צֵאנָה

10/08/2024

יש האומרים שמי שחווה בימים אלה משבר לאור החוויה של חוסר שליטה ומציאות כאוטית, בעצם חווה התפכחות. כי הרי המציאות תמיד כאוטית ומעולם לא הייתה לנו שליטה.

מולטי טסקינג זו אולי יכולת מרשימה. ואולי זו בעיה נפשית שלא מאפשרת לנו להיות בדבר אחד באופן מלא בכל רגע נתון. או חוסר יכולת להגיד לא ולסרב לקחת על עצמנו משימה.
להמשיך במשהו, למרות קושי זו התמדה/נחישות/תעצומות נפש. או שזה קושי נפשי שלא מאפשר לנו לראות את המציאות, לשחרר, לעשות את שינוי הכיוון שנדרש.
האם יכול להיות שדברים שאנחנו מתייגים בחברה שלנו כבעיה נפשית, הם בעצם יכולת נפשית? או לפחות, לא בעיה, אלא פשוט מצב? מאפיין.

מצד שני גם אם אכיר בדברים אלה כיכולת או מאפיין ולא כבעיה, האם אנשים אלה יכולים לדאוג לעצמם ללא עזרה? האם אפשר באמת להסתמך על הדברים (למשל נבואות) שלהם? האם הם באמת לא מסוכנים לסביבה? האם אפשר לבנות חיים משותפים איתם (נסו לשאול מי שחי עם אנשים כאלה בבית)?

יש לי חברה שתמיד אומרת שהכל בעיני המסתכל ואין אמת.
אבל כשעגבנייה עולה X זה המחיר שלה, וזה אחוז מסוים מיכולת הקנייה שלי. אין כאן זווית ראייה. החוויה של האם זה יקר או לא, מחיר הוגן או לא, שווה את המחיר או לא, מכביד עלי או לא, כבר כן יכולה להיות קשורה בהסתכלות שלי על המציאות.

יציאה מתבניות מחשבתיות, זה דבר חשוב בעיני, מעשיר, פותח אפשרויות שלא לדבר על חומל ומקבל את המציאות.
רק המחשבה על כמה סבל נגרם מקיבעונות מחשבתיים כלפי בעלי נטיות מיניות שונות, אנשים עם קשיים נפשיים, נשים, שחורים, יהודים, אנשים עם מגבלות פיזיות, זיקנה, ועוד ועוד מוכיחה את החשיבות של זה בעיני.

מצד שני לפעמים מרגיש לי שהצורך או הרצון להיפתח לצורות הסתכלות חדשות נובע גם מקושי ולא מהתפכחות. לעיתים זה אולי לוקח אותנו שוב להתנהלות מקובעת, חשיבה מוגבלת רק בקצה השני, בלבוש אחר.
האתגר הוא איך לדעת אם אני כרגע בקיבעון או שיש לי מדדים נכונים ולא מוטים לבדוק את הדברים.
זה בעצם קצת לשאול האם יש לי יכולת לראות את מה שאני לא רואה.
הקישור כרגיל בתגובה הראשונה.

17/07/2024

הרבה פעמים בסרטים אמריקאיים יש את הדמות הזו הקשוחה, שבקושי מראה רגש, שאין בה רכות אבל אז אנחנו מגלים שהיא טובת לב ואוהבת.
הנוסח הישראלי של זה קצת, הוא הג'דה המחוספסת אבל טובת הלב.

ואני מוצאת את עצמי תוהה, אם הטוב שבפנים מספיק כדי לכפות על כל מה שבעצם מגיע מאותה דמות – הקשיחות, העדר המילים הטובות, החיבוק.

ואולי בתור הסבתא של הקיבוץ (הסטריאוטיפ כמובן), או המפקד שבעצם דואג לחיילים זה בסדר אבל מהורים, בני זוג, חברים קרובים, אנחנו צריכים את זה אחרת. אנחנו צריכים שהם יגידו לנו שהם אוהבים אותנו, מתפעלים מאתנו, שאנחנו גורמים להם לחייך מאושר והנאה. אנחנו צריכים את החיבוק החם והמילים הטובות.

מתי מספיק שאני יודעת מאיפה הדברים באים ומתי אני צריכה שהם גם יובעו באופן בו אני צריכה אותם?

יש רגעים שאני חושבת לעצמי – תתעלי, את יודעת מה הם מתכוונים, אז זה לא מוגש לך בדיוק כמו שאת רוצה. אבל אין מה לכעוס או להיפגע.

וברגעים אחרים אני חושבת לעצמי שלא! אם הם אוהבים אותי אז הם צריכים לרצות להראות לי את זה כמו שאני צריכה. זה חלק מהאהבה. ושהם יתעלו על עצמם, אי אפשר להסתובב בעולם, לפגוע באנשים ולהגיד – כזו אני, אל תתפסי לקטנות.

בפרק דיברנו בין היתר על הורות, על קשר גוף נפש והיכולת שלנו אולי לרפא את עצמנו, על האם פוטנציאל יכולת זו ברכה או עול וגם על חמלה עצמית כשאנחנו לא מושלמות.

שמחנו לחזור להקליט אחרי הרבה זמן שבעיקר בעיות טכניות עיכבו אותנו.
היה כייף שוב לדבר על דברים שאנחנו נהנות לחשוב ולשוחח עליהם יחד.
מקוות שגם אתן.ם תהנו.

הקישור כמובן בתגובה הראשונה.

20/02/2024

אתמול כתבתי לחברה שאני מתביישת שאני לא עושה משהו שאני מאמינה שצריך ונכון לעשות אבל ממש מרגישה שהוא גדול עלי כרגע (אתמול אחר הצהריים, זה לא משהו שאני אף פעם לא עושה).

והיא ענתה – שלא תעזי להתבייש עם כל מה שאת עושה.

רף, הוא דבר מעניין שיש לי אתו יחסים מורכבים.

יש רגעים שאני מאמינה שאני צריכה להסתכל על הרף הגבוה, כי הוא בכנות, הטוב יותר בעיני. הוא דוחף קדימה, מביא ליותר עשייה ומעורר בי השראה והערכה לאלה שעומדים בו. הוא מה שהייתי רוצה להיות לטובת היקום.

אבל ברור לי גם שאם אנחנו שמות את הרף במקום הלא נכון, הוא עשוי לייאש אותנו. הוא עשוי להכניס אותנו להלקאה עצמית וויתור, כי אם ממילא אני לא אצליח לעמוד בו אז מה הטעם? ואם אנחנו סובלות גם מפרפקציוניזם, זה בכלל שילוב קטלני.

