09/07/2022
ביקורת ת׳ור אהבה ורעם - ביקורת ללא ספויילרים
ברכותיי, ת'ור. הצלחת להפוך לגיבור על הראשון שקיבל יותר מטרילוגיית סרטים בכיכובו הבלעדי (אתה לא נחשב, יו ג'קמן כוולברין, הדמויות הראשיות באקסמן משתנות כל סרט.)
שני הסרטים הראשונים בטרילוגיה נכתבו ובוימו על ידי אנשים שלא מאוד החמיאו לת'ור. הוא מוצג בתור אל רציני וכבד למדי, שלא לדבר על חסר אחריות. ובטח לא אחד שהופך אותו להיות ראוי למיולניר. ת'ור יותר הזכיר את קפטן נבחרת הפוטבול בסרט מתבגרים טיפוסי , אך אבוי, יש לו לב של זהב. רק ב"ראגנארוק", הסרט השלישי בטרילוגיה, כשטאיקה ואטיטי החזיק את שרביט המנצח, ת'ור כמו שהוא היום הגיח, ואחרי ההצלחה של ״ראגנארוק״ בסרט הרביעי היה המון פוטנציאל להציג לנו צדדים נוספים של הבחור המגודל.
אז לשם מה התכנסנו?
העלילה מאוד פשוטה וישירה- ישנו בחור מרושע בשם גור (Gorr, משוחק על ידי כריסטיאן בייל הנפלא) שהגיע לידיו נשק אגדי בשם ה Necrosword , מה שמאפשר לו להרוג אלים. גור רוצה להרוג את כל האלים הקיימים ביקום, ות'ור מנסה לעצור אותו. הלהקה שמצטרפת אליו הם קורג ,יצור האבן האהוב מזן הקרונן שהוצג לנו בסרט שעבר, ולקיר שכרגע משמשת בתור מלך אסגרד, וג'יין פוסטר, בתור ליידי ת'ור נושאת מיולניר. פשוט? כן. מוצלח..? תגדירו מוצלח
הסרט מצליח להיות מאוד צבעוניי ומרהיב. בין אם זה הקרבות, שיחות חולין או רגעים מרגשים, איכשהו אפילו צבעים כמו שחור ולבן מרגישים יותר חיים מאשר כל סרט DC בשנים האחרונות.
בייל מראה את היכולת המטורפת שלו להיות זיקית ולעבור שינויים גופניים מאסיביים לתפקיד. הוא גילח את ראשו ואיבד המון מהמשקל שלו אבל מה שהופך אותו למעולה פה ספציפית הוא היכולת שלו לשחק את המחסור באנושיות שבא בתפקיד כמו ״שוחט האלים.״ הוא נותן הופעה לא פחות ממצוינת ומרגש לראות אותו. גם בסרט קיץ.
גם תומפסון נתנה לוולקיר החד מימדית שראינו עומק ורבדים רבים בסרט הנוכחי, והדמות שלה נפתחת בכיוונים חדשים מה שהופך אותה ליותר דומיננטית ומעניין
וכמובן ת'ור עצמו שלמרות האיפור המזעזע (!) של המסוורת' לאורך הסרט, ניתן להרגיש כאילו אתה צופה בכלב גולדן רטריוור ולא בשחקן אנושי.
אבל כל זה? לא מספיקים לכסות כדי לכסות את הכתיבה הרשלנית. הסרט לא רק נוגד דברים שנאמרו ונכתבו בסרטים וסדרות קודמות, אלא גם מצליח לסתור את עצמו מספר פעמים, המוטיב וההתנהגות של הנבל מעוררי תהיה, ולפעמים גם של הגיבורים. כל הדמויות שאינן ב"חבורה הראשית" בסרט מרגישות כאילו נלקחו מסרט מצויר של ימי שבת בבוקר - או שהן רעים בעלי מימד אחד, או שהן שם בשביל comic relief ותו לא.
גם נטלי פורטמן (ג'יין פוסטר) מאכזבת מאוד. קו עלילה שלה כליידי ת'ור אמנם מזכיר את של הקומיקס אבל הטון הכבד שהיא מביאה איתה מהסרטים הקודמים והכימיה עם הבימוי של ואטיטי קצת מדשדשים כאן.
לבסוף, הסרט עושה המון bait לדברים שאולי יקרו אבל בסוף לא קורים והולך עד הסוף רק על הדברים והכיוונים הצפויים ביותר. זה מרגיש עצלני, ומיותר, ומזלזל בצופה.
"ת'ור: אהבה ורעם" הוא סרט כיפי , שקל לראות אם אתה מכבה את המוח שלך לשעתיים. אבל ממש לכבות ולא לחפש איפה זה מתקשר, וכמה, זה פשוט לא כזה קורה.
אבל אם יש לך אהבה מעבר לזה לעולם הקולנועי, לדמויות, לרובד שהיקום של מארוול טומן בתוכו- הסרט לא מצליח לעמוד בציפיות הגבוהות, וגם לא תורם יותר מידי לייקום הקולנועי. מעבר לזה? יאללה בלגן.
כתבה - אודיה לייבוביץ׳.
עריכה: מירי נמנוב
