קתרזיס - מגזין סטודנטים

  • Home
  • קתרזיס - מגזין סטודנטים

קתרזיס - מגזין סטודנטים קתרזיס הוא מגזין סטודנטים המבקש להרחיב ולשנות את השיח ?

גנץ משוכנע שהוא דמות הגיבור, "החוטא-המוסרי", כמו בסרטים של קלינט איסטווד על גבר לבן שעושה את מיטב יכולתו כנגד כל הסיכויי...
24/07/2020

גנץ משוכנע שהוא דמות הגיבור, "החוטא-המוסרי", כמו בסרטים של קלינט איסטווד על גבר לבן שעושה את מיטב יכולתו כנגד כל הסיכויים. הפרומו לראיון שלו מחר עם דנה וייס הצית את דמיוני :" אפילו אם אני אצא סאקר פוליטי , so be it". ישראל לפני הכל.

אם ישראל לפני הכל, אז הוא היה צריך להבין שכדי להביס את בלפור לא מספיקים מסרים חלושס, כאלה שמילותיהם נבחרו בקפידה רבה ולחוצה, אחרי סקיצה של כותב הנאומים, תיקונים של הוד בצר ופינישים אחרונים של טרבוביץ'. ככה זה מרגיש, שלפני כל גינוי, כל הצהרה, כל הודעה, הם משקשקים ולחוצים כמו ילד בכיתה ה' שקורא שורה בטקס יום זיכרון.

אם ישראל לפני הכל, אז הדוברים ואנשי היח"צ של כחול לבן היו צריכים להיות רעבים כמו זאבים שלא אכלו שבועות. הם היו צריכים "לקחת אחריות" על מהלכים פוליטיים כמו שארגוני ג'יהאד לוקחים אחריות על פיגועים דקה אחרי שהפצצה מתפוצצת. הם היו צריכים להתאבד על השיח התקשורתי ולנווט אותו לכיוון האינטרסים שלהם, של הציבור שלהם, ששלח אותו לבית הנבחרים.

אם ישראל לפני הכל, בני גנץ היה צריך להבין שהילדותיות הפוליטית שלו עושה נזק לציבור שלם שאיבד מזמן את התקווה. קיבלנו רה"מ רזרבי ליגה ג' שלא יודע למנף את החוצפה הציבורית שלו בשוד הפוליטי הגדול במדינה לכדי תדמית של הרתעה פוליטית וערמומיות. הוא בעיקר משך אליו זלזול ואדישות, שמורידים לו 2-3 מנדטים בכל סקר דו חודשי.

אם ישראל לפני הכל, אז איפה היית בכל מסיבות העיתונאים האחרונות? היית בבידוד והתבכיינת בקשת ורשת בפריים טייפ על ריב בארגז החול על סמכויות ניהוליות. אתה שר הביטחון של מדינת ישראל שמתנהג כמו יו"ר אגודת הסטודנטים של מכללת תל חי. גנץ, אתה לא מנהל את התקשורת שלך, אתה מצפצף על טקטיקות פוליטיות ומעדיף את הבחירה הערכית הריקה. למה היא ריקה? כי שום דבר לא יזוז במדינת ישראל - שאין בה חוקה - שלא דרך הסכמים וקואליציות. מהרגע שנכנסת לממשלה אתה רק מגיב ולא יוזם. אתה מנוהל ולא מנהל. אתה במגננה ולא בהתקפה, אתה מתרץ במקום לנאום. שפת הגוף שלך והגמגום הפיקודי שלך הם בעלי אופי מסביר ומיילל. במקום לייצר רושם של פעלתנות, יוזמה וקריאטיביות - כמו למשל, של ח"כ אלי אבידר - Eli Avidar- אתה חושב שכל המצביעים שלך הם כמו חיילי מילואים שחייבים לך משהו בגלל דרגות כתף.

הסאקריות הפוליטית שלך מביאה עלינו חורבן, הפריטטיות שלך לא משדרת כניסה לאלונקה, היא משדרת חותמת גומי מוסרית לפוליטיקה של בלפור, שועל פוליטי שממרום גילו, עושה למדינה שלמה בית ספר. אני מתחיל לחשוב שאנחנו עוזרים לנתניהו, פעם אחר פעם, כי המחנה שלנו לא מצליח להעמיד דגם מנהיגותי שיעמיד אותו במקום. בהיעדר מנהיגות כזאת, אנחנו נמשיך להיות נתינים לאלימות הפוליטית של יונתן אונריך וכל הסנהדרין הבזוי שמקיף את בלפור.

אתה סאקר פוליטי בני גנץ - Benny Gantz

לסיום, תציץ מחר מהחלון.
המחאה מחר צריכה להראות לך שאנחנו סיימנו להיות סאקרים.

אתה מוזמן להמשיך להיות סאקר. ההיסטוריה לא תספור אותך.

על עצירתה של ההתבהמות // זה זמן מה אנחנו חווים עצירה. התנועה של שתיים בצהריים באיילון הפכה לתנועה של שתיים בלילה. שלטי ה...
01/04/2020

על עצירתה של ההתבהמות //

זה זמן מה אנחנו חווים עצירה. התנועה של שתיים בצהריים באיילון הפכה לתנועה של שתיים בלילה. שלטי החוצות "נור" ואחרים כבו לחלוטין, כמו גם ברוקח, השלום ולה גוורדיה. הכל זז יותר לאט, אם בכלל. הרחובות ריקים ותחושת כיפור אופפת אותם. אז מה קרה כאן בעצם?

אפשר לומר שלקחו לנו את האוכל באמצע הארוחה.
תוך כדי הביס הגדוש והעמוס בכל הטוב שיש לעולם הזה להציע, הגיחה יד ארוכה פנימה אל עבר מסדרון הלוע האינסופי שלנו ובלמה את העיכול, את הריסוק של חתיכות המזון שהיו צריכות לנחות ישר אל תוך הקיבה, וחוזר חלילה. יום ביומו, בצורה אוטומטית לחלוטין. נדמה היה כי האוטומטיות הזאת היא בלתי שבירה, בלתי חדירה, בלתי ניתנת לשינוי.
אבל אי אפשר שלא להתעכב על העצירה הזאת, שריקה חריפה ועזה של גלגלים שחוקים. מספר נקודות על העצירה –

א. נדמה שעד עכשיו היינו בבידוד שזה עתה הסתיים. כהות החושים נולדה באותה שגרה אוטומטית ודיגיטלית זורמת וזחוחה שליוותה את חיינו החוזרים על עצמם. נק' ציון מיוחדות על ציר הזמן המשעמם הזה הן עסקאות, אוכל טוב במיוחד, סקס, תעודות סיום ומילואים. מוקפים בחוויות ושטופי מוח בכמיהה עזה ובלתי נשלטת להמשיך את השגרה נגזר עלינו לחיות בבידוד מעצמנו, בבידוד מהשאלות הקשות, מחשבון הנפש.