אני בדיאלוג ארוך שנים ומורכב עם עצמי על איך אני מזהה אם אני מתמידה או עקשנית, גמישה או חסרת עמוד שדרה, מקבלת וחומלת או מוותרת ומספרת לעצמי סיפורים על למה זה בסדר שאני לא עושה את מה שצריך.

ירדן מאוד מדברת על החשיבות של חוסר שיפוטיות, כלפי עצמי וכלפי אחרות, כי זה לא יעיל ואפילו מזיק.
ואני מסכימה איתה. אבל עדיין הדיאלוג שלי עם הרף מאתגר אותי גם בשאלה מתי זה שיפוטי ומתי זה ביקורת שנותנת לי בעיטה קדימה.

בספר "אני בסדר הבית בסדר", קיי סי דיוויס מתייחסת למצבים בהם כנראה באמת אין יכולת ואז, היא מביאה את האפשרות שבמקום להיות בהלקאה עצמית והתמסרות לחוסר היכולת, חמלה עצמית תהיה יעילה יותר. לא רק לנפש ולמערכות יחסים. דווקא מהמקום שמקבל את המגבלה שלנו ברגע נתון, לפעמים נצליח לזהות את הצעדים הקטנים שיאפשרו לנו למקסם את מה שאנחנו כן מסוגלות.

נשמח לשמוע איפה אתן חוות את הדברים.
התקופה הנוכחית מזמנת הרבה צורך בעשייה והרתמות לעומת הרבה עייפות וייאוש וכאב. ואולי הכלים שמובאים בספר, הם בדיוק מה שאנחנו צריכות עכשיו.

המצב הנפשי שלנו והסדר בבית שלנו קשורים קשר הדוק.קיי סי דיוויס עוזרת לקוראות שלה בשני דברים:1. לסדר את הסביבה שלהן גם כשהמצב הנפשי שלהן לא טוב.2. להיות בחמלה כלפי עצמן ג....

05/02/2024

זהו, העלינו את הפרק האחרון על הספר "מיתוס הנורמליות".

יש בספר התייחסות להרבה דברים ולטענה המרכזית שהרבה דברים שהיום מוגדרים או נחשבים נורמליים, הם לא בהכרח מיטיבים לנו וכשם שהוגדרו נורמליים אנחנו גם יכולים לשנות את ההגדרה של מה באמת נורמלי או מיטיב.
בתמונה שאלות מרכזיות איתן נשארתי.

אישית אני כמובן אוהבת את ההסתכלות הזו, את תחושת הרווחה בלפרוץ כבלים שדמיינתי שיש עלי.
ויש לזה המון רווחים ובספר הוא מביא זווית מיוחדת שמקשרת ממש בין חולי פיזי, נפשי וחברתי לבין ההבניות המחשבתיות הללו.

אבל צריך להודות גם, שהמוכנות להתחיל לפרק את המיתוסים, היא לקחת הרבה על הכתפיים שלנו.
אני משערת שגם כשאנחנו בוחרים להסתכל מחדש, יש רגעים שאנחנו חוזרים למוכר.
לפעמים נופלים לזה, לפעמים נשענים על זה כי האתגר והמשקל הופכים גדולים מידי.

אבל מבחינתי, כל מה שמקנה לי חופש, עושה טוב, שווה לפחות להתחיל להתקדם לעברו.

וכתמיד, נשמח מאוד לשמוע איפה אתן.ם מול הספר🤔🙏

23/09/2023

נסו לדמיין שהייתה לנו היכולת לזהות שאנחנו עומדות להיות חולות פיזית או במצב נפשי משברי לפני שזה קורה והייתה לנו המסוגלות לנקוט בכל הפעולות הנדרשות כדי למנוע את זה.
היינו מבינות שאנחנו לא נאמנות לעצמנו ומעזות לנהוג בצורה שלגמרי מביעה את עצמנו נכון.
או היינו משנות הרגל, או צורת אכילה, או עושות יותר ממשהו שמביא לגוף או לנפש שלנו רווחה וככה מונעות את מצב החולי.
השאלה למה החיים לא לעובדים ככה?
אחד ההסברים המוצע בספר הוא תפיסה עצמית. אם אני לא מאמינה שאני ראויה ליותר טוב אני לא אפעל להשיג אותו. אני לא ארשה לעצמי להשקיע את המשאבים (כסף, זמן, גבולות לאנשים לידינו). לי קשה עם ההסבר הזה, אולי הוא נכון בחלק מהמקרים. אבל הרבה פעמים אני חושבת שזה יושב על מה שאני קוראת חולשה אנושית טבעית.
אין לי כוח, אני מתפתה (להמנע מקונפליקט, לאכול עוד, להתנהג כמו כולם, לישון עוד שעה), אני לא מאמינה שאצליח (מכל מיני סיבות).

נשמח לשמוע מה המחשבות שלכן.ם בנושא.
האם יש תמיד סיבות עמוקות לאי הצלחה שלנו לשנות דברים שכבר הבנו שפוגעים בנו או באחרים או שהרבה פעמים זה פשוט אנושי לא להיות מושלם ולעשות כל מה שנכון?
ועד כמה יש בכם חמלה כלפי מי שלא מונע פגיעה בעצמו או באחר.ת למרות נוצרה ההבנה שיש פגיעה?

06/09/2023

פעם ישבתי עם איש עסקים בינלאומי בתחום התיירות והנדלן שאמר לי שהוא לא היה מי שהוא אם לא היו לו גם נפילות, נפילות מלמדות, מחזקות ולכן הוא אוהב נפילות, כי הן מצמיחות.
שאלתי אותו – אם היית יכול ללמוד את הדברים בלי הנפילה, היית בוחר לחוות את הנפילה בכל מקרה רק לשם נפילה? אחרי התבלטות, כנה מאוד, עמוקה, ענה שהאמת שלא. הנפילה עצמה לא מהנה רק צריך ללמוד לראות מה היא תורמת.

בפרק הפעם דיברנו על הטראומה שכנראה כולנו חווים מגיל אפס כשאנחנו מקבלים משובים שליליים על עצמנו ולומדים לעשות התאמות אל האנשים סביבנו. והוא מדבר על המחיר הגופני של החוויה.

השאלה שעלתה בי היא האם ההתאמות האלה בהכרח מצריכות שנתכחש לחלק ממי ומה שאנחנו, או נלמד להרגיש רע עם חלקים בנו כי קיבלנו תגובות שליליות אליהם. האם יש דרך ללמוד לחיות בחברה מבלי להרגיש צורך לבגוד בעצמנו.
שאלה שכל הורה נדרש אליה- האם אני יכולה לעצב את הילדים שלי מבלי לדכא או לחנוק אותם.

