקוראים משפיע על מלאכת הכתיבה?נעמה ישראלי על "היו שניים בלי תפקיד" מאת תמר רפאללהמשך קריאה:h...
27/12/2024

איך עולם שבו יש יותר כותבים מקוראים משפיע על מלאכת הכתיבה?

נעמה ישראלי על "היו שניים בלי תפקיד" מאת תמר רפאל
להמשך קריאה:
https://bit.ly/4gaH4tk

מה עושים סופרים.ות וא.נשי רוח כשאין ביכולתם להשפיע אפילו במעט על המציאות הפוליטית סביבם?בקריאה שמרפררת לימינו, דקל שי שח...
23/12/2024

מה עושים סופרים.ות וא.נשי רוח כשאין ביכולתם להשפיע אפילו במעט על המציאות הפוליטית סביבם?
בקריאה שמרפררת לימינו, דקל שי שחורי כותבת על אוסטֶנדֶה, 1936 – קיץ של חברות מאת פולקר ויידרמן:

"ויידרמן כותב על האופן ההדוק שהחבורה עוקבת בו מרחוק אחרי הידיעות על מה שקורה בין גרמניה לאוסטריה, על מהלכיה של ממשלת שושניג, על מלחמת האזרחים בספרד. אבל על שפת הים אסור להראות ייאוש או תבוסתנות, להראות שהידיעות האלו חודרות לנפשם ומבהילות אותם עד מוות. אין אף אחד בחבורה הזאת (בשלב הזה לפחות) שיכול לנקוט פעולה של ממש אל מול הסכנה, ולכן הם בוחרים להמשיך לשבת, לקרוא ספרים וביקורות ספרים בעולם המצומצם של הספרות הגרמנית בגלות."

להמשך קריאת הביקורת:
https://bit.ly/3ZPgAb7

הדילמות שמחברת היומן מתמודדת איתן מפרנסות שתי קריאות מקבילות. מצד אחד, היומן משקף את החיים באנגליה (לאו דווקא בריטניה) ב...
16/12/2024

הדילמות שמחברת היומן מתמודדת איתן מפרנסות שתי קריאות מקבילות. מצד אחד, היומן משקף את החיים באנגליה (לאו דווקא בריטניה) בין שתי מלחמות העולם, כפי שחוו אותם בזמן אמת מי שלא יכלו לשער שמלחמת עולם נוספת תתחיל בקרוב. שברי דימויים ורקיקים של התקופה המרתקת הזאת מוכרים היטב למי שקראה או צפתה בגברת דלאווי של וולף (1922), מרי פופינס של פ"ל טראברס (1934), או רבּקה של דפנה דה מוריאה (1939, עוד טקסט עם מספרת חסרת שם), כולן יצירות שנכתבו בתקופה הזו ומתארות אותה. יצירות מאוחרות יותר – מחמדת ימים של אוולין וו (1945) ועד אחוזת דאונטון של ג'וליאן פלוז (2010) – הביטו לאחור בנימה אלגית, בעוד גטסבי הגדול של סקוט פיצג'רלד (1922) מספק זווית טרנס־אטלנטית לשנות העשרים הסוערות. יומנה של גברת כפרית מוסיף לקורפוס הזה נרטיב ייחודי, נשי־בורגני־פריפריאלי, המתובל באינספור התייחסויות אגביות אך מאירות עיניים למיתון הגדול, המשבר הפוליטי שהתעורר בעקבותיו בבריטניה, או התחזקות האנטישמיות.

איתן בר יוסף קורא את "יומנה של גברת כפרית" מאת א"מ דלאפילד.
להמשך קריאה:
https://bit.ly/3ZT7U2n

הגיליון האחרון שלנו לשנת 2024 ראה אור,גיליון דצמבר 44 שבוחן את מלאכת הכתיבה על פני תהום:📍נעמה ישראלי בוחנת את הפואטיקה ה...
12/12/2024

הגיליון האחרון שלנו לשנת 2024 ראה אור,
גיליון דצמבר 44 שבוחן את מלאכת הכתיבה על פני תהום:

📍נעמה ישראלי בוחנת את הפואטיקה הכתיבה כמלאכה (וכבטלה) בספרה של תמר רפאל "היינו שניים בלי תפקיד".
📍איתן־בר יוסף מאיר את תרומתה של א"מ דלאפילד לספרות האנגלית שנכתבת בין שתי מלחמות עולם בעקבות תרגום ספרה "יומנה של גברת כפרית".
📍דקל שי שחורי שואלת מה נותר לסופרים לעשות מול מציאות שאין להם כל שליטה עליה בספרו של פולקר ויידרמן "אוסטֶנדֶה, 1936 – קיץ של חברות".
📍גיא בן־פורת שואל כיצד מתפנה ראש האופוזיציה לכתוב ספר, אבל מנתח ברצינות את הפוליטיקאי שמבקש שיקחו אותו ברצינות, יאיר לפיד, בקריאה בספרו "מלחמה וחלום".
לקריאת הגיליון:
https://www.panas.org.il/
קריאה מהנה
ולשובם המהיר של כל החטופים והחטופות,
מערכת פנס - חיים, נעמה ונעם