ב. ערעור הספונטניות שלי על ידי הנוכחות של הזולת נקרא בפשטות, מוסר, כותב לוינס. אותו ערעור מושג בסיפור שלנו על ידי העצירה. אותה עצירה נוראית שכופה עלינו להתכנס למרחב הפרטי, המצומצם והמשמים שלנו. אנחנו מצווים לשים מסכות, כפפות ולהתמגן מפני האחר. המגע עם האחר, ההתקהלות עם האחר – מדבקת. דווקא בנקודה המהפנטת הזאת, דווקא בה, אנחנו מגלים עד כמה הוא האחר בשבילנו. עד כמה אנחנו לא יכולים בלעדיו. עד כמה זהותו מתחזקת יותר ויותר ככל שעקומה הולכת ונוסקת גבוהה גבוהה ואנחנו עמוק יותר לבדנו, חווים עצירה של הספונטניות שלנו ופשוט נעמדים מול הראי האתי, מול פסגת המוסר, ששם, באופן בלתי-אמצעי, ורק שם - אנחנו יכולים לקבל הצצה, צוהר קטן, אשנב - לאחר.

ג. מתיו בולטון, שהיה שותפו של ג'יימס וואט בפיתוח מנוע הקיטור ואחד התעשיינים הגדולים של בריטניה במאה ה–18, הציג בשעתו את הצעקה האחרונה בתחום התחבורה לקיסר סין שהגיב "איננו מעריכים פריטים מחוכמים, ואין לנו כל צורך ביצרנים של ארצכם". אוי לך, הגלובליזציה, what have you done. כולם חושבו שאת ערך בפני עצמך, שאת מטרה נעלה, שאת קדמה ונאורות, שאת דמוקרטיה. למה אף אחד לא הבין שאת בעצם כביש? לא רק שבסין השתמשו במנוע הקיטור בסופו של דבר, אלא שסיני שאכל עטלף או שכב עם עטלף, או השד יודע מה – הדביק חצי עולם ב70 יום. בסופו של דבר יצרנו מכונה משומנת ושמה גלובליזציה שגם היא אינדפרנטית כלפינו כמו הזמן, המקום והקיום – אז במה עוד נאמין? בלאומיות נכון? בואו נשחק את משחקי המדינה בארגז החול. המדינה שלי, והמדינה שלך. לכל אחד יש מדינה משלו ולמי שאין מדינה – חבל, בעיה שלו.

רק שלא נשכח - הסיפור הלאומי לא יכל להתרחש אילולא התקשורת והפיתוח המהיר. קחו לדוגמא את מבצע ואקלרי. ניסיון הפיכה נכשל כי שטאופנברג וחבריו לא לקחו בחשבון שמאורת הזאב והמשרד של גבלס מחוברים בטלפון קווי. הפיהרר מת, ואחרי חמש דקות הוא קם לתחייה. ההפיכה נכשלה ושלחה את ההיסטוריה של העולם לגוג ומגוג. בחמש דקות. עשרות שנים אחר כך, צורר טורקי בולם הפיכה שילטונית בשיחת וידאו מהסמארטפון. הטכנולוגיה אדישה ולא מבחינה בין טוב לרע. זה שמרטין לותר קינג נאם במיקרופון לא הופך כל מיקרופון לנאום של מרטין לות'ר קינג. את הגלובליזציה יש לנצל, לנווט ולהכתיב ולא להפוך אותה לסרט פולחן עם ריטואלים דתיים.

Provided to YouTube by Universal Music Group Isolation (Remastered 2010) · John Lennon Plastic Ono Band ℗ 2010 Calderstone Productions Limited (a division of...

אני מחכה שיקראו לי בחדר 3827. הידיים שלי מכוסות בכפפות צמר ירוקות, נכנסות בהפגנתיות בין הירכיים שלי. אני לוחצת אותן חזק ...
06/05/2019

אני מחכה שיקראו לי בחדר 3827. הידיים שלי מכוסות בכפפות צמר ירוקות, נכנסות בהפגנתיות בין הירכיים שלי. אני לוחצת אותן חזק חזק כדי שיתחממו. זה לא עוזר. הן עדיין קרות. "אתן חייבות להתחמם. אסור לכן להיות קרות. אסור!" אני מוציאה מהתיק שלי את התרמוס הגדול והכסוף שהכנתי בבית. מוזגת לי כוס אחת של תה ומחזיקה את הכוס. אני לא רוצה לשתות. רק להתחמם.
הכינור שלי שוכב ערום על השולחן המרובע והאפור. רק מלהסתכל עליו נהיה לי קר. אני מסיטה במהירות את מבטי ולוקחת לגימה קטנה מהתה. הוא לא חם. הוא בדיוק בטמפרטורה הפושרת הזו, שמחריבה כל זכר לאיזשהו טעם טוב שפעם היה קיים. אני מניחה את הכוס בצד ומורידה את הכפפות הירוקות שלי. ידיי משתפשפות זו בזו באגרסיביות. "קדימה, קדימה!", אני מעודדת אותן, "אתן יכולות לעשות את זה!". אני מנערת אותן כל כך חזק עד שהאצבעות שלי עוד מעט יוצאות מהמקום. "הכי טוב זה חום שבא מבפנים", המורה שלי תמיד אומרת, "מהלב אל הידיים". אבל אצלי החום לא עובר ככה. הידיים שלי תמיד קרות. תמיד. לא משנה כמה הלב חם. "תעשי שכיבות שמיכה!" היא הייתה אומרת בצחוק מקניט, בזמן שהייתי מסתכלת עליה בעיינים דומעות. אני מסתכלת על כפות הידיים שלי. הן משתנות. מצבע לבן כחול הן הופכות כל רגע ליותר ויותר וורודות. הוורידים שלי מתרחבים, מנסים בכל כוחם להעביר את הדם המעט שנותר עד לקצות האצבעות הרחוקות. זה כמו קסם.
אני הולכת בהתרגשות אל עבר השולחן המרובע והאפור, ולוקחת את הכינור. הוא קפוא. הוא כל כך קר שברגע הראשון אני רוצה לזרוק אותו ממני, רק שלא יגע בי ויכניס את הקור שלו לתוכי. אני מותחת את השערות של הקשת, משמנת אותן בעדינות עם השרף ומניחה את הכינור על הכתף. אני מתחילה לנגן. מיתרים פתוחים. הקשת קצת רועדת אבל כעבור כמה תנועות היא נרגעת. גם אני. יד שמאל מצטרפת. מתחילה ללחוץ על המיתרים, לאט לאט. "סולמות זו הדרך הכי טובה להתחמם", הייתה אומרת המורה שלי, כאשר עייניה הגדולות כמעט יוצאות מחוריהן מרוב כובד משקלה של הרצינות שבדבר. מהר מאוד הסולמות ננטשים לטובת באך. הסונטה הראשונה של באך לכינור סולו, פרק ראשון. אני הכי מפחדת מבאך. אין פסנתר, אין מלווה, רק אני והכינור הקפוא. אין אף אחד שיציל אותי ממנו.
אני מתחילה לנגן את הסונטה הראשונה של באך. פרק ראשון. הקשת שוב רועדת והמיתרים כמו סכינים דקים, חותכים לי בעדינות את העור הקשה. אני ממשיכה. אני לא אוהבת איך שזה נשמע, אבל אני ממשיכה. הכול יוצא מזויף, כאילו מעולם לא ניגנתי על כינור. כאילו זו הפעם הראשונה בחיי שאני מחזיקה אותו בידיי. אני מפסיקה. לא רוצה לנגן יותר. לא רוצה להיות אתו לבד בחדר. מצד שמאל על הקיר שממולי תלויה מראה עגולה. גודל בינוני. צריך להתלבש ולהתאפר. זה מה שיחמם אותי. באירועים האלה חשוב להיות יפה. כולם יודעים שהשופטים מסתכלים על הבנות. לא סתם כולן מתייפייפות ומתגנדרות כאילו הזמינו אותן לנשף הריקודים השנתי בארמון וורסאי. כשמישהי יפה נכנסת, בבת-אחת השמיעה שלהם נעשית פחות טובה. זה מה שהמורה שלי תמיד אומרת. אני לא יודעת אם זה נכון. מה שבטוח שזה לא מזיק. הסחות דעת זה חשוב. גם בשביל השופטים וגם בשבילי.
אני מפזרת את השיער מול המראה. חושבת מה אני יכולה לעשות אתו. לנגן עם שיער פזור אני לא יכולה. הוא מפריע לי להתרכז. אני מעבירה אותו מצד לצד, פעם עם יד ימין ופעם עם יד שמאל. לראות איך הוא נראה עם השביל בצד, לא סימטרי, לא ישר, בלאגן. זה יפה הבלאגן הזה, חבל שאי-אפשר לנגן עם שיער פזור. המורה שלי תהרוג אותי ואני לא אצליח לנגן. אני הולכת לקחת את הקלמר הפרחוני מהתיק. יש בו סיכות סבתא שחורות, אייליינר, סומק ואודם. אני לוקחת את האודם ומתחילה למרוח על השפתיים. זה לא משהו שאני רגילה לעשות, לשים אודם. גם לא באירועים כאלה. שפתיי זזות פנימה והחוצה כדי שהאודם יגיע לכל נקודה וורודה וחיוורת. אני מסתכלת על עצמי במראה. אני לוקחת את האייליינר ומתחילה לצייר קו דק מעל עין ימין. היד שלי רועדת. "די תירגעי" אני אומרת לה, אבל זה לא עוזר. קו שחור ועבה חוצה את העין שלי ומגיע עד מעל הגבה. האייליינר זז. יש לו חיים משלו, והעין שלי חצויה לשניים עכשיו. אני מכניסה אצבע לפה ומלקקת אותה בעדינות. מנסה למחוק באמצעות הרוק שעל האצבע את הקו המפחיד והשחור שחוצה את העין שלי. זה עובד. אני מסתכלת על עצמי במראה. אני נראית כמו מישהי אחרת. אני אוהבת את זה. סוף סוף הידיים שלי חמות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!
לכתבות נוספות יש להיכנס לאתרנו:
https://catharsis-co.com/