- עיצוב, חישול, חינוך, אירוע מכונן, אירוע טראומטי, כאב צורב, למידה מניסיון, למידה מנפילה וכישלון -
מלים מורכבות, הגבולות ביניהם לא תמיד ברורים, והאמת שכנראה חלקם מתקיימים בנו בו זמנית.
יכול להיות שנפילה תחשל אותי ואני אקום ממנה ואתפתח וייווצרו מזה דברים נהדרים, אבל גם יכול להיות שהכאב מהנפילה יישאר באותה מידה וגם הוא כל הזמן יהיה נוכח.
לא תמיד אם ישאלו אותנו נגיד שהנפילה הייתה שווה את זה.

על הספר הזה הקלטנו כמה פרקים, אז אם אתם מכירים את הספר ומרגישים שלא נגענו בהמון דברים, אתם צודקים. סביר להניח שלא נגענו בהכל אבל יש המשך בפרקים הבאים.

11/06/2023

האם כולם שואפים להיות יותר?
אם נפריד אגו, האם באמת כולם שואפים להיות יותר?
יותר טובי לב, יותר חומלים, יותר מקצועיים, עם יותר חברים, יותר עשירים, יותר בכושר, יותר מטופחים במראה, יותר טובים בלימודים, יותר חכמים, יותר נועזים, יותר משכילים או מדוייקים ועוד ועוד.
והאם יותר זה בהכרח יותר טוב? מביא אושר? או מקנה ערך רב יותר למי שמחזיק.ה בו?
ולמרות שירדן לא אוהבת טקסטים עם שאלות אני אוסיף עוד אחת –
האם יותר זה תמיד ביחס לאחר, או קשור לדירוג ערכי, או ש"יותר" זה משהו שאני מגדירה לעצמי שאני רוצה, ביחס לעצמי או ביחס לתפיסת עולם, אמונה, ערך, תשוקה, חלום.
בשיחה הפעם ירדן ואני לא הגענו להסכמה, בין היתר כי הסתכלנו אחרת על המילה יותר והפנינו אותה ביחס למוקדי הסתכלות אחרים.
דיברנו על עוד דברים, אבל אני חושבת שהדילמה הנצחית בין ניגודים – הרצון לשנות/לפשר לעומת קבלה, או הרצון להציב גבול ולוודא שדברים מתאימים לי מול קבלה של אחרים כמו שהם – חוזרת לנו בהרבה צורות ונושאים ונשארת תמיד אתגר.

18/05/2023

כשירדן הביאה את הספר "שיחות עם אלוהים" המחשבה הראשונה שלי הייתה - וואלה הייתי שמחה היום לקו ישיר לאלוהים לנהל איתו כמה שיחות.
המחשבה השנייה הייתה איזו יוהרה לקרוא למשהו שאתה כתבת, ככה.

אבל אם עוזבים רגע את ההגדרה אלוהים, או אפילו את ההגדרה של שיחות, אם למשל נבין שזו רק תווית למחשבות על דברים ברומו של עולם, או ניסיון לחשוב מזווית אחרת לרגילה שלי, אולי יהיה יותר קל לקרוא בהקשבה.

אותו דבר הרגשתי כשירדן דיברה על אהבה ללא תנאי. אני לא מאמינה באהבה ללא תנאי. אני מאמינה באהבה הדדית, תומכת, מפרגנת, שגורמת לכל עשייה להיעשות מתוך מיקוד באחר ורצון לעשות לו טוב. ואני ממש ממש רוצה שהילדים שלי לא יאהבו אנשים שפוגעים בהם, או לא רואים בטובתם.

אבל גם פה אם נרחיב או נשנה את ההגדרה אהבה, או את ההגדרה של בלתי מותנית, נוכל לחשוב ולהקשיב וללמוד מזה משהו.

אז היה לי פרק מאתגר אבל שכמו תמיד עם הבחירות של ירדן, היה לי מה ללמוד והוא עורר בי מחשבות וגם נתן לי הזדמנות להוקיר תודה לירדן.

28/04/2023

עבודה עם שותפים היא אתגר. היא אתגר בכל הקשר.
בין אם אלה בני משפחה – סבתא וסבא שעושים בייביסיטר
בין אם אלה קולגות בעבודה – מחלקות אחרות, עובדים תחתינו, מנהלים, ספקים וכו
חברי קהילה גאוגרפית – הסכמות בשכונה, בקיבוץ בישוב.
ובין אם זה בלידה.
כשאנחנו רוצות לקבל שם החלטות עבור עצמנו ועבור התינוק.ת אבל לא רק שחסרות את הידע או היכולת לעשות חלק מהדברים שמילדת או רופא.ה יכולים לעשות, לא רק שאנחנו במצב פיזי מאתגר, אלא יש לנו בני או בנות זוג שזה גם שלהם.ן ואנחנו רוצות שכך יהיה.
שותפים מעצימים אותנו, מוסיפים לנו, מביאים משאבים שאין לנו או אין לנו יכולת לממש ברגע נתון.
אבל הם גם רוצים להשפיע. ויש להם צרכים ורצונות ודעות משלהם.

וכאן נכנסת משוואה מורכבת ועדינה של השותפות.
של לנהל או להיות בשליטה על הדברים, להחליט, להרוויח מהשותפים ומצד שני לקבל את ההשפעה שלהם, לשחרר ולאפשר להם להיות חלק. לאפשר לנו לקבל את מה שיש להם להציע.
מתוך אהבה, או הבנה של הצורך בתרומה שלהם.
זו אחריות של כולם להחזיק את השותפות הזו. הרופא, המיילדת, אנחנו ובני.ות הזוג שלנו. הנכונות של כולם לתרום כל מה שיוכלו ולכבד את מה שהאחרים מביאים או מבקשים.

ספר על לידה, אבל מבחינתי כרגיל, הלידה היא רק התרוץ לדבר על דברים אחרים.
אתם יודעים איפה למצוא אותנו.

10/03/2023

האמת שקצת קשה לי לכתוב על הפודקאסט בבוקר שכזה. עם כל מה שקורה במדינה, והפיגוע הכואב אתמול בערב.

ויחד עם זאת, איכשהו, באמת שלא מתוכנן, אולי הספר של הפרק הנוכחי הכי מתאים לימים האלה. לימים בהם נראה כאילו אין יכולת הידברות. כשיש הרגשה שהצד השני פשוט לא קולט, לא רואה, לא מתכתב עם העובדות. זה נכון משני הצדדים.

