09/06/2020
מה הקשר בין חיפושית ואבא שלי
בילדותי אבי היה שוטח בפניי שלל תיאוריות - מדעיות וסתם תובנות שלו על החיים...
תיאוריות (סבוכות) אשר לעתים אף כללו תרשימים הנדסיים (לא צוחקת, מדובר ברוסים)
נניח שאלתי בתמימות אבא, איך יכול להיות שמים וגז עשויים מאותו החומר?
והוא היה אומר לי מיד: אירוצ'קה תביאי דף ועט אני רוצה להסביר לך משהו.
ואז היה צולל לתוך הסברים ארוכים ומפורטים על תרכובות כימיות ותהליכים ביולוגיים.
לרוב הייתי מאבדת אותו תוך דקה, בכל זאת קשב של ילדונת פוחזת
ועם הזמן, למדתי לא לשאול שאלות תוך כדי ההסבר כי אז ההסבר היה מתארך פי כמה.
ואני? מה רציתי סך הכל? לשמוע קסטה? לעטוף את הבית ברביות שלי בנייר כסף?
אבל יש תיאוריה שדווקא מאד מצאה חן בעיניי
אולי פשוט כי את זאת אשכרה הצלחתי להבין..
היא מעסיקה אותי לאחרונה...
זה הולך ככה:
תחזיקו ראש, בחיי שזו אחת התיאוריות הקלות שלו-
דמייני כוס.
רגילה
הכוס מייצגת את הידע שלך על העולם.
אוקי?
כל מה שסיפרו לך, כל מה שקראת, שמעת
מה שמחוץ לכוס זה כ---ל הידע שקיים בעולם, כ-----ל מה שקיים ואת לא יודעת.
עכשיו, השפה של הכוס-
השוליים
היא ההכרה של מה שאת מבינה שאת לא יודעת.
וכך, ככל שהידע שלך (=תכולת הכוס) גדל,
כך גדל גם היקף הכוס,
ואיתו ההכרה של כמה הרבה את מבינה שאינך יודעת.
המסקנה פשוטה-
ככל שאדם יודע יותר, כך הוא מרגיש שהוא לא יודע מספיק
עם התקלוט שנכנס לחיי בשנתיים האחרונות, נכנסו בסערה המוני המונים של מידע.
המוח שלי סובב אתרים ואפליקציות שמעשירים לי את הידע המוזיקלי, יכולת תקלוט משוכללת, הכרת ז'אנרים שונים, התחדשות בשירים עדכניים, עריכת תמונות, הוספת כתוביות, סרטונים וווואאאאאההההה
ספוטיפיי, פייסבוק, מיקסקלאוד, אינסטגרם, אפלמיוזיק, סאונדקלאוד, יוטיוב, אינשוט, קאנווה עוד ועוד ועוד
וזה עוד בלי שדיברתי על האימהות שמעסיקה אותי 24/7 שזה עולם אינסופי של למידה, רגש, ועיבוד החיים עד כה.
**המוח קודח**
בליל חמישי האחרון תוך כדי בישולים, בעייפות, מאזינה לפודקאסטים ואחריהם מקשיבה לסט שדיג'י העלה, שמה ליבי למעברים בין השירים, מנסה לזהות את האפקטים שעושה בהם שימוש, משזמת שיר לא מוכר...
פתאום נבהלתי מכמות הידע שחסרה לי כדי להיות האני הטובה שאני רוצה להיות (אגב הסטטוס שלי בוואצאפ, אירה טובה דיה)
ואז נזכרתי במשל הכוס. הרהרתי בו
נשמתי
זיהיתי שכל הטרארם הזה, המוח הקודח שלי
הפחד שלי לגלות כמה הרבה אני לא יודעת
זה כאבי גדילה
אתגר התרחבות השוליים
אז נשמתי עוד פעם ועוד
וקיבלתי על עצמי לצעוד צעד-צעד
ללמוד אט-אט
ובמקום להבהל מה"אין", לשים לב ולראות את ה"יש"
תחזיקו לי אצבעות
בתמונה: דויד שלי, שבשבילו חיפושית היא עולם, מלוא הכוס