עם מספר הגבות שהורמו בכל פעם שאמרתי שאני לומדת פילוסופיה אפשר לרצף מגרש כדורגל שלם. או למלא את הכינרת. או לבנות גשר שחוצ...
29/04/2019

עם מספר הגבות שהורמו בכל פעם שאמרתי שאני לומדת פילוסופיה אפשר לרצף מגרש כדורגל שלם. או למלא את הכינרת. או לבנות גשר שחוצה את הירקון. או עוד כל מיני דימויים שמנסים להסביר את המספר הרציונלי 'מלאנתלפים' לאנשים מיעוטי יכולות מתמטיות.

זה לא שללמוד פילוסופיה זה כזה מיוחד. אבל, באופן מפתיע, אף פעם לא קיבלתי תגובה שותקת להצהרה "אני לומדת פילוסופיה". התגובה השנייה שאני מקבלת לרוב היא: "ומה עושים עם זה?". ולכל אלו ששאלו, אני רוצה להשיב שזו באמת שאלה טובה, אפילו טובה מאוד. אבל יותר ממה שהשאלה הזו שואלת, היא בעצם אומרת: "איך יצאת כזאת פראיירית?". היא צועקת "את לא תתעשרי מזה!". היא חורצת "את בטח סתם שוכבת על הדשא וחושבת על שטויות". ובאופן אירוני, היא גם לוחשת בביישנות, "מה זה פילוסופיה?".

האמת שהתשובה לשאלה הזו לא נמצאת אצלי, ואני גם לא מוכנה לקחת את המשא הכבד של הרוח עלי. כל מה שאני יכולה לומר זה שללמוד מדעי הרוח במאה ה-21 זו בחירה תמוהה לכל הדעות. ואולי נדמה שלא, אבל מדובר בבחירה שבחרתי מרצוני החופשי ולא מתוך אילוצי מערכת, כישלונות בפסיכומטרי או רצון להתחיל ללמוד כבר ולא משנה מה.

הדיון על הרוח, החומר ומה שביניהם הוא עתיק יומין, ולמתעניינים בתחום יש זרם פילוסופי שלם שעוסק רק בזה. אבל אם ננטוש רגע את המחשבה הפילוסופית, נגלה שהמאבק בין הרוח לחומר מקבל את צורתו בעידן המודרני במאבק בין הנרשמים לפקולטות כמו ניהול, הנדסה ומדעים מדויקים, לבין הנרשמים למדעי הרוח. ולא רק בין הנרשמים, אלא גם בין המרצים וחברי הסגל האקדמי.

ובואו רגע נדבר על המונח הזה, אותו יצור כלאיים שהאקדמיה יצרה: השם 'מדעי הרוח'.

מה זה בעצם אומר? הרי יש פה פרדוקס – אם יש משהו שהרוח היא לא, זה מדעית. היא לא ניתנת לכימות, אי אפשר להכניס אותה למשוואות, אין עקומות תמורה ברוח, ובהחלט אין לה מסה והיא לא נמשכת למרכז כדור הארץ. הבחירה למתג מקצועות שאינם מדעיים כ'מדעי הרוח' אומרת מספיק על העולם העכשווי. אם בחרת ללמוד את עולם הרוח, לפחות ניתן לו שם סקסי כמו 'מדעים', כי אחרת לאן תתקדם עם פילוסופיה. אפילו שר החינוך שלנו קורא בקול: לכו ללמוד מתמטיקה בתיכון והנדסה באוניברסיטה, תביאו הרבה כסף הביתה ועוד כמה אחוזים למדינה. ולמה לא בעצם? הרי כסף זו לא מילה גסה, וכל אחד היה רוצה שיהיה לו קצת מהדבר הנחמד הזה בכיס.

ועדיין, משהו מציק כאן. אולי זו הגישה הצרכנית של הסטודנטים שמגיעים לאוניברסיטאות; אותה גישה של "מה יצא לי מזה". אולי זו ההנחה השגויה שאוניברסיטה היא כלי לרכישת מקצוע ולא כלי לרכישת ידע, אותה הנחה שמנמקת את הגישה לפיה השכלה היא מוצר אותו יש לרכוש כדי לקבל מקצוע, ועם המקצוע להמשיך, כמצופה, את מה שמאגד אותנו ביחד בחברה המודרנית – יצרנות יצרנות ועוד יצרנות. ולגבי ההכרחיות של אותה היצרנות, אתם כבר תחליטו.

