03/08/2023
אנחנו מכירים בכם.ן
אנחנו מכירים בזה שקרה לכם משהו נורא, טראומתי, ושהוא ממשיך לרדוף אתכם ולא מרפה.
לא אכפת לנו מתי זה קרה, לא אכפת לנו איך.
אנחנו מאמינים לכם שגם אם המשכתם לתפקד כרגיל למראית עין, קרסתם מבפנים.
גם אם לא צעקתם, לא הדפתם, לא אמרתם מספיק, לא עזבתם, לא התרחקתם, לא התלוננתם. גם אם בחרתם להישאר, אולי אפילו חייכתם, צחקתם, התנהגתם כאילו כלום לא קרה. אנחנו מאמינים לכם.
אנחנו מכירים בזה שעברתם אירוע טראומטי ושהוא זה שהוביל לפוסט טראומה ולא משהו אחר. אנחנו מכירים בזה שמגיעה לכם עזרה בגלל מה שהטראומה הזאת השאירה בכם ולא משנה בכלל אם בעבר ההורים שלכם התגרשו/הייתם חולים/הלכתם לטיפולים/עברתם פרידה כואבת/לקחתם כדורים/עברתם ניתוח, אישפוז, פציעה או כל דבר אחר.
אנחנו מכירים בזה שהפוסט טראומה הובילה לשלל בעיות רפואיות. אנחנו מאמינים לכם שיש קשר ביניהן. גם בלי לראות מסמכים רפואיים וגם אם לא רואים את מה שאתם מרגישים בבדיקות.
אנחנו מאמינים לכם שלא הפסקתם לעבוד ושלא מצאתם את עצמכם ברחוב, לבד, רק בשביל להוציא כסף מהמדינה.
אתם ראויים לעזרה, ראויים לאהבה, ראויים לזכויות, ראויים לטיפול. מגיע לכם שיאמינו לכם, מגיע לכם שיכירו בכם.
אונס, הטרדה מינית, תאונת דרכים, התעמרות, מצב מסכן חיים, מוות של אדם קרוב, צבא או אזרחות, ג'ובניקים או לוחמים, גברים או נשים. זה פשוט לא משנה.
רק אתם, הגוף והנפש שלכם יודעים האם אירוע מסוים היה טראומטי עבורכם. רק אתם יודעים מה השאיר בכם צלקות. מה מונע מכם לישון בלילה או לרצות לקום בבוקר. מה גורם לכם לסיוטים ולרצות לוותר על החיים. להתרחק מחברים, להזניח את עצמכם, להפסיק לחייך חיוך אמיתי, לאבד תקווה לחיים מאושרים, להמשיך על אוטומט רק בשביל שמי שאנחנו אוהבים לא ידאג. לכעוס, לזעום, לפחד ולבכות. רק אתם יודעים איך זה מרגיש. רק אתם, ולא אף אחד שיושב בועדה מולכם.
אף אחד לא יקבע בשבילכם האם אתם סובלים או לא. רק אתם יודעים. ואנחנו מאמינים לכם. לכל מילה, לכל דמעה, לכל התקף חרדה.
אנחנו, המתמודדים והמתמודדות עם פוסט טראומה, רק אנחנו, יודעים איך זה מרגיש. ואנחנו מכירים אחד בשני ואחד בשנייה, ואנחנו מאמינים אחד לשני ואחד לשנייה.
ואתם לא לבד.
הלוואי שאף "איש מקצוע" לא יגרום יותר לאף פוסט טראומטי לאבד את התקווה, לאבד את האמונה, ליפול לתהום, להרגיש שאין יותר בשביל מה להמשיך.
אבל מאחר וזה כנראה ימשיך לקרות, בואו נהיה שם אחד בשביל השני ככל שאפשר, גם אם זה אומר להרגיש לבד ביחד, להרגיש מוזרים ביחד, משוגעים ביחד, אבודים ביחד. ננסה לפתוח עיניים ולראות שאף אחד לא נסחף לתהום ונעלם. וגם אם אנחנו מבינים שאין לנו איך לעזור, כי אנחנו בקושי מצליחים לעזור לעצמנו, לפחות נהיה שם בשביל להגיד לאותו אדם אבוד ושבור- אנחנו מכירים במה שקרה לך, במה שאתה עובר, ואנחנו מאמינים לך. גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהוא ישמע.
#פוסטראומה #פוסטראומהצבאית #הכרה #מתמודדינפש #משרדהביטחון #הלםקרב #דיכאון #אתםלאלבד #הפציעההשקופה #ברכלף
#נכיצהל #אובדנות #אגףהשיקום #ביטוחלאומי