את הספר לקחתי ליד מתוך ביקורת עצמית לזה שאני באמת הרבה פעמים מרגישה שהאחרים אדיוטים, לא רואים, לא מבינים וכו. קיוויתי שהוא ילמד אותי שהם לא ומה הטעות שלי כשזה קו המחשבה.

האמת שהוא לא עשה את זה.

הוא השקיט לי את הביקורת העצמית שאמרה שאני מתנשאת כי מסתבר שחלק גדול מהאנשים ולא משנה איזה טיפוס הם, מרגישים שהם מוקפים באדיוטים.

הוא עזר לי קצת יותר להבין ממה מונעים טיפוסים שונים, איך לשים לזה לב וגם לפעמים איך לעבוד נכון כדי להגיע לתוצאות הכי טובות שאפשר בהינתן מאפייני הטיפוסים.
אבל לצערי, במקום לגלות שהאחרים לא אדיוטים, רק גיליתי שכנראה כולנו, מי יותר מי פחות, לפעמים אדיוטים. מה זאת אומרת? זאת אומרת שלכולנו יש נקודות בהן אנחנו פועלים לא ממקום מושכל, הגיוני, רציונלי, יעיל, אלא מתכונות יסוד, רגשות, אוטומטיים.

הוא חיזק את הידיעה הקיימת כבר שאנחנו מורכבים, לא תמיד רציונליים, לא תמיד מודעים לעצמנו, לא תמיד קשובים.

הוא גם לימד אותי שצריך המון המון המון רצון טוב ומיקוד במטרות כדי להסכים ולעבוד עם השונות הזו שביננו.
וגם שהשונות הזו והיכולת לעבוד איתה, הן תנאי להצלחה.
משימה לא פשוטה.

הקישור בתגובה הראשונה

21/02/2023

כשהלכתי ללמוד גישור ידעתי שלא ארצה להיות מגשרת, אלא שאני הולכת לרכוש כלי לחיים.
כי כלי הגישור משמשים אותנו בכל מחלוקת שיש לנו בחיים, בין אם זה בחיים הפרטיים, העסקיים, הציבוריים או החברתיים.
גם יכולת מכירה היא כלי לחיים.
בדומה לגישור, היא כלי שישמש אותנו באין ספור אינטראקציות בחיינו.
רק שבשונה מגישור, בו מובנה שיש ניגוד אינטרסים מסויים, במכירות לדעתי יש הרבה יותר אינטרסים משותפים. לטווח הקצר וגם הארוך. הכל שאלה של מסגור המטרות שלנו באינטראקציית המכירה.
גם בגישור וגם במכירות, אחד המפתחות הוא להבין באמת, לעומק את מי שאיתי באינטראקציה. מה האינטרסים שלו- מה הוא באמת רוצה או צריך, מה מפחיד אותו, מה הקשיים שלו. או במלים אחרות, מה יוציא אותו מרוצה מהאינטראקציה.
אז הפעם ספר על מכירות, כהרגלנו ככלי להתפתחות אישית. לירדן היה קשה קצת עם הפער בין התוכן לאופן, אז ממליצות כתמיד, להתמקד בתוכן אבל בערבון מוגבל, קחו את העקרונות ולא את הנחיות העבודה בהכרח.

29/01/2023

אהבה ללא תנאי הרבה פעמים מתקשרת עם המחשבה על זה שיקבלו אותנו כמו שאנחנו.

אני כבר שעה מסתבכת עם זה אז אגיד רק, שאני לא חושבת שתמיד צריך לקבל אותנו כמו שאנחנו. לפעמים נדרש תיקון כדי למנוע פגיעה שלא צריכה בעיני להיות במערכת יחסים או בכלל. אבל אני מאמינה שאהבה אמיתית מכילה (לפעמים מקבלת לפעמים מכילה עד השינוי) שונות וחוסר מושלמות.

נדמה לי אבל שאנחנו פחות נוטים לחשוב על אהבה ללא תנאי בהקשר של תנאים בהם היא תצטרך להתקיים. אגב, במובן הזה אני מתחברת לנדרים בטוב וברע בבריאות ובחולי.
ואחד האתגרים הוא לאהוב באופן שהאחר.ת צריכים שנאהב, גם כשזה פוגש את הכאב והפחד שלנו, שהם תוצאה ישירה של האהבה ולא כי מישהו פוגע בנו.
בספר הפעם מדובר על אהבה לפני המוות של אהוב. דיברנו על זה גם בבספר "להיות בן תמותה" (םרק 47) . זה מסע משותף כשבעצם, ככל שמתקדמים במסע, השבילים מתחילים להפרד ונוצרים שני שבילי מסע. והיכולת של הנשארים מידי פעם לצאת מהשביל שלהם ולהיות עם האהוב הנוטה למות בשביל שלו כמו שהוא צריך אותנו, היא אהבה ללא תנאי.

עוד מקום בו אהבה כזו תבוא לידי ביטוי ועליו מדברת דר' אליזבת קובלר רות, הוא באפשרות לחיות חיים מלאים. או כמו שהיא מדברת על זה, ניקח אחריות על החיים שלנו ועל לחיות אותם בצורה מלאה. כי לפעמים כדי שנחיה את החיים שלנו על מלא, האוהבים שלנו יצטרכו לשחרר אותנו או להסכים לחיות עם הצורך שלנו וכל ההשלכות שיש לו עליהם.

מדהים אותי לפעמים כמה רחוקה השיחה שלנו או המחשבות שעולות בי מהנושא הרשמי של הספר. אבל זו בדיוק התפתחות אישית מבחינתי.

הקישור לפרק בתגובה הראשונה.

10/01/2023

אז למי שכאן בטעות עוד לא האזין לפרק 😉 ולא מבין את ההתכתבות של עם נופר, הפרק שלנו הפעם עוסק בהתמכרויות. ולא פחות, בחמלה.
האמת שזה ספר, ואיתו הפרק שלנו, שעוסק קצת בגדלות נפש אמיתית. בשני מובנים.

האחד – המוכנות להסתכל על דברים שנוח לנו להרחיק מעצמנו, ולהגיד, רגע, יש לי דברים דומים. התמכרות לטלפון/קניות /סוכר יש לה מן המשותף עם התמכרויות שאנחנו מקטלגים אחרת כמו סמים ואלכוהול.

השני- חמלה. אבל לא סתם, אלא בזמן שאנחנו כואבים, מפחדים וכועסים. בזמן שאנחנו משלמים מחיר כבד בגלל מישהו אחר, לחמול עליו.
והיפוך נוסף, לחמול עליו אבל בו זמנית למנוע ממנו את המשך הפגיעה גם אם זה כואב לו. כלומר אני חומלת ומכאיבה בו זמנית.