פילוסופיה נובעת מהמחשבה שהעולם מורכב, ודברים מורכבים צריך לפרק לאט וביסודיות. זו מה שעושה הפילוסופיה, מגיעה ליסודות הרעיון, ואז שואלת מה זה בכלל יסודות ולמה צריך אותם. אין כאן רווח כלכלי ואין כאן יוקרה מדעית, כי אחרי הכול, כנראה שלא שמעתם לאחרונה על מחקר פורץ דרך בתחום הפילוסופיה. האקדמיה מספקת כלי לחשיבה מורכבת, לחשיבה ביקורתית, לחשיבה פילוסופית.

לחשיבה.

כן, אני יודעת שזה נשמע מוכר, אותה הפעולה שבה מפעילים את הדמיון ואת ההכרה. אותה פעולה שקצת שכחנו איך לבצע. אבל היא הייתה פה עוד לפני המכונות, לפני המחשבים, וכן, לפני הכסף. בשבילי הרוח היא שמשנה את מצבו של החומר, המחשבה משנה את העולם, ובראייה כזו, הרי שלימודי הרוח הם הכרחיים לחיים בעולם של עשייה.

ותראו איזה פלא: התהום שבין פיזיקה למטאפיזיקה לא עמוקה כמו שחשבנו.

טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!
לכתבות נוספות יש להיכנס לאתרנו:
https://catharsis-co.com/

את המציאות הנוכחית אפשר לכנות "מרדף"; כמעט כל תחום משתתף בכלכלת ה"רדיפה". תראו למשל את הרשתות החברתיות- עולם שכולו מרדף ...
22/04/2019

את המציאות הנוכחית אפשר לכנות "מרדף"; כמעט כל תחום משתתף בכלכלת ה"רדיפה". תראו למשל את הרשתות החברתיות- עולם שכולו מרדף אחר קליקים, תשומת לב, מכירות, פורנוגרפיה, מלחמת דעות והתפרעות חסרת רסן של טוקבקיסטים ומבקשי פרובוקציות. הביטו בשוק העבודה הנוכחי: מהו אם לא מרדף אחר עושר בלתי מושג? העובד הישראלי נראה כעכבר מעבדה שרץ בתוך גלגל. כולם רוצים כסף, וכולם רוצים דברים שקונים בכסף. גם בתחום הציבורי כולם עסוקים ברדיפה: אוכפי החוק לבושי המדים, פקידי הביטוח הלאומי, פקידי הסעד בסניפים של משרד הרווחה, קופות החולים, דואר ישראל, המשטרה, צה״ל ועוד. גם האקדמיה רודפת אחרי הזנב של עצמה. בעוד שהסטודנטים והסטודנטיות מבקשים מציאות ומחפשים (לפעמים באופן סמוי, לפעמים באופן גלוי) משמעויות פרקטיות, בניסיון להתאים את תוכן הלימודים לאתגרי חייהם, הם פוגשים מרצה לא פרקטי: מרצים שעוסקים במתן רלוונטיות למחקר שלהם על פני מתן רלוונטיות לעולם שבו הסטודנטים שלהם חיים. הציפייה שהמרצה ייצא מחדר ההרצאות ויחדל מלשבת על הגדר "רגל פה רגל שם", ובנוסף יפסיק לייצג אידאות בלבד, נראית בלתי אפשרית למימוש. אז כיצד הסטודנט מסוגל ליישם את המחשבה הביקורתית אותה האקדמיה מעודדת ולהילחם ברדיפה אחר בצע הכסף?

המרצים, בדיוק כמו הסטודנטים, מסתכלים על נתונים שמראים שיותר ויותר סטודנטים מצביעים ברגליים ונמנעים מלהגיע לקורסים שלהם. ההיסק של המרצים הוא פשוט- הבעיה היא אצל הסטודנטים. הדור רקוב. האשמה תמיד מופנית החוצה, אל עבר השיטה, המערכת והתרבות, ובכך פותרים המרצים את עצמם מאחריות תוך הישארות בהילה של – לכאורה – צדק ואמת, שאינם אלא אשליה. כך המרצים מייצרים לעצמם מושאי מחקר בדמותה של "חברה במשבר".

אולי החברה במשבר. אבל ללא ספק, המשבר לא פוסח על נותני הדרשות, הרבנים, המורים והמרצים. אלה המתיימרים לייצג ולתווך רעיונות גדולים. הביאו לי נביא אחד שהאשים את אלוהים ולא את עמו. הרי תמיד אנחנו חוטאים, תמיד אנחנו לא בסדר. והסגל הבכיר הם למעשה קומץ של יחידי סגולה, וכל שנותר לנו הוא לתת להם ללהטט מולנו ברעיונות בני 400 שנה ולהשאיר אותנו פסימיים, תוך כדי פיזור מטאפורות הרות אסון לחלל החדר.

מעטים המרצים הקושרים את התכנים שהם מלמדים אל המציאות של הסטודנטים שלהם. מעטים מהם נוקטים עמדה, מעטים מהם משתתפים במחאות, בביקורת אמתית. ״תבין״, הם אומרים לי, ״אנחנו חלק מברנז‘ה וזה לא אתי״. אני תוהה מהי אתיקה. אולי האתיקה שלהם היא בסך הכול נורמה חברתית של "מגניבות". אתיקה שנשארת על המדף בחדר זחוח היא בעצמה לא אתית.

שלא נדבר על עבודה וקריירה. הם צודקים כאשר הם אומרים שיש הבדל ניכר בין אקדמיה לבית ספר מקצועי. תפקידו של האחרון הוא לייצר קריירה באופן ישיר. האקדמיה מעניקה סל של כלים ושל צורות חשיבה, בהם יבחר הסטודנט אם להשתמש או לא. האקדמיה אמורה לעזור לסטודנט לחשוב. יחד עם זאת, ברגע שהאקדמיה מתעלמת מהמציאות וממשיכה להחזיק באידיאלים בלתי מושגים, היא מייתרת את התפקיד שלה. אתגרי החיים חזקים יותר מכל רעיון. ברגע שרעיון מתעלם מן האילוצים השונים שאמורים לעזור לנו להגשים אותו, הוא נשכח. חשוב לזכור שתואר ראשון מהווה כניסה למשרד, לראיון עבודה, לקריירה אפשרית. מדוע המרצים לא מקדישים מחשבה על הרגע שאחרי התואר? מדוע האקדמיה לא מעבירה סמינרים למרצים ועוזרת להם להתאים את תוכן הלימוד לשוק העבודה המשתנה, במידת האפשר כמובן? מדוע הפרקטיקה שייכת רק למקצועות החופשיים? בפקולטה שבה נשכחה הפרקטיקה, הסטודנטים ישכחו את הפקולטה. ברגע שהפקולטה תישכח, תפקידה יעלם ברגע אחד. הכוח של הספרים הוא בכך שעוד קוראים אותם. ברגע שיחדלו מקריאה, לא תודפס אף לא מילה אחת. אז ה"רדיפה" של המציאות העכשווית מתחלפת באקדמיה לבריחה מהפרקטיקה.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!
לכתבות נוספות יש להיכנס לאתרנו:
https://catharsis-co.com/

"זה לא סוד שמצב חקר הבוטנים בארץ הולך ומדרדר. מדי שנה כמות הנרשמים הולכת ויורדת, ובכירי הסגל צריכים ללמד קורסי מבוא ותרג...
15/04/2019

"זה לא סוד שמצב חקר הבוטנים בארץ הולך ומדרדר. מדי שנה כמות הנרשמים הולכת ויורדת, ובכירי הסגל צריכים ללמד קורסי מבוא ותרגולים. בשנה שעברה, בקורס הדגל שלנו – ׳אגוז קשה לפיצוח – עיון עומק בתורת הסוד הקבוקית׳, היו רק שבעה תלמידים. זה לעומת לפני שבע שנים, שהמספר עמד על שבעים ושניים. בקצב הירידה הזה, החוג ייסגר תוך ארבע שנים.אין זה אומר שחקר הבוטנים הינו נחלת העבר..."

מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

זה לא סוד שמצב חקר הבוטנים בארץ הולך ומדרדר. מדי שנה כמות הנרשמים הולכת ויורדת, ובכירי הסגל צריכים ללמד קורסי מבוא ותרגולים. בשנה שעברה, בקורס הדגל שלנו – ׳אגוז קשה ל....

היום אנחנו מביאים לכם משהו אחר, יובל מציג לכם את הבלוג של אסמארי. בלוג שמהווה נקודת מבט על האנשים השקופים של האוניברסיטה...
08/04/2019

היום אנחנו מביאים לכם משהו אחר, יובל מציג לכם את הבלוג של אסמארי. בלוג שמהווה נקודת מבט על האנשים השקופים של האוניברסיטה.

זאת דעתו של יובל בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

שלום, שמי אסמארי, יזם. החלום שלי הוא לעשות כאן מספיק כסף ולהביא את הטכנולוגיה המפותחת שלכם לארץ מולדתי. את הבלוג הראשון שלי החלטתי להקדיש למשתמשים בכלל שירותי האוניב....

פודקאסט בחירות 2019 בשיתוף כותב הספר האסטרטגיה שניצחה את הארנב
04/04/2019

פודקאסט בחירות 2019 בשיתוף כותב הספר האסטרטגיה שניצחה את הארנב

פודקאסט מתוך ראיון למגזין סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. מערכת הבחירות בישראל היא פיגורה ליחסים המורכבים בין קבוצות שסועות בחברה הישראלית. הנרטיב הביטחוני קשור בטב....

"אני שומע הרבה סטודנטים וסטודנטיות חוזרים על הסיסמא "זה הגיל". לתפיסתם, זה הגיל לטעות, להנות, לצבור כמה שיותר חוויות, לא...
01/04/2019

"אני שומע הרבה סטודנטים וסטודנטיות חוזרים על הסיסמא "זה הגיל". לתפיסתם, זה הגיל לטעות, להנות, לצבור כמה שיותר חוויות, לאהוב, להיפרד. יש כאלה שגם מקצינים וחושבים שזה גם הגיל למות ברחבה של איזה מועדון ולקום לתחייה באיזו דירה עם עוד בוקר מלא חרדה ונקיפות מצפון אחרי שורות שנדחפו בשיירה. בקיצור, זה הגיל, כי בעוד כמה שנים כבר לא נוכל לעשות את זה..."

זאת דעתו של Yoad Tzor בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

אני שומע הרבה סטודנטים וסטודנטיות חוזרים על הסיסמא "זה הגיל". תמיד הם גם מצמידים לה נורמת התנהגות מסוימת ומשתמשים בגיל הצעיר כמעין נימוק. לתפיסתם, זה הגיל לטעות, להנו....

יובל מזמין אתכם להציץ לתוך המסע שלו אחר תעודת "האמן" מטעם אוניברסיטת תל אביב.מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.*טור זה פורסם ...
25/03/2019

יובל מזמין אתכם להציץ לתוך המסע שלו אחר תעודת "האמן" מטעם אוניברסיטת תל אביב.

מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

לקוח יקר, אוניברסיטת תל אביב מזמינה אותך למסע בין שלוש שנים על קייק. רוצה להיות אמן? קודם תלמד לחתור. אנחנו נצא מיוון העתיקה, נעבור דרך התקופות החשובות, ולבסוף נעגון ב....

דווקא בתקופת הבחירות הזו
22/03/2019

דווקא בתקופת הבחירות הזו

Manic Street Preachers - If You Tolerate This Your Children Will Be Next (Official Video) 20 Year Collector’s Edition of ‘This Is My Truth Tell Me Yours’ is ...

Yoad Tzor"רבים יטענו כי התואר הראשון של המחר הוא תעודת הבגרות של אתמול, ושאין באמת חשיבות מכרעת לנושא התואר ורק הציונים ...
18/03/2019

Yoad Tzor
"רבים יטענו כי התואר הראשון של המחר הוא תעודת הבגרות של אתמול, ושאין באמת חשיבות מכרעת לנושא התואר ורק הציונים מדברים. מדברים למי? למעסיק העתידי כמובן, שיעיין בחדווה ובהנאה בגיליון הציונים של המרואיין הטרי מהאוניברסיטה. לעומת זאת, אחרים יטענו כי תחום הלימוד חייב להשיק לקריירה. כך שלמעשה האוניברסיטה היא כלי להכשרת עובדים לשוק העבודה. כאן הבעיה נפתרת מיד – סטודנט פיקח יבחר את תחום הלימוד המבוקש ביותר בשוק העבודה שהוא מצליח להתקבל אליו..."

זאת דעתו של יועד בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

אין ספק שפחות ופחות סטודנטים וסטודנטיות נרשמים כל שנה למקצועות הרוח. חוגי הספרות, פילוסופיה, היסטוריה, מזרח אסיה ועוד, נשארים שנה אחר שנה בתחתית רשימת העדיפויות של ה....

"כבר כמה שנים שאני אוחז בדעה לגבי כל דבר, כולל אמא שלך. אחת מדעותיי הרבות היא שתואר פרקטי הוא אחד כזה שניתן לעשות בו שימ...
11/03/2019

"כבר כמה שנים שאני אוחז בדעה לגבי כל דבר, כולל אמא שלך. אחת מדעותיי הרבות היא שתואר פרקטי הוא אחד כזה שניתן לעשות בו שימוש אמיתי. זה משפט מאוד חכם שכרגע הענקתי לכם בחינם. אתם רשאים לכתוב אותו על דף ולתלות בחדר, לשתף בפייסטגרם או לקעקע אותו על שק האשכים המקומט שלכם ולתת למאהבות ומאהבים רגעיים לחשוף אותו בשעת לילה מאוחרת כמעין מפת אוצר נסתרת הכוללת בתוכה גם את האוצר..."

זאת דעתו של דניאל בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

אקדים ואומר שאינני בוגר מוסד אקדמי, וגם אין ברשותי תעודת בגרות. מעולם לא נזקקתי להם כי הייתי חכם כבר מקודם. בגיל צעיר מאוד, הרבה לפני עמיתיי לארגז החול ולאכילת הנזלת, ....

