12/11/2024
בשישי הקרוב תתפרסם הרשימה ב-21 בסדרת ״עלילות מוסיקליות״.
״פסנתרן אחד וסמים אחרים״
איך להסביר את שינויי הסגנון הדרסטיים בקריירה של פסנתרן הג'ז ביל אוונס
__
עולם המוסיקה רווי בדעות קולקטיביות נחרצות שלעתים מוצגות לנו כתורה מסיני: "הסימפוניות הגדולות הן הגרמניות", "הזמר ג'ים מוריסון היה קודם־כל משורר", או "ג'ון לנון הושפע עמוקות מפילוסופיות המזרח הרחוק". לנו כדאי לפעול בספקנות.
הפעם נדון בקביעה אחת מוצקה כבטון, ולצורך כך נטבול לרגע בעולמו של פסנתרן הג'ז האהוב והמועתק ביותר של כל הזמנים, מי שהקליט למעלה משמונים אלבומים, שהקנו לו שלושים ואחת מועמדויות לפרסי הגראמי, בהן שבע זכיות ופרס למפעל חיים אחד: ביל אוונס.
בכת האוונסית לא מערערים על דוֹגמה אחת: שאמנותו של הפסנתרן, שלישיית הג'ז הקלאסית, היתה תלויה, קמה ונפלה, השתנתה וקמלה לא לפי אוונס עצמו אלא על־פי הקונטרבסיסטים שניגנו לצידו באותו זמן.
תחילה הפרהיסטוריה. ביל אוונס, ניו ג'רזאי יליד 1929, היה אדם שקט שהתברך בהיפר־רגישות ובאינטלקט מפותח וכאמן ג'ז, נקודת המוצא שלו היתה, שסוד האלתור כרוך בכך שאין לאפשר לידיים להתקדם מהר יותר מהראש.
שלא כמו ביל אוונס, הקונטרבסיסטים שלו נמנעו מסמים ובילו את מסעם לצדו בפיכחון מוחלט
צורת ההרכב המועדפת עליו היתה כאמור השלישייה — פסנתר, בס ותופים. אלבומיו הראשונים טובים מאוד והקונטרבסיסטים הראשונים שניגנו לצידו, פרסי הית, סם ג'ונס ופול צ'ייצברס, היו לא פחות ממצוינים, אם כי כפופים לפסנתר, מתהלכים תחתיו.
בגיל 29, שנת 1958, התקבל אוונס לעבודה חלומית: להחליף את הפסנתרנים רד גארלנד ווינטון קלי בהרכבו של מיילס דייוויס. מדובר בעיסוק שיימשך 18 חודשים בלבד, שיאפשר לו להופיע באלבום הג'ז האיקוני מכולם, "קיינד אוף בלו".
השלישייה הבאה של אוונס, המכונה "הראשונה", היתה מהפכנית. על הקונטרבס הופקד בחור בן 25 בשם סקוט לה־פארו, מוסיקאי בעל כישרון נדיר. זמן קצר לאחר שמתגבשת השלישייה עם המתופף פול מוטיאן, הגיעה היממה ההיסטורית, זו שבמהלכה יוקלט "יום א' בווילג' ונגרד", אלבום היסטורי בתולדות הג'ז: התאריך הוא 25.6.1961, וביום זה סקוט לה־פארו העניק קונטרסט מושלם לפסנתרן. זאת ועוד, הוא העניק קול של סוליסט לכלי שרגיל היה להישאר עם צלילו העבה מאחור. הקונטרבס שר, רוקם עלילות ומנגינות־נגד, ואלה מאתגרות את אוונס עד כדי ניהול שיח עם הבס. מספיק להאזין פעם, ואלף פעם, ברצועתו הראשונה של האלבום "גלוריי'ס סטפ", כדי להתמוגג באקסטזה מסוימת מלידתה של יחידת נגינה חדשה, שלישיית הג'ז המתקדמת, שתעמוד באותה שורה עם פורמטים קלאסיים כרביעיית המיתרים או דואט הכינור והבאסו קונטינואו.