מאז שקראתי לראשונה את "היינו העתיד" הלכתי שבי אחרי כתיבתה של יעל נאמן ובקשתי גם אני להיות חלק מאותה חבורת נערים ונערות ה...
20/11/2024

מאז שקראתי לראשונה את "היינו העתיד" הלכתי שבי אחרי כתיבתה של יעל נאמן ובקשתי גם אני להיות חלק מאותה חבורת נערים ונערות המהלכים כדבוקה נטולת הנהגה בשבילי הקיבוץ. מאז קראתי שוב ושוב את "היינו העתיד" ואת "כתובת אש" והקסם המעורפל-ברור של כתיבתה הלך והעמיק מקריאה לקריאה.
ספרה החדש "היה לך טוב או היה לך רע" הוא בה בעת דומה מאוד ושונה לחלוטין מספריה הקודמים על הקיבוץ והוא מוקדש לבחינה של אחת הסוגיות הטעונות והמורכבות ביותר באותו עולם סגור שיצרה התנועה הקיבוצית: הלינה המשותפת.
בגליון פנס האחרון (ה-43 במספר!) כותבת ימימה עברון (בעצמה בת קיבוץ ובוגרת הלינה המשותפת) על הספר. היא מטיבה לתאר את חברת הילדים בקיבוץ העולה מספריה של יעל נאמן כמעין יישות אחת מרובת אברים, בה קווי המתאר האישיים של כל פרט ופרט דהויים ומטושטשים וכך היא כותבת:
"ב'היינו העתיד' ההכפלה שכמו הרחיבה את עולמו של האני רק צמצמה ודלדלה אותו. במקום שהקבוצה תגן על הפרט, היא בלעה אותו בתוכה ורוקנה אותו מתוכן. ובמקום שהדיבור בלשון רבים יגן על האמת שבכתיבה המתעדת לכאורה, הוא רק הרחיק את הקוראים ממנה, שכן הוא היה נגוע בהגזמה ועורר אימה. בספר 'היה לך טוב או היה לך רע?' נאמן שוב אינה משתמשת בגוף ראשון רבים, אבל היא חוזרת לעניין הכפילות ואובדן הזהות העצמית כשהיא כותבת "לא ידענו איפה מתחילים ונגמרים קווי המתאר של כל אחד מאיתנו (עמ' 20)".
חיים וייס, עורך פנס.
לקריאת הביקורת: https://bit.ly/48MJ1sV

עולם בלי שכחה הוא עולם דכאני, אומרת איגן. זהו עולם שמציף את האדם הזוכר בפרטים שהוא אינו יכול לספר מהם סיפור בעל משמעות. ...
18/11/2024

עולם בלי שכחה הוא עולם דכאני, אומרת איגן.
זהו עולם שמציף את האדם הזוכר בפרטים שהוא אינו יכול לספר מהם סיפור בעל משמעות. אולם חמור מכך, זהו עולם שאין לאדם בו שום אפשרות להיות הוא עצמו מבלי להיות נתון למבטה המפקח של החברה כולה.

נועם תירוש קורא את "בית הממתקים" מאת ג'ניפר איגן וכותב על חשיבות הזכות לשיכחה:
https://bit.ly/4hIwcnJ

גיליון 43 - נובמבר 2024, ראה אורעם שאלות על זהות, זיכרון, שייכות וגם על אהבה:📍נועם תירוש מדמיין יחד עם ג'ניפר איגן בספרה...
13/11/2024

גיליון 43 - נובמבר 2024, ראה אור
עם שאלות על זהות, זיכרון, שייכות וגם על אהבה:

📍נועם תירוש מדמיין יחד עם ג'ניפר איגן בספרה "בית הממתקים" כיצד נראה עולם שבו לאדם אין הזכות לשכחה?

📍ימימה עברון עוקפת אחרי ההשתקפויות של יעל נאמן כשהיא מנסה לענות על השאלה האם "היה לה טוב או היה לה רע?"

📍דנה אמיר רואה בספר השירה של מתי שמואלוף "באושר הזה רצית שאגע" תנועה בין תהומות הפצע לבין אפשרויות להגלדה.

📍שרי שביט שואלת מה אפשר ללמוד על פמיניזם מהספר כמעט בן המאה "ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות אבל מתחתנים עם ברונטיות" מאת אניטה לוס.

📍אלון אלטרס מוצא נחמה בשירת האהבה הנוגה בספרו החדש של אלי הירש "משהו מעבר לאושר".

לקריאת הגיליון:
https://www.panas.org.il/
קריאה מהנה
ולשובם המהיר של כל החטופים והחטופות,
מערכת פנס - חיים, נעמה ונעם.