"הסטודנטים למדעי הרוח הם מיקרו-קוסמוס למצבם של מדעי הרוח בכלל. החרדה מהאבטלה יוצרת אפקט כפול; מצד אחד, גורמת לצריכת משכב...
04/03/2019

"הסטודנטים למדעי הרוח הם מיקרו-קוסמוס למצבם של מדעי הרוח בכלל. החרדה מהאבטלה יוצרת אפקט כפול; מצד אחד, גורמת לצריכת משכבי כאבים למיניהם בדמותם של סמי הזיה אשר נצרכים במרתפי המסיבות של הערים הגדולות. מצד שני, היא מביאה לשיתוק שגורמת להיווצרותם של יותר ויותר מובטלים חסרי מעש, מיואשים ומבולבלים..."

זאת דעתו של Yoad Tzor בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

הסטודנטים למדעי הרוח הם מיקרו-קוסמוס למצבם של מדעי הרוח בכלל. החרדה מהאבטלה יוצרת אפקט כפול; מצד אחד, גורמת לצריכת משכבי כאבים למיניהם בדמותם של סמי הזיה אשר נצרכים ב...

במהלך איסוף החומרים לגיליון השלישי, פנינו להתאחדות הסטודנטים הארצית בבקשה לקבל את דעתם בנושא. ההתאחדות שמחה לשתף פעולה ו...
25/02/2019

במהלך איסוף החומרים לגיליון השלישי, פנינו להתאחדות הסטודנטים הארצית בבקשה לקבל את דעתם בנושא. ההתאחדות שמחה לשתף פעולה וזוהי תשובתה של איימי שמציגה כיצד השוני שאנו כילדי דור הY וה Z, מביאים לעולם התעסוקה.

"דו"ח שפורסם מטעם מכון מאיירס ג'וינט ברוקדייל בשנת 2017, מיפה שלושה מנועי שינוי בשוק התעסוקה בימינו: חידושים טכנולוגיים, שינויים חברתיים ושינויים דמוגרפים. אמנם רובוטים לא ישלטו בעולם כפי שציפו כבר במאה הקודמת, אך "הרובוטים", או יותר נכון החידושים הטכנולוגיים, אכן יְיַתרו משרות מסוימות ויפנו מקום להיווצרותן של משרות חדשות. כפועל יוצא מהתפתחויות טכנולוגיות, גם תוחלת החיים של האוכלוסייה משתנה – אנשים חיים יותר זמן, כלומר צריכים לעבוד יותר שנים, ודמותו של העובד 'הטיפוסי' משתנה כתוצאה מהגירה ומתהליכי גלובליזציה."

זאת דעתה של איימי בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

אנחנו, ילדי דור ה-Y וה-Z, לא נעבוד באותו מקום עבודה במשך ארבעים שנים, ואפילו לא במשך עשור. יש שיתארו את המחשבה על התרחיש הזה כקלסטרופובית ומחניקה. לא, זה לא כי אנחנו מבול....

אמיר מנסה להבין מהי תפקידה של האקדמיה בתרבות שלנו? האם החלטת המל"ג לאפשר למכללות להעניק תואר ראשון הזהה לזה שניתן באוניב...
18/02/2019

אמיר מנסה להבין מהי תפקידה של האקדמיה בתרבות שלנו? האם החלטת המל"ג לאפשר למכללות להעניק תואר ראשון הזהה לזה שניתן באוניברסיטאות פגע בתפקידו של המוסד האקדמאי? או שהיא דווקא מחזקת את הפריפריה, ומובילה לשוויון?

זאת דעתו של Amir Perez בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

בשנת 1993 החליטו הממשלה והמל״ג לאפשר למכללות (שעד אז העניקו השכלה לא אקדמית) להעניק תואר ראשון הזהה לזה שניתן באוניברסיטאות. מאז, המאפיין העיקרי המבדיל את המכללות מהאו...

קריסטינה מתארת את הפחדים והחששות שלה בעקבות התלבטות בין למידת תואר פרקטי מול למידת תואר בשביל הנפש. "הפנטזיה שגידלו אותי...
11/02/2019

קריסטינה מתארת את הפחדים והחששות שלה בעקבות התלבטות בין למידת תואר פרקטי מול למידת תואר בשביל הנפש.

"הפנטזיה שגידלו אותי אליה הייתה להרוויח כסף, והרבה. אז מה אם על הדרך הייתי צריכה לוותר על האנושיות שלי ולהפוך לבורג במכונה, לפחות הפנטזיה הזו החליפה עבורי את חרדת הקיום בחרדת הכסף. יותר קל להתמודד עם הפחד מכסף, במקסימום אין. מוות תמיד יש, והרבה יותר מפחיד להתמודד עם מה שיש מאשר עם מה שאין."

זאת דעתה של קריסטינה בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

עוד כשהייתי בתיכון ידעתי שאלך ללמוד באקדמיה. היה בהחלטה הזו משהו מנחם ומרגיע – לדעת שיש לי חממה בה אעביר כמה שנים עד שאצטרך לקבל החלטות של גדולים. לעיתים הייתי נכנסת ...

יועד משתמש בסיפור חיו על מנת לתאר כיצד נוצר ההומוסטודנט. ולמה לפי דעתו תור הזהב שלו עבר."כשהתבגרתי והגעתי לתיכון הבנתי ש...
04/02/2019

יועד משתמש בסיפור חיו על מנת לתאר כיצד נוצר ההומוסטודנט. ולמה לפי דעתו תור הזהב שלו עבר.

"כשהתבגרתי והגעתי לתיכון הבנתי שהאופק הוורוד שאני מדמיין מותאם לצרכי המערכת הנתונה. ואז ההומואיות שלי התעצבה לה; תמרון האינטרסים שלי מול האינטרסים של המערכת. לפעמים בעורמה, לפעמים בציות מופתי וצהוב, ולעיתים מתוך תחושת חובה בלתי מוסברת לציות לחוק. כך התעצבתי, זן חדש של הומו-סאפינס, הומו-סטודנט, מעין שריד אבולוציוני לתהליכי התפתחות גדולים ממני, שתמיד אני בתוכם, מובל כצאן לאיזה אחו גדול ורחב, לגן עדן מדומה של חופש ועושר הבלתי נגמר. רק אם אציית, רק אם אלך בתלם, אגיע לשם. כמובן שמהותו של יעד זה הוא בתור היותו הבטחה לא ממומשת, תמיד בגדר חלום תמים ותלוש. אבל את החלום הזה המערכת לא מפסיקה לפמפם."

זה דעתו של Yoad Tzor, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". גיליון זה מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

כמו כל חומר גלם דומם וחסר תבונה הגעתי לפס הייצור הראשון שלי. זו הייתה חוויה מטלטלת עם מנגנון תמיכה אובססיבי שהקל מעט על ההתאמה וקבלת המרות הנדרשת. לצידם של העונשים וה...