"אני מאזין לאלבום ומוצא את עצמי מהופנט כל כך עד שנעלמת המודעות לגופי, וזאת בעוד כולי נהפך לאוזן אחת גדולה", כתב המבקר איירה גיטלר שנכח בקונצרט. אלא מה? תהיה זאת הופעתה האחרונה של השלישייה. כעבור 11 יום יתרסק וימות סקוט לה־פארו בהתנגשות מכוניתו עם עץ. ההרכב הספיק להקליט ארבעה אלבומים. מתוכם, זה עתה ראה אור האחד האיקוני, האגדה, וגם המוסכמה: ביל אוונס תלוי בנגני הבס. הפסנתרן פורש, מדוכא, ורק מפיקיו ישכנעו אותו לחזור לנגן כעבור חצי שנה.
בשלישייתו השנייה של אוונס ניגן צ'ק יזראלס, מוסיקאי שאפתני, לירי, מוצק, בעל דמיון ומשמעת. אלבומים נפלאים יצרה השלישייה השנייה, ובעיקר שניים, Moonbeams ו-How My Heart Sings. בשלישייה השלישית (הארוכה מכולן) ניגן אדי גומס, וירטואוז, ריתמי, ליריות אלגנטית ומאופקת. וגם השלישייה הזאת תוציא תחת ידה צרור של הקלטות טובות. בשלישייה הרביעית של ביל אוונס שוב ניגן קונטרבסיסט בשנות העשרים שלו. שמו מארק ג'ונסון והוא הצליח לשלב בין המצאה בנוסח סקוט לה־פארו, הליריות של צ'ק יזראלס והווירטואוזיות של אדי גומס.
שלישייתו האחרונה של ביל אוונס פעלה בין 1979 ועד למותו ב-1980. הם נעו יחדיו ברחבי העולם והופיעו בקונצרטים בלתי־נשכחים בפאריס ובבואנוס איירס. כל זה תוך כדי שביל מתאבל על התאבדותו של אחיו, ומעט קודם לכן על זוגתו לשעבר של אוונס שקפצה אל מותה תחת גלגלי רכבת. ביל עצמו, המכור לסמים קשים ולאלכוהול, חולה בשחמת הכבד ומבין שימיו ספורים.
בשלב מסוים, ומסיבה לא ברורה, הוזמנה השלישייה לנגן בעיירה ארגנטינית נידחת ושמה סן ניקולס. אוונס מסכים, למרות שעליהם למצוא פסנתר מתאים. במחסן בעיירה הוא מוצא פסנתר מסוג "צ'יקרינג", זהה לפסנתר שעליו אמו לימדה אותו לנגן. אוונס מנגן במחסן, מסומם, שתוי, בוכה ומחבק ארוכות את הפסנתר. הוא נפרד מילדותו ונפרד בהדרגה מחייו עד אשר אולקוס מדמם מכריע אותו בדרכו אל בית החולים.
אך האומנם הקונטרבסיסטים הם שהשפיעו עליו כפי שמספרת האגדה ועשו שהמוסיקה שלו השתנתה על־פי החלפתם? או שסיבת ההשתנות בנגינתו של אוונס היא הרבה יותר פשוטה, אם כי פחות פואטית מזו שסיפרו לנו: סוג הסם שהוא נטל באותו פרק זמן.
מבין שמונים ההקלטות שלו רק באחת, הראשונה, היה נקי. את מלוא הקריירה המוסיקלית עשה אוונס בהשפעת סמים שונים. באלבומיו הראשונים הוא עישן מריחואנה. שלישיות הזהב שלו הן תוצר מובהק של צריכת הרואין — ריחוף, ליריות אינטנסיבית, שקט שמקורו בכיבוי פנימי. שלישייתו השלישית מעידה על התקופה הארוכה שבה ניסה להתנקות מהרואין באמצעות מטדון — הריחוף קיים אם כי בלי ההשראה של פעם. בהרכב הרביעי, השלישייה של אוונס מהירה, קריסטלית, מבריקה ויהירה יותר — זה עתה ירד אוונס אל תהום הקוקאין והאלכוהול. המוסיקה שלו התפתחה בהתאם. פרט משונה: שלא כמו ביל אוונס, הקונטרבסיסטים שלו נמנעו מסמים ובילו את מסעם לצדו בפיכחון מוחלט.