אגב, זה יהיה נכון גם כלפי עצמנו. אחרי שנביט במראה, אולי נפעל לשינוי אבל גם נחמול על עצמנו, הלקאה עצמית כבר ראינו בהרבה הקשרים שלא משרתת.

כרגיל קישור לפרק ובתגובות נוסיף קישורים לחומרים של מחבר הספר מאטה גבור.

ותודה גדולה לכל מי שהגיב.ה לאחרונה לפוסטים שלנו, מאוד צמאות לשמוע אתכן.ם. לא רק מחמאות שזה כמובן נעים מאוד. מחשבות, איתגור לדברים שאנחנו אומרות, זוויות ראייה שלכם על הדברים. מבטיחות לקרוא ולענות על הכל.

20/12/2022

חגיגות היובל, או יום הולדת שנתיים🎊

התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול
"לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.
" - בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה"
(עליסה בארץ הפלאות)

אז התמדנו (כנראה שלא במקרה גם אם לא במודע, הפרק הראשון שלנו עסק בהתמדה😉),
וגילינו בדרך בכל פעם מחדש לאן אנחנו רוצות ללכת.
לא שלא היה לנו אכפת, אבל הדרך הייתה ועדיין יותר חשובה לנו.

מאחר שהדרך בפודקאסט היא באמצעות מלים, ומאחר ותקשורת היא נושא שחזר בהרבה מהספרים בצורות שונות, פרק חגיגות החמישים שלנו הוקדש למלים – למיומנויות דיאלוג.
דיברנו בשני רבדים- כללי ועלינו בפודקאסט.

שמחה שירדן בחרה בי והזמינה אותי לצאת איתה לדרך, שמחה שיצאתי איתה.
זכיתי לא רק באישה משמעותית בחיי, אלא בעושר של תכנים ומחשבות, בכמויות של ידע, בחדוות יצירה והתחדשות ואפילו עם הזמן בתחושת משמעות נוספת כשהתחלנו לקבל תגובות ממאיזנות ומאזינים.
כנראה שכשיוצאים לדרך, באמת מגיעים למקומות מופלאים (שיבוש של ציטוט של דר סוס)

אז מה אני מאחלת לנו ביום ההולדת הזה?
שנמשיך!!
ושיותר מאזינות ומאזינים יחלקו אתנו את חוויות ההאזנה שלהם
שהפודקאסט ימשיך לתרום לא רק לנו 🙏

קישור בתגובה הראשונה

26/11/2022

אנרגיה – מילה שיש לי איתה יחסים דואליים.
מצד אחד אני הכי מאמינה בעולם שיש כזה דבר גם בבני האדם ובין בני האדם.
כשמישהי.ו מכניסים מבחינתי אנרגיה חיובית או שלילית לחדר, למפגש, וזה לא רק העשייה. זה ממש האנרגיה.

מצד שני זו מילה שתמיד נשמעת לי רוחנית ולא מחוברת. מה זאת אומרת מישהי מייצרת אנרגיה? היא מתנהגת, היא אומרת, היא מגיבה, ואצלי זה מפעיל דברים דומים בנוסף למחשבות ורגשות.
ובשונה, כשהוריי נפטרו הרגשתי כאילו הגוף ממשיך לייצר את האנרגיה ששירתה אותי בטיפול בהם רק שאין לי מה לעשות איתה יותר וזה יצר משהו שהוא כמעט בלבול, תחושה של חיפוש כיוון מחדש.

ירדן ניסתה להסביר לי את הספר, את המשמעות של אנרגיה שנוצרת כתגובה טבעית למצבי מתח קיצוניים ובמידה ואנחנו לא פורקים אותה היא יכולה לייצר לא רק נזק גופני (ידוע שמתח הוא אחד מגורמי הסיכון למגוון רחב של מחלות כרוניות) אלא ממש נזק נפשי.
אני אומרת ניסתה כי הרגשתי את עצמי מתבלבלת מידי פעם, רגע מבינה ממש ורגע נופלת חזרה לדפוסי חשיבה מוכרים של קשר גוף ונפש.

ספר נוסף בתחום של טראומה וגוף שאולי יעניין אתכם הוא "נרשם בגוף" של דר בסל ואן דר קולק.

הפרק הבא הוא פרק היובל שלנו, פרק מספר 50!!!
נשמח לקבל וגם לשתף בפרק עצמו, בדברים שתכתבו לנו על משהו שבמיוחד לקחתם לחיים, כקו מנחה, או שהצלחתם לממש ולעבוד איתו בשוטף. אפשר לכתוב לנו כאן או בפרטי.

כמעט פרק 50! הזמנה מיוחדת לקחת חלק בפרק הבא של צאנה.מה אפשר ללמוד ממנגנוני ההתמודדות של חיות עם אירועים קשים על האפשרות שלנו, אנשים, להחלים מטראומה? המחקר של פטר לוין ע....

14/11/2022

בקשה מרגשת לכבוד פרק 50 צֵאנָה!
אנחנו מזמינות אתכם/ן לשלוח לנו תשובה מוקלטת או כתובה לשאלה: מה הדבר שהכי נשאר איתך מאחד הפרקים?
יכול להיות רעיון מעניין, אסימון שנפל, שאלה שמלווה אותך או פריט ידע שימושי.
או בכלל משהו שקרה מעצם קיומו של הפודקאסט או השיתוף שלנו כאן לגביו.
אפשר כאן או בפרטי.
והזדמנות להודות למאות המאזינים והמאזינות לכל פרק! ול-1266 שביקשו להתעדכן בספוטיפיי על כל פרק שיוצא.

07/11/2022

נכון יש את הביטוי "העיקר הכוונה"? אז למרות שיש בו משהו שאני מאוד מסכימה איתו זה לא באמת כזה פשוט.

קרה לכם פעם שרציתם להכין למישהו יום הולדת, או חגיגת קבלת תואר/סיום קורס/ הצטיינות, מה שזה לא יהיה, וממש רציתם להשקיע שזה יהיה מיוחד אבל איכשהו בעומסים לא יצא ואז ברגע האחרון עשיתם משהו אבל לא כמו שהייתם רוצים?
האם העיקר במקרה כזה הוא הכוונה?

מצד אחד כן, כי מה לעשות שאנחנו לא מושלמים ולפעמים החיים מקשים עלינו. זה לא אומר שמשהו לא היה לנו חשוב.
מצד שני, בשורה התחתונה, בעל.ת השמחה קיבלו X ולא Y ואין מה לעשות, החוויה היא אחרת גם אם הם יקבלו את זה באהבה.