מיכל עצרה לרגע ממרוץ החיים. והסתכלה על מי שהולך לידה: איש עם חליפה הולך בעצבים ונתקע בעץ, בחורה מיואשת עם תג על הדש של ה...
28/01/2019

מיכל עצרה לרגע ממרוץ החיים. והסתכלה על מי שהולך לידה: איש עם חליפה הולך בעצבים ונתקע בעץ, בחורה מיואשת עם תג על הדש של החולצה – לא ברור אם היא לפני או אחרי משמרת בסופר־פארם- כמה לובשי מדים. מיליון הבדלים בין כל אלה: חלק גבוהים, חלק גרים במושב וחלק מזמן ויתרו על להצביע בבחירות. אבל אני בטוחה שיש להם איזה גורם משותף: אף אחד לא נראה מרוצה. ממה הם לא מרוצים?
אולי אני נאיבית, אבל בכל זאת, בא לי לעבוד במקום שכיף לי בו, במקצוע שכיף לי בו.

זאת דעתה של Michal Kadosh, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". גיליון זה מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

בעודי מתזזת ברחובות תל אביב, מחפשת משהו שרציתי להספיק לקנות כדי להספיק להגיע הביתה כדי להספיק לצאת שוב, עצרתי לשנייה את המרוץ. למה אני תמיד מתחרה בעצמי? מהו קו הסיום? ....

27/01/2019

סרטון מקוצר של אירוע ההשקה לכבוד הגיליון השלישי שלנו "הומו-סטודנט" שבו נערך פאנל מיוחד בהשתתפות בכירים מהאקדמיה ומשוק העבודה. >> לינק בתגובה הראשונה לקריאת הגיליון המלא

איה מנסה להבין למה למרות שאנו מדברים על כך ששוק העבודה ישנה את פניו כליל, ועל כך שהעובדים יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כעו...
21/01/2019

איה מנסה להבין למה למרות שאנו מדברים על כך ששוק העבודה ישנה את פניו כליל, ועל כך שהעובדים יצטרכו להמציא את עצמם מחדש כעובדים ולשם כך הם ידרשו ליוזמה, לגמישות, לחדשנות וליצירתיות. אבל בפועל אנחנו מגיעות לאוניברסיטה בשביל לשנן "ולעבור". ואיך לעזאזל משתלבים מדעי הרוח בנושא?

זאת דעתה של איה בנושא, מה דעתכם? נשמח לשמוע בתגובות.

*טור זה פורסם לראשונה בגיליון השלישי "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

במהלך שנותיי ככלכלנית לא בניתי גרפים במטרה למצוא נקודת שיווי משקל, מעולם לא פתרתי משוואות עם נעלמים ולמרות עבודה בשרות הציבורי, לא נדרשתי לעסוק בקביעת שער הריבית. וב...

אנחנו שמחים להודיע על יציאתו של הגליון השלישי של מגזין קתרזיס, גיליון שכותרתו הוא "הומו-סטודנט". בגיליון זה אנחנו מבקשים...
14/01/2019

אנחנו שמחים להודיע על יציאתו של הגליון השלישי של מגזין קתרזיס, גיליון שכותרתו הוא "הומו-סטודנט". בגיליון זה אנחנו מבקשים לחקור את היחסים בין הסטודנטים לבין הכוחות המשפיעים עליו, ביחס לאפשרויות הקיימות עבור הסטודנט בסיום פרקו האקדמי והשתלבותו בחברה.

במהלך התקופה הקרובה אנו נפרסם את הכתבות אשר פורסמו בגיליון. אז אתם מוזמנים לעשות לנו לייק, ולעקוב אחר פירסומינו הבאים.

כותרת הגיליון השלישי של מגזין קתרזיס, ״הומו-סטודנט״, היא כמובן פראפרזה על השם הביולוגי שלנו בני-האדם, הומו-ספיינס. הכותרת מבקשת לראות בסטודנט הישראלי היום תוצאה של ת....

טקסט נפלא של התרחבות - דנית גולד תלמידת תואר שני ב School of Cultural Studies - בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אבי...
23/12/2018

טקסט נפלא של התרחבות - דנית גולד תלמידת תואר שני ב School of Cultural Studies - בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב ב החוג לספרות אוניברסיטת תל-אביב
פורסם בגיליון "הומו-סטודנט". מחולק חינם וזמין לכם בקמפוסים המרכזיים בישראל!

היא לא מצביעה לפני שהיא מדברת. היא לא לועסת לפני שהיא בולעת. היא לא מפחדת שמישהו ישים לה סם אונס במשקה. היא לא יורקת כשחתול שחור חוצה את הרחוב. היא לא מרפדת את האסלה. הי....

סטודנטיות וסטודנטים יקרים ! אנחנו מתכבדים ונרגשים להזמין אתכם לכנס בנושא "האקדמיה ושוק העבודה". https://www.facebook.com...
02/12/2018

סטודנטיות וסטודנטים יקרים !
אנחנו מתכבדים ונרגשים להזמין אתכם לכנס בנושא "האקדמיה ושוק העבודה".

https://www.facebook.com/events/958355087706021/

לרגל יצאתו לאור של גיליון מס' 3 של מגזין קתרזיס, בתמיכת בית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב, החלטנו שכדאי לארגן ערב השקה מיוחד בהשתתפות בכירות ובכירים באקדמיה ובשוק העבודה כדי לנסות ולענות על שאלות חשובות בנוגע למגמות בשוק העבודה העתידי ומקומם של התארים ולימודים האקדמיים בתעסוקה ובעיקר - מקומם של הסטודנטיות והסטודנטים המבקשים להקנות לעצמם, בסופו של דבר, קריירה.

הפאנל יתקיים בסגנון של "שולחן עגול", שיחה משותפת עם כל הדוברים בהנחיית מו"ל קתרזיס מר יועד צור, סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה ובספרות באוניברסיטת תל אביב. בסופו של הפאנל יוקצה זמן להשתתפות הקהל ושאלות לעבר חברי הפאנל.

משתתפים:

פרופ' ליאו קורי - דקאן הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב.

גב' חני יעקב - סמנכ"לית, קבוצת Manpower ישראל.

מר דוד צור - מנכ"ל שותף, חברת Impress Media.

גב' ספי כהן - בנעים - מנהלת המרכז לפיתוח קריירה, אוניברסיטת תל אביב.

מר דני אור - מנכ"ל, חברת Headstart.

הכניסה חופשית כמובן, וגם כיבוד ושתייה חופשי כל הערב.

מקווים לראותכן.ם

מערכת קתרזיס.

היום ה-25.11 יום המאבק באלימות נגד נשים. אלימות נגד נשים באה לידי ביטוי בצורות רבות: מינית, פיזית ופסיכולוגית. יש לה השל...
25/11/2018

היום ה-25.11 יום המאבק באלימות נגד נשים. אלימות נגד נשים באה לידי ביטוי בצורות רבות: מינית, פיזית ופסיכולוגית. יש לה השלכות מרובות על חיי נשים שחוות פגיעה גופנית וטראומה פסיכולוגית, והן מגיעות לעיתים לחרפת עוני ומוות.

מיה שואלת איך זה יתכן שבמדינת ישראל הדמוקרטית שביטחון אזרחיה נמצא במעלה הראשונה, 20 נשים (בממוצע) נרצחות בשנה? ואיך קורה שהמצב הזה פשוט מתקבל כמעין גזירת גורל שאין מה לעשות נגדה?

