02/08/2023
ישנה מחלוקת בוערת אשר מפצלת רבים מאתנו למחנאות, כולנו מרגישים זאת היטב. אני מדבר כמובן על מחנה הסרט “Oppenheimer” ומחנה הסרט "Barbie".
שני הסרטים שככל הנראה לא יכולים להיות יותר שונים אחד מהשני בעלילה, אווירה ובבחירת צבעי הרקע, יצאו לאקרנים במקביל ויצרו באז תחרותי ומבדר. את התחרות הפיקטיבית (או שלא) בין איזה סרט לראות או לראות קודם, הביעו אנשים כמיטב המסורת באינטרנט, בפרט דרך מֵמים אינטרנטיים (Internet memes).
מי שבמקרה לא יודע במה מדובר, מֵם הוא תוכן קומי בעל תבנית שחוזרת על עצמה בווריאציות שונות, בדרך כלל שילוב של טקסט ותמונה. הסמיכות בין הקרנות הסרטים יחד עם הניגוד הניכר ביניהם היווה קרקע פורייה למם שקיבל את השם- NoBarbenheimer, המשלב בין היבטים בולטים של שני הסרטים: ברבי ובן זוגה קן ברקע של פיצוץ פצצת האטום, הפרצוף של ברבי נמס מקרינה, עשן הפטרייה צבוע בוורוד וכיוצא בזה (דוגמאות בתמונות).
אתן "רמז"- זה לא שימח את היפנים בכלל. יש מקום להדגיש שגורם מרכזי שעורר את זעמם של יפנים רבים הוא שמשתמש רשמי של הסרט של ברבי הגיב לחלק מהאנשים שהעלו את הממים. יש גם להוסיף כי אלו תגובות די סטנדרטיות למען אינטראקציה עם הקהל וקידום הסרט. כמובן שכך לא חשבו רבים, ובמהרה NoBarbenheimer # נהיה טרנדי ואף הוביל להתנצלות פומבית מטעם אולפני הסרט.
אגב, למרבה האירוניה והכאב הסרט של ברבי אמור לצאת לאקרנים ביפן ב-11 לאוגוסט, חמישה ימים לאחר ציון 78 שנים לאחר הטלת פצצת האטום בהירושימה (6 ו-8 לאוגוסט, הירושימה ונגסקי). יחד אם כל האמור, מה המקרה הזה מעיד?
חלק מהתגובות הזועמות של היפנים כללו תמונות ערוכות משלהם (ממים, אם תרצו) בהם רואים את אסון 9/11, כאשר העשן העולה מהמגדלים נצבע בוורוד (בתמונות). המסר נאמר במפורש- כיצד אתם הייתם מרגישים אם זה היה הפוך? איך הייתם מגיבים אם היו עושים צחוק מטרגדיה לאומית *שחלה לכם*. כמו כן, רוב הזעם הופנה כלפי אמריקאים למרות שיוצרי הממים הם לא בהכרח כאלו, אם כי הסרטים הם כמובן תחת אולפנים אמריקאים.
לפיכך, דבר ראשון לציין הוא הפער באופן בו יש שיח ציבורי ביחס לפצצות האטום כאירוע היסטורי וכנושא באופן כללי. משתמש יפני נוסף צייץ ב-Twitter (או בעצם, X), שראה בביקורו בארה"ב חולצות ומזכרות בהן עשן הפטרייה המוכר עם פצצת האטום מיושם בתור כלי שיווקי, בתור משהו "מגניב".
זהו נושא טעון שמצריך דיון בזיכרון קולקטיבי, יחסי ארה"ב-יפן, חינוך, הנחלת ערכים ומדדים נוספים כדי לקבל תמונה שלמה יותר. בכל זאת אתמקד בנקודה אחת, קרי היחס בין שתי האומות לטרגדיות.
ביפן מתייחסים בכובד ראש בכל הקשור בזיכרון של פצצות האטום וקורבנותיה. כך גם הדבר תקף למשל לאסון המשולש של פוקושימה ב-2011, בו הצונאמי הכביר הוביל לקריסה של הכורים האטומים (אם כבר זיכרון קולקטיבי ביפן).
מנגד, האם בארה"ב לא זוכרים ולא מכבדים את האסונות שחלו? חלילה.
אך ייתכן מאוד במידה והיה יוצא סרט בסמוך לברבי שהיה על אסון התאומים, כי ממים דומים לאלו שהיפנים הציגו היו צצים. ישנם המון ממים על אסון התאומים, ובכלל, בדיחות אינטרנט, קומיקאים וסדרות מיינסטרים שמציבות את כל הממים של Barbenheimer בתחתית הרשימה של הומור שחור/רגיש.
בכך, הדבר השני לציין הוא שישנו גם הבדל מהותי באופן בו משהו נתפס "מצחיק" ביפן לעומת מדינות אחרות בעולם. עוד מתקופת אדו (1603-1868) התפתח סגנון הומור מתוך חברה נוקשת, מענישה, עם גינוני נימוס המכתיבים אורח חיים בהם הלבנת פנים אינם מתקבלים על הדעת.
האם אין הומור גס? הומור שחור? יש ועוד בטח שיש, אולם הוא שונה מאוד מהאופן בו "המערב" כל פעם פורץ מחדש את גבולות הסאטירה והטעם הטוב.
הומור יכול להיות גם מקור רוחה, כלי עזר להתמודד עם טרגדיות. אני לא טוען שביפן אין שימוש בהומור כדי להתמודד עם טרגדיות ותחושות צער, אך זה לא נעשה על ידי הומור המתמקד ישירות במקור הכאב.
הומור דורש "קורבן", כלומר מושא בדיחה עליו צוחקים. אבל מה נתפס מצחיק? בין היתר כאשר משהו יוצא מגדר הרגיל או לא הגיוני וחסר פרופורציות. לעיתים האדם צוחק מתוך רצון רע לבוז לאחר, ומספיקה הידיעה שאותו אדם הוא "אחר". תחושת העליונות שנובעת בין היתר גם מסבלו של האחר מתגלמת באדם הלועג. אם כך, האם המם של Barbenheimer צוחק מתוך לעג לקורבנות הפצצה?
ההומור במם נובע מאי ההלימה שבין המתיקות, התמימות והצבעוניות שמשויכת לסרט ולמותג של ברבי, בין הקודרות והרצינות שקשור לסרט אודות אבי פצצת האטום. אין התייחסות ישירה או עקיפה לכך שהמוות ההמוני והנוראי של קורבנות הפצצה הוא מושא הצחוק. מנגד, השימוש בפצצה ככלי חזותי ליצור את האפקט הקומי, אפשר לטעון, מגחך ובכך משמיט מערכו ורצינותו של האירוע המקורי. יחד אם זאת, מתוך מקום בוחן, לא נראה שהמם נוצר מתוך כוונת זדון ללעוג ליפן/נים.
כאמור, בקרב יפנים רבים הדבר התפרש אחרת וההברה לעיל לא בהכרח משנה. בכך, דבר שלישי שניתן לציין לאור כל הסיפור- גם בעידן הדיגיטלי המחבר את כל העולם, הבדלי תרבויות מפלצות אותו למרחבים לוקאליים. בתוך כל זאת מם "לוקאלי" מופץ גלובלית ומצליח לשבור סדרי עולם?
#הקוףהיפני #יפן #ברבי #אופנהיימר #הומור
#מם