ואם זה יקרה לנו כמה פעמים עם אותו אדם, האם עדיין נוכל להגיד שבאמת זה חשוב לנו ונורא רצינו, או שאחרי כמה פעמים בעצם גם כנות הכוונה, מוטלת בספק? כי אם זה באמת היה חשוב לנו אז אחרי פעם אחת שפישלנו היינו מפעילים איזה מנגנון שישמור עלינו מהפעם הבאה.

בפרק דיברנו על הלב הפה והמעשה באספקטים שונים לאורו של הספר.

אומרים שמילים יכולות לבנות או להרוס יחסים, אני חושבת שהן יכולות לגמרי להרוס, אבל לבנות הן יכולות רק אם יהיו מעשים שמגבים אותן.
להאזנה
https://tsenapodcast.podbean.com/e/ארבע-ההסכמות-פרק-48/

23/10/2022

הרבה פעמים שואלים אותי על התקופה שאמא הייתה חולה ובבית ובעיקר על סוף החיים שלה ושל אבא.
אבא שבמו ידיו סיים את חייו בבית בשלב סופני של מחלת סרטן ואמא שנפטרה בבית אחרי שנים של מחלת אלצהיימר עם הנחיות מפורשות שהשאירה לא לפנות אותה לקבלת טיפול רפואי מציל חיים.

מרגיש לי שבשאלות שמופנות אלי, לא פעם יש נרטיב כאילו הבחירות שנעשו היו אל מול אופציה טובה.
אבל לא נראה לי שיש אופציה טובה.
יש אפשרות להאריך יותר או פחות את החיים, לקחת יותר או פחות אחריות, לאפשר לאדם שלקראת סוף חייו או מתמודד עם מחלה/מצב קשה, יותר או פחות חופש בחירה.

לי היה "קל". לא באמת, אבל במובן שהנושא היה מאוד מדובר בבית לאורך שנים ולכן הגענו (כל 4 האחים) לתקופות האלה בידיעה מאוד ברורה לגבי הרצונות של ההורים ואיך הם רואים את הדברים.
הגענו עם קבלה, קשה ועצובה, אבל קבלה, של המוות כאפשרות לגיטימית אל מול מצבים מסוימים.
הגענו עם רשות לדבר על כל אפשרות.

יותר מזה, ידענו שההורים לא חשבו לרגע שאהבה או נאמנות משמעותם להיאבק על משך החיים שלהם בכל מחיר, אלא על מה שהם הגדירו שהבחירה הטובה ביותר עבורם.
היה בזה משהו משחרר, כאילו את האחריות המרכזית הם כבר לקחו על עצמם ואנחנו רק צריכים לא להפריע או לקיים כמיטב יכולתנו את ההנחיות שקיבלנו. (ועדיין היו המון דילמות בשל פרטים שאי אפשר לכסות את כולם מראש).

היה לי "קל" גם כי היו לי אנשי רפואה ואנשי מקצוע שהסכימו בצניעות ואפס שיפוטיות, בכבוד מפעים להורים שלנו וכלפינו, להעמיד את הידע והניסיון שלהם לרשותנו. זה אפשר לנו לקבל החלטות משכילות ולא להתבסס על טעויות חשיבה או העדר ידע או הבנה.
זה אפשר לנו גם להניח עליהם ראש, להוריד עוד מעומס האחריות. הם היו שם בשבילנו.

אני מרגישה כאילו הרפואה המודרנית ואיכות החיים יצרו לנו שלב חיים חדש שרובינו נעבור בו מסיבה כזו או אחרת – זה שבו יכולות שלנו ילכו וירדו לאורך תקופה, התלות שלנו באחרים תעלה והחופש שלנו ירד. ובסוף התקופה אין אופציה אחרת חוץ ממוות בנקודה הכי נמוכה שלה. אין סיכוי ליציאה לתקופה טובה יותר. לפעמים זה ילווה בסבל פיזי קשה אבל לא תמיד.

ולכן, נדרשת, וכבר יש בהיקפים מסוימים, רפואה שכל מטרתה לדאוג לרווחה ולחופש הבחירה של הפונים לקבל אותה. היא לא פחות מקצועית, היא סופר מקצועית ואפילו מתכללת הרבה תחומי ידע. אבל היא מגדירה מטרות אחרות, מעבירה מיקוד ביחס לתפקיד שלה.

הנושא סופר מורכב. כי כל בחירה, כל זכות, כל חופש החלטה קשורים אל אנשים אחרים שגם להם יש צרכים ורצונות, פחדים וכאבים, חיים ותפיסות חיים. בין אם אלה הצוותים הרפואיים ובין אם אלה אנשים אוהבים או כאלה שחייהם קשורים בחיינו.

ומעבר לזה, אנשים שונים יעשו בחירות שונות, יראו בדברים שונים כחשובים להם יותר או פחות, ירצו לקחת סיכונים שונים. ההחלטות של ההורים שלי לא בהכרח נכונות ומתאימות לאנשים אחרים. וחשוב לי ממש להבהיר את זה. זו הייתה הבחירה שלהם. אין לי שאיפה לומר שהיא אמורה להיות הבחירה עבור כולם.

בפרק הצלחנו לגעת אולי רק ממש ממש בקצה הקרחון. אבל הנושא חשוב ואנחנו שמחות על ההזדמנות לתרום להגברת המודעות והדיון.
היום יש יותר ויותר שינוי והתפתחות בתחום. יש גופים שונים שפותחים אפשרויות, מקנים ידע, תומכים ומלווים.
הם נותנים מענים שונים לפונים וגם למשפחות, לאוהבים, למלווים. גם קופות החולים מציעות היום אפשרויות חדשות. כדאי להכיר!!.

נשמח לשמוע גם מחשבות שעלו לכן.ם וגם אם לכם.ן ידע שתרצו לשתף.
רק הבוקר שמעתי ממישהי איך אחד הגופים האלה ליווה אותם במות אמה, ולמדתי המון.

סוף החיים הוא אירוע רפואי בתרבות שלנו. לא תמיד כך היה. פעם אנשים היו מתים בגיל צעיר יותר ובאופן בלתי צפוי. יש תרבויות שבהן המשפחה כולה בנויה סביב הכבוד והאוטונומיה למ....

09/09/2022

פעם קראתי שבני אדם לא יכולים לחיות באינדיבידואליזם מוחלט, פשוט כי עול ההחלטה התמידי והמלא גדול מידי. הצורך לקבל כל החלטה מתוך למידה וחשיבה עצמאית מבלי לעשות כלום "סתם כי כולם עושים ככה", הוא פשוט כבד מידי.

