21/08/2024
״שימצאו סידור!״ לפעמים צעקתי לעצמי בתוך הראש. אני מודה, לא הבנתי.
לפני שהיו לי ילדים היה לי קשה עם העובדים-הורים באוגוסט -
הם היו מביאים אותם למשרד - לפעמים אחרי צהריים, לפעמים ליום שלם. פעם פעמיים בשבוע פתאום נעלמים לאיזה ״בלת״מ״. או חותכים מוקדם כל יום זוגי.
ניסיתי לחייך, ניסיתי להיות מתוק לילדים שבאו לבקר (הם באמת מתוקים אין מה לומר) - אבל האמת שהייתי צריך להתאמץ. אני לא מתבייש - פשוט לא הבנתי. לא היו לי ילדים, והעבודה היתה מרכז חיי, והתנהגתי כאילו הכל רגיל.
כי בדיוק התכוונו להעלות גרסה חדשה. כי בדיוק חייבים לצמוח - ככה הבטחנו למשקיעים. כי זה שיא הרבעון. ועוד מעט יגיעו חגים - וגם אז הם יצטרכו חופש כי לילדים ״אין מסגרות״? איך אפשר לעבוד ככה?
לא הבנתי. לא הבנתי מה זה אומר אוגוסט. לא הבנתי כמה זה מאתגר עבור הורים צעירים לעשות כאילו ״הכל רגיל״. לא הבנתי כמה קשה להיות פרודקטיבי כשאתה חצי מהזמן בקונטקסט סוויצ׳ינג. לא הבנתי שיותר קשה לקבל ככה החלטות. לא הבנתי שהם גם ככה בסרטים עם עצמם שהם לא מספיקים, ולא מתפקדים רגיל, והם לא צריכים גם את המבט שלי שיאמר להם שהם לא מספיק עכשיו. לא הבנתי.
לא הבנתי שלא פשוט למצוא סידור. שלא לכולם יש סבא וסבתא פנויים. וגם אם יש - שלא כולם רוצים. שיש הורים ששמחים להיות עם הילדים באוגוסט. ושעבור הרבה אנשים, אלו החיים עצמם. שיותר חשובים מהעבודה. ואין בזה שום דבר רע. אולי יש בזה גם דברים טובים?
לא הבנתי שאולי כדאי לעודד את העצירה הזו. אולי דווקא שווה לעודד אותם לקחת עוד חופש? שגם ככה העבודה אף פעם לא עוצרת. והסלאק מרשה לעצמו להיכתב גם בשעות לא שעות. אז אולי זו הזדמנות טובה להיטען? להתחבר, להתקשר, להתחבק, להשתמש באוקסיטוצין של הילדים? אולי זו הזדמנות טובה לתת להם לשחק קצת, להשתחרר, להניע את האגן, לרקוד כאילו לא רואים בסלון עם הילדים? אולי יגיעו בספטמבר יותר משוחררים? אולי זה טוב ליצירתיות? יקבלו השראה מאיזה bluey בטלוויזיה? או שיתחברו להם כמה נוירונים מחדש דווקא על הטרמפולינה?
וגם אם לא - שלפחות לא יהיה להם את הלחץ הכפול הזה - גם מהבית וגם מהעבודה -שמי שישלם עליו הוא אני, המנהל, כשהם יהפכו לסמרטוטים סחוטים בספטמבר.
ושאולי לא צריך לעשות כאילו ״הכל רגיל״ ולתכנן את כל האוגוסט הזה מראש? שמה שהורים-עובדים היו בעצם רוצים לומר לי זה ״שמע, חביבי, בוא נגיד את האמת - אנחנו הולכים להיות 50% - זה אילוץ, ותבין איך לנצח עם זה, זה מה יש״.
ושאולי ככה הייתי חוסך קצת פאסיב-אגרסיב שאולי יצא לי פה ושם? מקווה שהצלחתי להתאפק, אבל בתוך הראש שלי הוא בטוח יצא.
זו קריאה קצת מאוחרת, ועדיין, למנהלים, למנהלות, שאין להם ילדים - או ששלהם כבר גדולים ועצמאיים:
תתחשבו בעובדים-הורים שלכם. הם לא יכולים להיות עכשיו 100%. בסוף היום זה עוד אילוץ, כמו הרבה אילוצים אחרים שאתם רגילים לעבוד איתם - כמו שפתאום חותכים 30% מתקציב השיווק, או שהחליטו להקדים איזו השקה של מוצר -
זו המציאות, ועכשיו צריך להבין איך לעבוד איתה, ולא להתנגד לה.
ואולי קחו גם לכם כמה ימי חופש. גם ככה כולנו פה בלחץ אטומי.
ונכון, יש עבודה שלא יכולה לחכות. אבל זה לא יעזור שנעשה אותה באיכות ירודה, בלי פוקוס, ועם burnout שמחכה להתממש דווקא כשנהיה פנויים.