13/11/2025
"התרכזו בלייצר התחלות קטנות, מבלי לדאוג לסיים או להשלים שום דבר. טבלו את עצמכם בתוך התחלות."
עם ההנחיה הזאת התחיל שיעור גאגא הבוקר. כל הגוף שלי התמזג איתה, כי אני חוקר אותה בעצמי בחודשים האחרונים.
אני בודק האם התחלת הפעולה מביאה לי שמחה ועונג, ופשוט הולך איתה. לפעמים היא לוקחת אותי הלאה, ולפעמים אני מגלה שהמניע לא היה מדויק, הייתה שם אג'נדה נסתרת, מוטיבציה לא נקייה, חשיבה אסטרטגית שמבקשת לקבל משהו: הצלחה, אהבה, הישג. משהו שיוביל לתוצאה, כזו שיהיה לה ערך בעיניי. הנה, עשיתי פעולה "נכונה", מקדמת.
כל השיח הפנימי הזה, הוא מיינד מלא ברעיונות ודעות על איך דברים צריכים להיראות, מה צריך להגשים, מי אני בעולם הזה, ואיך לעמוד בציפיות של הדימוי הזה, שלי את עצמי, ושל אחרים אותי.
ואין פירות רוחניים לפעולות כאלה. גם הגוף מספר לי את זה.
אני חושב למשל על פעולה שנראית "נכונה", ואחרי שאני עושה אותה, הגב שלי נתפס.
אבל אם אני קשוב, ונע לפי תנודות הרגע, הספונטניות שעולה בי, אני נפתח, נושם, כמו פרח שנפתח לשמש.
הכול על מקומו.
אתמול קיימתי שיחות עם יוצרים ואנשי התפתחות שרוצים לממש פרויקט שהם שומרים בלב כבר זמן מה.
כולם, בלי יוצא מן הכלל, נמצאים בפער הזה שבין ההשראה הגדולה לבין הצעד הקטן הבא.
הרצון הזה שדוחף אותנו לקפוץ מ-0 ל-100.
זה כל כך טבעי ומאפיין כמעט כל התחלה של תהליך יצירה.
אני מכיר את זה על עצמי כל כך טוב.
עזרתי להם לקבל בהירות על המקום שבו הם נמצאים.
שיקפתי את הרצון הפנימי האותנטי שחי כרגע, ומה לדעתי הצעד הקטן הבא שיכול לקדם אותם לעבר הגשמת היצירה שלהם.
הצעד הזה, הוא בדיוק ההתחלה הזו שלא צריך לדאוג איך תסתיים.
שמבקשת רק שנטבול במים הטובים שלה, בלי לפחד מהעומק שיבוא אחר כך.
אולי הוא לא יבוא.
אולי נישאר רק ברדודים, וזה בסדר.
ואולי נמצא את עצמנו שוחים עמוק, כי דבר הוביל לדבר, והתענוג הנחה אותנו לאן ללכת, ואיך.
זה כמעט תמיד נראה אחרת ממה שדמיינו בראש.
ולא פעם יש פחד כזה, להוריד את הרעיון לקרקע, להפוך אותו למעשה.
כי פתאום הוא נראה חיוור לעומת החזון הגדול.
אבל ככה בודקים רצון, לפי ההליכה בדרך.
לפי הסקרנות לאן הוא ייקח אותנו, ואיך הוא יגדל ויהפוך ליישות עצמאית בעולם.