כשהילדים שלי היו קטנים אחד מהם פגש בתולעת טוואי התהלוכה. כתוצאה מזה יצאה לו פריחה סופר מגרדת על חלק גדול מהגוף. ההומאופתית שטיפלה בו לא הייתה זמינה ורצנו לרופאת עור לקבל משהו להרגעה. כשדיברתי עם ההומאופתית מאוחר יותר היא אמרה לי משהו כמו "טוב, הגבת לחרום, לא נורא, תני לזה להירגע. אבל בגלל שחנקנו את העור מלהגיב, עוד שבועיים בערך זה יעבור למערכת הנשימה, אז נטפל בזה כמו שצריך".
ואכן כך בדיוק היה.

האם אני בטוחה שיש קשר בין שני הדברים – הפריחה ומערכת הנשימה שנדלקה שבועיים מאוחר יותר? בכנות, לא.
האם זה בכלל היה עולה בדעתי אלמלא ההומאופתית הייתה מנבאת את זה בדיוק כזה? בטוח שלא.
האם הידיעה הזו מלכתחילה, הייתה מונעת ממני מלהשתמש בתרופות קונבנציונאליות כדי להקל עליו? סביר להניח שהייתי נותנת חלו הזדמנויות קצר מאוד להומאופתיה אם המטפלת שלנו הייתה זמינה ואם זה לא היה עוזר מהר פונה לרפואה הקונבנציונאלית להקלה מהירה.

לאורך השנים אני משלבת את שני סוגי הטיפול, לפעמים אפילו המטפלים (משני הצדדים) מפנים אותי אל ה"צד השני". אבל נפתחה לי אפשרות ולמדתי המון שאלות שכדאי לשאול והקשרים שחשוב לראות ולהבין.

העניין הוא שידע ומודעות להבניות שכבר מוטמעות בנו פותחים לנו אפשרויות חדשות. זה לא תמיד קל או כייף. לא תמיד בא לנו לראות את המחירים שאנחנו משלמים ולא יודעים או לא חושבים שאולי הם לא באמת הכרחיים.

לא תמיד קל לנו לקבל מסגור מחדש של סיטואציה – למשל שהרופאה לא ריפאה אותו מהגירוי אלא דחפה אותו פנימה וגזרה את גורלה לחלות במחלת נשימה. בין היתר כי זה מעביר אלינו את העול, או האחריות.

יש מי שבמקום עול רואים בזה חופש. זכות. אפשרות. אני מאלה, ורוצה את הזכות הזו. ובכל זאת מרגישה על עצמי שבחירות הן זכות ואפשרות אבל גם עול. כי אני מאמינה שאם אני לוקחת לעצמי את הזכות, זה מטיל עלי את החובה לעשות בצורה אחראית את הדרך לקבלת ההחלטה. אין לי וגם לא לאחרים, את השליטה על תוצאה והיא מורכבת מהמון דברים. ואין תשובה אחת שאני עוברת אליה קבוע אלא מקבלת עלי את עול ההחלטה התמידי.

אני גם מודעת לזה שאם חס וחלילה התוצאה לא תהיה טובה, דבר שיכול לקרות בכל ערוץ שלא נבחר, גם בידי מומחים, גם איפה שהסטטיסטיקה נראית מבטיחה, האשמה תנסה חזק חזק ולפעמים בתמיכה חברתית נרחבת, ובגיוס אלף הבניות שקיימות בי, להיכנס לזירה.

אז הפרק שלנו הפעם עוסק בלידה – אמהות, אבות, מיילדות, מערכת הבריאות, ידע, כלים, תינוק שמתחיל את חייו.
אבל בעצם עסקנו בשאלות של מסגור מחדש, לקיחת, קבלת או העברת אחריות על ההחלטות, ושינוי מערכות קיימות. דיברנו גם על איך מקבלים החלטות או איך מבנים מסגרות חדשות כשיש מגוון של גורמים מעורבים וכל אחד עם הרצונות והצרכים והתובנות שלו.

תודה למינדי לוי שמשתפת אותנו בידע שצברה ופותחת בפנינו אפשרות בהקשר של לידות וצורת חשיבה בכלל לחיים.
Mindy Levy

לידות בית כמשל לחיים? כן. לפני ההאזנה לפרק קחו רגע לבחון את העמדה שלכם/ן לגבי הרעיון של ללדת בבית. אחרי שתרגישו בגוף את התחושה תוכלו לשאול את עצמכם/ן מה עומד מאחורי התח...

30/07/2022

מאתגר עבורי לכתוב את הפוסט הזה כי ירדן ככ התלהבה מהספר שיש לי הרגשה שמה שלא אכתוב יחטא לו.
ובכל זאת, מבלי להתיימר לייצג את הספר אומר שמעבר לתפיסה המדויקת והמתודות המובאות, בעצם יש כאן ניסיון להחזיר לעצמנו את השליטה על עצמנו אם הבנתי נכון.
ובמובן הזה אני מגלה כל פעם מחדש, עד כמה אנחנו לא אמורים או יכולים להיות מושלמים. ויש כל מיני דברים שמניעים אותנו, ומעוררים בנו תגובות. חלקם יותר יעילים לנו חלקם פחות. את חלקם אולי נוכל לשנות אחרים לגמרי חלק ממי ומה שאנחנו.
אלה רגשות וחוויות עבר, מערכות יחסים וידע אקדמי או מעשי מהחיים.
אבל היכולת שלנו להתבונן על עצמנו תוך כדי פעולה, לזהות מה מפעיל אותנו, לשאול את עצמנו אם זה באמת מה שקורה כאן ולמה אנחנו מגיבים, אם זה יעיל לנו להגיב ככה, ולייצר כמו שיחה עם עצמנו, מאפשרת לנו לנהל את עצמנו טוב יותר למרות הטריגרים.
וזה יהיה נכון בכל אינטראקציה שיש לנו. כהורים, בעבודה, עם בני הזוג, עם ההורים שלנו, השכנים, כל אינטראקציה.
אז מזמינות אתכם להקשיב לפרק או לקרוא את הספר כדי להכיר מודל מאוד פרקטי לפיתוח המסוגלות הזו.

ורק מזכירות שיותר מנשמח שתכתבו לנו פה או בדפים האישיים שלנו כל דבר שמתעורר בכן.ם בזמן או בעקבות הפרק או הספר.

האתר של IFS בארץ:
ifs-israel.org/principles/

https://tsenapodcast.podbean.com/e/אין-חלקים-רעים-ifs-פרק-45/

תארו לכם שהיה הסבר מעולה לכל התנהגות שלכם, ובמיוחד להתנהגויות שפוגעות בכם או באנשים אחרים. תארו לכן שהייתה לכן מלא חמלה כלפי עצמכן וכלפי הסביבה, שהייתן מבינות ומאמינ...