Maya Barshishat

השנה היא 2018. אנחנו חיים בתקופה שמתאפיינת בקדמה, מותרות והתפתחות מתמדת. הגענו לעידן שמקדש את הדמוקרטיה ושם במרכז את זכויות האדם. אנחנו עסוקים בלפתח המצאות שימקסמו את ....

כאשר אנחנו מגיעים ליומה העשירי של שביתת הסגל האקדמאי הזוטר, אנו מבינים שהנפגעים העיקריים משביתה זו הם אנחנו, הסטודנטים. ...
23/10/2018

כאשר אנחנו מגיעים ליומה העשירי של שביתת הסגל האקדמאי הזוטר, אנו מבינים שהנפגעים העיקריים משביתה זו הם אנחנו, הסטודנטים. אך בעוד שאגודות הסטודנטים שותקות בנושא, אנו בקתרזיס - מגזין סטודנטים מאמינים שיש לקיים דיון.

אנו מתחילים בטור של יעל שבו היא מסבירה למה היא תומכת בשביתה. "סטודנטים יקרים, חברי לספסל הלימודים. כן, חברי הנדפקים ממחאות קיקיוניות. יש לי חדשות בשבילכם. המאבק של הסגל הזוטר הוא המאבק של כולנו. הוא מאבק על כך שבאוניברסיטה שבה אנחנו לומדים על הומניות, לומדים פילוסופיה וכלכלה. באוניברסיטה שמתיימרת להיות מוסד אינטלקטואלי, נדרסות זכויות של מרצים ומתרגלים כל כך רבים שמלמדים אותנו (כל מי שלא ידע כמה רבים ומשמעותיים הסגל הזוטר גילה עכשיו)."

זאת דעתה של יעל בנושא, מה דעתכם?
מסכימים איתה או דווקא חושבים שהיא טועה?
מוזמנים לשלוח לנו טורים שלכם בנושא ו/או להגיב לנו בתגובות.

ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת תל אביב
ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון

היום בבוקר בעודי רצה לשיעור, עצרו אותי בשער, אחרי שהייתי גאה בעצמי שהצלחתי לקום בבוקר סוף סוף, שוב איחרתי לשיעור. כחלק מתפקידי כיו"ר תא מרצ באוניברסיטה לבשתי הפעם את ה...

Address


Alerts

Be the first to know and let us send you an email when קתרזיס - מגזין סטודנטים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to קתרזיס - מגזין סטודנטים:

Videos

Shortcuts

  • Address
  • Alerts
  • Contact The Business
  • Videos
  • Claim ownership or report listing
  • Want your business to be the top-listed Media Company?

Share

המילה הראשונה | תהליך של יצירה

בטלוויזיה זה מצטלם נהדר. בעיקר לקראת הסוף של תכניות אירוח, או אפילו פיילוט של תוכנית ריאלטי. אדם שעשה זאת, שמראה עכשיו לאחרים את הדרך שלו. אנחנו אוהבים את זה. תהליכי תולדה שמפורקים לגורמים הכי קטנים, על ציר זמן ארוך ומפותל, שבסופו עשה אדם את הבלתי מצופה, הבלתי-אפשרי, הקשה, המתיש והממושך. יש אנשים ששואבים מסיפורים כאלה השראה, ויש כאלה שמדוכאים יותר. צר לי לאכזב, אבל הטקסט שלפניכם איננו כזה. הוא לא מנסה לשים על עצמו גלימה ולהציל את היום, לא מבקש ללקק לכם במודע וגם שלא במודע, גם לא רוצה לסחוט מחמאות. הטקסט הזה רוצה לספר את הסיפור שלו - רק לספר, ותו לא. זה מצטלם גרוע, זה לא מפתיע לקראת הסוף, זה פשוט זה. העולם, הדברים, המציאות והקושי. הסיפור שלפניכם הוא בראש ובראשונה תהליך, ואת זה אפשר ללמוד מתוך שמו - המילה הראשונה. זאת מכיוון שערב הוצאת הגיליון, בשיאן של ישיבות העריכה, תמיד ידענו שאנחנו צריכים להגיע למדור (ששמו נקבע כבר מזמן) ושמו ”המילה האחרונה“. כן, נגמרו הרעיונות המוצלחים, ויועד היה בטיסה חזור מאמסטרדם, ובדרך לשרוול קנה כמה עותקים של מגזינים בינלאומיים כדי לקבל השראה.

למגזין המוזיקה המשפיע בעולם, Rolling Stone, יש מדור בסוף המגזין בשם Last Man Standing, מכאן הרעיון ליצור איזה שהוא סיכום, כיאה לפלטפורמה של העברת מסרים, המסר צריך לעבור חלק, מאוחד, סגור וקליט. אלא שערב הוצאת הגיליון, כל הצוות לא היה במקום סגור ומושלם, להפך. חודשים ארוכים של עבודה על הגיליון דפקו על דלתנו ואמרו את שלהם - מי אנחנו בכלל? אנחנו יותר טובים ממשהו? מה זאת היומרה הזאת לסכם דברים? אנחנו לא רוצים, בשום אופן - להכתיב - מחשבה, אלא אנחנו מעוניינים לעורר אותה, ועל כן, כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להתחיל את השיח עם ’מילה ראשונה‘. אנחנו לא שואפים לסגור שום דבר. מלאכת הסגירה שייכת לאחרים, לאנשים אשר מאמינים בכל לבם ובביטחון שלם ברעיון ומבחינתם, כל רעיון אחר רק יזיק ויפגע בתפיסתם המושלמת והסגורה. לא כאלה אנחנו. אנחנו עדיין שואלים שאלות; גם אם הטורים שלנו מלאי תשובות הם אינם אלא ’מוזיאון השאלות‘ - שכן הם דעה, ועלינו לשפוט דעה לא כמו עובדה. מול דעה שקשה לנו לקבל, עלינו להציג דעה נגדית, מנומקת ובהירה, וחוזר חלילה.

תקרת הזכוכית

באותם ימים רוב החברים שלי היו בטיול הגדול. התחלתי ללמוד תואר ראשון במדעי הרוח והייתי בעיקר בלימודים ובעבודה. מידי פעם היו ישיבות ליליות של ”שאריות הפליטה“ שנשארו בארץ ולא טסו כמו כולם. היה קשה לי לקבל את הנוסחה הזאת של תיכון-צבא-הפוגה קלה-עבודה-טיול-הפוגה-פסיכומטרי-עבודה-לימודים. הרגשתי לרגע שאני דמות ראשית בתאטרון בובות של מישהו, כאלו יש מעלי אח גדול 1984. זה לא התאים לי לחיות בהרגשה כזאת, שאני קלישאה. כמו בדיחה ממוחזרת מספר שאף אחד לא זוכר מי חיבר. רציתי לשבור את הרצף, לא כי ידעתי מה יהיה, למרות שהצגתי את זה כאלו כולם טועים ואני צודק, לא הייתי יותר צודק מהם, והם לא היו יותר טועים ממני.