29/04/2024
ספרות הפנטזיה אוהבת יצורים שמתהלכים בצללים. סיפורים על יצורי מסתורין, שאורבים לאדם והטוב בפינות האפלות של הקיום ומאיימים על חייו ועל נפשו, מתכתבים עם הפחדים הקמאיים ביותר של האדם – ועם השאיפות הנסתרות של רבים. אנחנו מפחדים מהם, ולא פעם גם מקנאים בהם ועורגים להיות כמותם – חזקים, חסרי עכבות, לא כבולים בעבותות של מוסר ומוסכמות חברתיות. חופשיים. כשאנחנו חושבים עליהם, מורא ויראת כבוד נמהלים יחד במחשבותינו.
לא כל יצורי המחשכים שקולים אלה לאלה. חלקם סתם מפלצות: אפשר להילחם בהם, לנוס מפניהם, לנסות להערים עליהם, לפעמים אפשר גם להתמקח איתם, אבל הם לא באמת מעניינים בפני עצמם. הם ארכיטיפים של רוע ותו לא. כאלה הם רוב השדים, ויצורים כמו הטרולים והאורקים.
סוג מעניין יותר של יצורי צללים הם בני הפיות, יצורים שאינם בהכרח רעים במהותם, אך הם מסוכנים מעצם שונותם. הם מגלמים במהותם את "האחר": יצורים שונים מאיתנו בטבעם, שאינם כפופים כמונו לחוקי הטבע, ועל אחת כמה וכמה לא לחוקים ולטבואים של החברה האנושית. גם הם עלולים לעשות דברים נוראים, ואפילו מרושעים, אך עיקר הסכנה הנשקפת לנו מהם נובעת מחוסר יכולת או חוסר נכונות מצידם להבין אותנו, בדרך כלל עם יותר מקורטוב של קלות דעת.
הסוג השלישי הוא "הנופלים": כל אותם בני אדם שנשמטו מבעד לסדקים של המציאות, ובתוך כך השתנו והפכו לדבר מה זר ומסוכן, אך עדיין אנושי בבסיסו. ההתגלמות הטיפוסית ביותר שלהם היא כנראה דוקטור ג'קיל, שניסוייו המדעיים בנפש האדם שינו אותו למר הייד – רוצח מתועב וחסר עכבות. בקטגוריה הזאת נכללים כמובן גם הערפדים, זאבי האדם, המפלצת של פרנקנשטיין ועוד כהנה וכהנה. ובאופן מוזר מעט אפשר למצוא כיום אי שם בינם לבין "האחרים" גם אנשי צללים שלכאורה אינם פנטסטיים כלל – הפיראטים.
http://www.blipanika.co.il/?p=5448