08/07/2022

למה כל כך אהבתי את הספר הזה?
כנראה כי היה לי טוב לקרוא מישהי שמילאה תפקידים בכירים בחברות כמו גוגל ואפל, וייעצה בטוויטר dropbox ועוד חברות בעמק הסיליקון
אומרת שזה נכון
שאותנטיות
כוונות טובות אמתיות
מיקוד באחר
ענווה
וכנות
יותר מועילות בסופו של דבר גם לאנשים וגם לארגונים.

שגם בעולם ההייטק העסקי, המהיר, האינטרסנטי, התחרותי, הממוקד בתוצאות, בסוף אנשים הם אנשים ויחסים הם יחסים.

בכנות סקוט מאגדת במודל שלה הרבה דברים שאני מאמינה בהם ועובדת איתם אבל תמיד היה בי חשש שאם הם יבואו לידי מבחן ב"עולם האכזר של קצה התחרות העסקית האמתית והמהירה" זה לא בדיוק ככה.

מעבר לטפיחה על האגו (כן, מודה) ומעבר להזדהות (כולנו אוהבים להיפגש עם דברים שאנחנו מסכימים איתם) זה ממש עשה לי טוב, נתן לי תחושה של אופטימיות .

מה עוד אהבתי?
שיש לה גישה הכי אנושית בעולם.
היא באה מתובנות על אנשים ומההבנה שלא תמיד נעשה את הכי נכון ואידיאלי. והיא ממש מקבלת את חוסר המושלמות של כולנו. לא כדגל, לא מאבק שלה במשהו, אלא כעובדה פשוטה.
לכן המודל כולל שאלות ודיון והתנצלות והרבה הרבה למידה.

ספר מעולה על יחסים בין אנשים, על החשיבות של כנות עבור מי שאומר ומי שזה נאמר לו, ועל ניהול.
כתוב באופן שמדגים את המודל, הכי walk the talk שזה עוד דבר שאני מעריכה.
ממליצה מאוד לקרוא. תרכיבו איזה משקפיים שרלוונטיות לכם – הורות, ניהול, חינוך, או כל מערכת יחסים. כי היא מדברת על בני אדם.
קל לקריאה ומלא דוגמאות נהדרות וכלים סופר זמינים ברורים.

אה כן, הכי שמלצי אבל אני באמת שוב ושוב לומדת שזה נכון ויפגוש אותנו בכל מקום והקשר– כולנו ריקמה אנושית אחת חייה. למה? כי כל מה שאנחנו עושים לאחרים, הם עושים, קורה ביננו, חוזר אלינו ומשפיע עלינו. גם במקומות שנדמה לנו שלא.

https://tsenapodcast.podbean.com/e/כנות-רדיקלית-פרק-44/

כנות רדיקלית היא הרעיון החדשני והמהפכני של תקשורת פתוחה, פידבק שלא מתיימר להיות אמת וחמלה. סתם.. זה לא באמת מהפכני, זה די בסיסי, ועדיין מאוד לא נפוץ. בספרה מציעה קים סק....

22/06/2022

מהפך!
הפעם פרק על ספר שאני קראתי. וכן, כבר כתבתי עליו פעם פוסט אם זה נראה לכם מוכר.
בעיני, ספר חובה. כי כולנו או מופנמים או חיים לצידם (וזה רצף כמובן) ויכולים לעזור להם ולעצמנו, לחברה כולה אם נבין יותר. כי אנחנו מפסידים המון!!! בגלל תפיסות חברתיות מוטעות.

הנקודה הכי כמו שאומרים mind blowing עבורי הייתה לגלות עד כמה הבנייה חברתית היא משהו שאנחנו עשויים לא לקלוט שעובד עלינו. אני גיליתי וכמעט נעלבתי, לגלות את נקודת העיוורון שלי.
כי הבנתי שלי יש הרבה תכונות של מופנמים, כי כתובים בספר הרבה דברים שידעתי, ובכל זאת, הבנתי שעד קריאת הספר, לא ראיתי את התמונה הגדולה. לא ראיתי שאני מפרשת דברים מתוך משקפיים ששמו עלי גם אם אני מלמדת כנגדם.
קלטתי שיש בי משהו שכאילו מזהה את החוזקה שבחולשה, במקום לראות בזה פשוט חוזקה.
זה ספר שמדבר על היתרונות של מופנמות וההבניה החברתית נגד מופנמות.

למדתי גם שיש קשר בין דברים שלא הייתי חושבת שיש כמו אהבת אסתטיקה, סלידה ממקומות הומי אדם, לא לדבר ראשונה בדיונים, מוסריות ותפקוד תחת עייפות.

אני יכולה לכתוב פה עוד המון, אבל במקום זה מזמינה אתכן.ם להאזין לפרק ויותר מזה לקרוא את הספר!!!
במיוחד אם –
1. אתם דואגים שהילדים שלכם לא מספיק חברותיים או שאתם מתקשים עם אירועים חברתיים מסוימים
2. אתם דואגים שאתם או מישהו שאתם אוהבים לא יודעים להתבלט במקום העבודה וזה יפגע בקידום או ההזדמנויות שיינתנו
3. אתם צריכים למכור (עצמאיים למשל או להתראיין למקום עבודה) וחושבים שאתם לא מאלה שיודעים לעשות את זה
4. יש לכם ולבני/בנות הזוג שלכם ויכוחים על אופי הבילויים והחופשות שלכם
5. בתפקידי ניהול/פיקוד, בוחרים אנשים לתפקידים
6. תצביעו בבחירות (תפיסות של מנהיגות, פופולריות, יכולת השפעה)
או !!!!
אם אתם מופנמים ורוצים כלים ממש יום יומיים להתמודדות וגם להרגיש טוב עם עצמכם.

ולגבי ההקלטה, קצת נפלנו עד כה על הטיית הייחוס הבסיסי כשחשבנו שירדן מדברת הרבה ואני פחות רק בגלל האישיות שלנו. אז מסתבר שזה קשור בעיקר למי זו שצריכה להביא את הספר, את הבסיס עליו יתקיים הדיון. הפעם אני מדברת הרבה!!
ובכל זאת, אני הרבה יותר אוהבת להיות זו שמקשיבה מזו שצריכה להציג את הדברים. אולי זה אגואיסטי אבל אולי במידה מסוימת בדיוק על זה הספר מדבר.
הוצאת מטרAnat Landau