אשפתון להמון Ashpaton

04/02/2025

לפני מספר ימים ציינו בעולם את יום הזכרון לשואה, האסון הנורא ביותר שפקד את העם היהודי ואחד האסונות הנוראיים של המין האנושי בהיסטוריה. כל זה קרה לפני פחות ממאה שנה.
אתמול, יום שני, 3.2.2025, נפטר מר מרדכי צ'כנובר, ששרד את השואה. באסון הבלתי-נתפס הזה מרדכי צ'כנובר איבד כמעט את כל משפחתו. את אמו, שאותה כינה "עדינת נפש" שהייתה אישה משכילה ואהובת הכפר, ואת אחיותיו – אחותו הגדולה ואחותו הקטנה – רצחו הנאצים (ושותפיהם לפשעים) בתאי גזים ושרפו במשרפות, בפס ייצור של מוות. האנשים האלה נאספו מבתיהם, מקהילותיהם, והושמדו כאילו היו מקקים. בני אדם אחרים חשבו שהם יכולים להיכנס לעיירות ולערים, ולהרוג - להרוג תינוקות, ילדים ואנשים בכל הגילאים והמצבים, כי הם סברו שבני האדם האלה אינם כמוהם, וכי הם זוהמה על פני כדור הארץ. (גם אותי היו רוצחים לו הייתי שם.)
את מרדכי ואת אביו הפכו הנאצים לעבדים, מה שמכנים בשפה שאמורה להיות יותר נעימה אולי "עובדי כפייה", והטמיעו אותם במכונת המוות והמלחמה. הוא ואביו הופרדו בשלב כלשהו, אך שניהם שרדו את מלחמת העולם השנייה, ואף נפגשו בסופה.
בוידאו המופיע בהערות (שנערך על ידי "יד ושם"), ושממנו לקוחה התמונה, מספר מרדכי צ'כנובר את סיפורו. זהו סיפור של גבורה אנושית, של כשרון, של אדם יוצא דופן ששרד בשל כשרונו, למרות שהיה רק נער. בסוף סיפורו, לאחר מעבר בין מחנות השמדה ומחנות עבודה שבו הועסקו האסירים-העבדים, מגיע מרדכי למחנה ברגן-בלזן. חודש לאחר הגעתו שוחרר המחנה על ידי כוחות בריטיים. מרדכי אומר שהוא שקל 31 ק"ג. הוא לא ידע מה קורה סביבו, וכבר לא היה אכפת לו מגורלו. "אני לא הבנתי את משמעות השחרור, בפירוש. לא הבנתי: די! תעשו איתי מה שאתם רוצים. הייתי במצב של גסיסה", הוא מספר.
אבל הוא שרד והחלים, ופגש את אביו, ועלה לארץ ישראל ונלחם במלחמת העצמאות, והקים משפחה בישראל.
סיפורו חשוב שיישמע. חשוב שיישמעו הסיפורים והעדויות שנשכחו מליבות רבים כל כך, כולל יהודים, ואפילו כולל ישראלים. יהיה זכרו וזכר אהוביו שנרצחו, ברוך.
עוד בהערות הודבקה כתבה מאת עופר אדרת על מרדכי צ'כנובר בעקבות מותו, מאתר "הארץ"

19/07/2024

מאז ראשית 2023 ובחודשים הכואבים שמאז ה-7 באוקטובר, ישנה תחושה שמתהווה תנועה מסויימת לכיוון החייאת או טיפוח בראשיתי של האתוס השירותי, של נבחרי ציבור כאנשים ראויים, כטובים ביותר הבאים לשרת את ציבור בוחריהם בכנות ובנאמנות. למרות נחירות הבוז של השמאל האינטלקטואלי, רבים רואים בשקמה ברסלר ובדומיה מבין מנהיגי המחאה — את הטובים ביותר של החברה הישראלית. דמויות מופת שאפשר ללכת אחריהן ואפשר לבטוח בכוונותיהם. אנו רואים תנועת התגייסות מתרחבת של האליטות המשכילות והכלכליות גם עכשיו, עם הבהובי התגייסות של אנשים מהסקטורים הפרטיים החזקים ביותר באוכלוסייה (אותם סקטורים ששאבו בעשורים האחרונים אל תוכם את ה"מצליחים" וה"חזקים" ביותר במונחי השוק והפוליטיקה), לכיוון נכונותם להיכנס לעולם העסקנות והפוליטיקה. אנשים כמו אייל וולדמן, נעם ברדין ועוד. ואכן, אך טבעי הדבר (ואף לכך יש מסורת ארוכה) כי נבחרי ומשרתי הציבור יהיו אנשים אשר כבר הספיקו לעשות לביתם, ועתה הם פנויים במחשבתם לעסוק בשיפור סביבת חייהם למען צאצאיהם והחברה שבה יחיו.

כדי שישראל תתאושש תנועה זו לכיוון יצירת מעמד נבחרי ציבור ראויים הפועלים למען בנייתה של חברה דמוקרטית בארץ ישראל, צריכה להתגבר ולהתעצם עד שנראה יותר ויותר עסקנים משובחים, עסקנים למופת, מהצד שלנו בפוליטיקה עצמה (לפני ומאחורי הקלעים). יש לעודד ולתגמל את הטובים והטובות ביותר כדי שיתגייסו לפוליטיקה ולעסקנות, כי זהו צו השעה.

ייחול זה אולי נראה כמו דבר זניח ופעוט לייחל לו – עסקנים הגונים, מעולים וממולחים "מהצד שלנו" – אבל אני אסתפק בזה, לעת הזאת לפחות.

**קישור לטקסט המלא בתגובה.

Send a message to learn more

25/04/2024

Send a message to learn more

27/02/2024

שיר מלפני מאתיים שנה (2015)

*שיר בחירות*

כבלנו ידינו בתקוות היעלמות.
בכל כוחותינו קיווינו.
ולא בא, ולא בא ויתמהמה מאוד.
אבא יקר, רחם נא על שכוחיך בגן,
בגן הירק, או בכביש המקיף את הכפר.
רחם נא על אנשי הפחים העובדים בגשם
ועלינו השומעים ברדיו חדשות.
וכבלנו ידינו. שוב כבלנו, וקיווינו מאוד.
לא היה מנוח מרוב תיקווה.
לא ידענו די מרוב תיקווה.
ואהבנו את כל הצמחים כולם שגדלים בארץ ישראל
את שביליה אהבנו.
כן אהבנו ללכת.
ואהבנו את כל העצים כולם ושרנו להם שירי שימחה וששון.
אבא, רחם נא.
את הצביים שכחנו.
בכל משקל גופינו התעלמנו מצווחות התנים.
רחם.
וכמה קיוונו. התבוננו בעמוד,
התבוננו בדגל, גפ אנחנו רצינו.
רק לצעוד עד כשהכל ייגמר, עד שיגידו די, אל המנוחה.
כן. אהבנו גם אותם.
ולא בא, ולא בא, ויתמהמה מאוד.

בתמונה: פרויקט סטיקרים קטן מלפני מאתיים שנה גם כן:

27/02/2024

ירושלמים יקרים - אם לא הצבעתם עדיין - אנא אנא עשו זאת! וספציפית שקלו נא את יוסי חביליו ורשימת האיחוד הירושלמי. הם הבחירה המתבקשת למי שרואה עצמו כרוצה בטובת ירושלים הליברלית.🖤