שי פורסטנברג חושב ש"מי שסוכתו נופלת", הרומן הלהטב"י של צבי בן מאיר, לא שומט את הקרקע מתחת לרגליים של המגזר הדתי-חרדלי....
21/10/2024

שי פורסטנברג חושב ש"מי שסוכתו נופלת", הרומן הלהטב"י של צבי בן מאיר, לא שומט את הקרקע מתחת לרגליים של המגזר הדתי-חרדלי.
להמשך קריאה:
https://bit.ly/3TYouLJ

בתיה שמעוני חושבת שהרומן החדש של אלי עמיר "והימים לא חלפו", לא מחדש בתכניוהעל ספריו הקודמים, אך הפעם הנימה שלו על זהותו ...
15/10/2024

בתיה שמעוני חושבת שהרומן החדש של אלי עמיר "והימים לא חלפו", לא מחדש בתכניוהעל ספריו הקודמים, אך הפעם הנימה שלו על זהותו הערבית היא הרבה פחות מתנצלת.
כך היא כותבת:
"עמיר, שתמיד היה איש של שלום, וביקש לתווך בין שתי התרבויות, מציג פה בעצם עמדה חתרנית לשיח הלאומני שהולך ומכרסם בחברה הישראלית. הוא מציב בחזית ספרו את דמותה של אום כולת'ום, המהווה סמל לתרבות הערבית כולה, הוא שוזר לאורך הרומן ציטוטים מתוך שירי האהבה הגדולים שלה, ומתאר את הסחף הרגשי שמציעה ההאזנה לקולה. נדמה שבצעד אחרון, נואש, הוא מציע לציבור הישראלי את שפת האהבה והרגש במקום את שפת המלחמה."
להמשך קריאת הביקורת בגיליון 42 של פנס מוסף לביקורת ספרות:
https://bit.ly/3YkhnzO

רגע לפני יום הכיפורים גיליון 42 של פנס ראה אור, עם חמש ביקורות לא מתנצלות:📍בתיה שמעוני חושבת שאלי עמיר הפסיק להיות מנומס...
10/10/2024

רגע לפני יום הכיפורים גיליון 42 של פנס ראה אור, עם חמש ביקורות לא מתנצלות:

📍בתיה שמעוני חושבת שאלי עמיר הפסיק להיות מנומס כלפי ישראל האשכנזית והמתנשאת בספרו החדש "והימים לא חלפו".
📍 דני פילק מאמין שיש לנו דווקא מה ללמוד מהפופליזם, ומתווכח עם תומר פרסיקו (ועם המחנה הליברלי כולו) על האופק הפוליטי הרצוי שפרסיקו מציע בספרו "ליברליזם - שורשיו, עקרונותיו, משבריו".
📍שי פורסטנברג טוען שצבי בן מאיר לא שומט את הרגליים מתחת לקרקע של הציונות הדתית והחרדל"ית ברומן הלהטב"י, "מי שסוכתו נופלת".
📍אורי שגב רואה מעבר לפואטיקה האניגמטית של "פרקי תהילה" מאת עומר ולדמן איכות סגנונית בשלה.
📍אבי רובין חושב ש"500 שנות קולניאליזם" מאת יעקב מלר מעניק סקירה מעמיקה וחשובה על מחקר הקולניאליזם, אך נכשל בלהבין את זרמי העומק של התופעה.

לקריאת הגיליון המלא:
https://www.panas.org.il/

בתקווה להחזרת החטופים,
לגמר חתימה טובה,
ולימים של שלום,
מערכת פנס.

יעל לוקסמבורג כהנא על חוסר הפחד להתעמת עם התכלות הגוף הנשי בספר השירה של אביגיל אילן אנטמן "יש לך צוואר יפה מאוד"https:/...
24/09/2024

יעל לוקסמבורג כהנא על חוסר הפחד להתעמת עם התכלות הגוף הנשי בספר השירה של אביגיל אילן אנטמן "יש לך צוואר יפה מאוד"
https://bit.ly/3B0CKgF

"בליבו של הרומן עומד מסע פסיכולוגי ופוליטי מרתק לעומק נפשו של אינטלקטואל מושחת. אינטלקטואל ציבורי המסרב לשליחותו הבסיסית...
22/09/2024

"בליבו של הרומן עומד מסע פסיכולוגי ופוליטי מרתק לעומק נפשו של אינטלקטואל מושחת. אינטלקטואל ציבורי המסרב לשליחותו הבסיסית שהיא אמירת אמת לכוח והצגת כשליו ומחדליו של השלטון."

חיים וייס על עורך צללים מאת אריאל הורוביץ
לקריאת הביקורת: https://bit.ly/3AWBQBH

Address

אוניברסיטת בן גוריון בנגב
Beersheba

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when פנס: מוסף לביקורת ספרות posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to פנס: מוסף לביקורת ספרות:

Shortcuts

Share

Category